תרגום: אולגה סונקין
את הסיפור הזה, על אודות אורפאוס ואורידיקה, סיפרו פעמים רבות אינספור. ובכן: פעמים רבות אינספור ועוד פעם אחת.
ממלכת השאול חטפה מאורפאוס את אורידיקה היפהפייה שלו. הוא יצא לחפש אחר אהובתו. על כך מסכימות גם המיתולוגיה היוונית וגם האופרטות הצרפתיות.
ליד שערי ממלכת המוות פגש אורפאוס את קרברוס בעל שלושת הראשים, שומר סף הגיהנום. הוא פתח שלושה לועות שוצפי קצף דמי, ודרש שיר מעבר.
אורפאוס השעין את הקיתרה[1] על כתפו השמאלית, ואצבעותיו קרבו אל המיתרים.
השיר היה שקט ופשוט, כמו רשרוש טיפות גשם ששוטפות אבק מעלי הזית.
כל שלושת הראשים חידדו את שש אוזני הכלב והקשיבו קשב רב. הם כולם היו שוחרי מוזיקה נלהבים; יתרה מכך – מבקרי מוזיקה; לו הכלב בעל שש האוזניים חי בזמננו, יכול היה בקלות ליזום בעצמו כל דיון מוזיקלי, שהיה משתרע במשך שבועות על פני שש-שבע שורות בכל מגזין מוזיקה.
הקיתרה של אורפאוס נדמה.
הראש האמצעי של קרברוס, הזיז את אוזנו השמאלית ואמר:
"מכובד. א-אבל…"
והשתתק.
הראש הימני, ליקק את הקצף מפיו, והביע מורת רוח:
"ואבל גדול מאוד. ואם לא די בכך: לא אבל, אלא יותר, לא. כך עלינו לענות לטירון, לא זוכר את שמו…"
"שמי הוא אורפאוס. ארשה לעצמי להזכירכם, כי מוצאי הוא אלוהי ו…"
"אל תנסה להתחנף, קרקשן מיתרים נטול כישרון", נבח הראש השלישי, השמאלי של קרברוס.
"אם כבר זכית באלמוות, כבן האלים, אז תשקיע לפחות חצי ממנו בלמידה מצפרדעי הסטיקס שלנו. יסודות המוזיקה אינם טמונים בקרקוש, אלא בקרקור.
"הגזמת לגמרי", צעק הראש הימני, "תכף תגיד שגם רקיעי השמים מקרקרים, ולא מקרקשים, בזמן שהם שרים במלודיות ומאחדים בהרמוניה שלהם גם את צליל המיתר, וגם את קרקור הצפרדע".
"שניכם משקרים", ירה הראש האמצעי, תוך שהוא מנער בכעס את אוזניו וחושף את שיניו. "בעיות מוזיקליות, כמו ספרותיות, צריך לפתור בהתאמה לנושא. מה לדעתכם ביטאה היצירה של עותר זה? איזה דימוי התנוסס מעל הקיתרה שלו?
בתשובה, לועו של הראש השמאלי נפער לרווחה, עונה בשיניים חשופות לשיניים חשופות.
"היצירה גוללה – בתבנית דורית נוקשה – את מעוף האנפה מעל הביצה".
"שטויות!" נבח קצרות הראש השמאלי של קרברוס. היצירה באמת תוכניתית – ובאמצעות צליל היא מציירת באופן ברור לחלוטין את לבטי האנפה, שמנמיכה עוף אל הביצה ואינה יודעת על איזו מהרגליים להיעמד, על השמאלית או על הימנית…"
"ואתה, שליש כלב עלוב" – הצטווח הראש האמצעי – "אתה יודע – על איזו מחשבה להיעמד? הדימוי מובן לחלוטין: האנפה כבר עומדת בביצה ופתחה את מקורה כדי לבלוע צפרדע."
"אז שתחנק בו!" – נבחו שני הראשים הצדדיים זה לתוך דבריו של זה, תוך נקישות שיניים.
"ואתם תחנקו בבורות שלכם!" – ילל הראש האמצעי וקפץ על גרונו של שכנו משמאל.
אורפאוס היה קרוב לייאוש. הוא כבר התכונן לעזוב את סף הגיהנום. אך ברגע זה התרחש משהו נורא. שלושת ראשי הכלב, בנהמות צמאות דם, שסעו זה את לועו של זה. קרברוס נפל לאדמה, והיה אפשר להבחין בזנבו הקצר והשמן מפרפר בכעס.
לאורפאוס נותר רק דבר אחד: לנצל את העובדה שהכניסה לגיהנום נותרה ללא שמירה, להיכנס תחת קורותיו של האדס – בדרכו אל אורידיקה היפה.
1937
_____________________________________________
רוצים לשמוע סיפורים קוליים?
רכשו מנוי וקבלו גישה בלתי מוגבלת לכל אפשוריות האתר
ברכישת מנוי אתם תומכים ישירות בסופרים, מתרגמים ועורכים.