אחרי שיצאנו מהמקלט דבר ראשון נחפש את ביתנו. אם הוא איננו – נבנה חדש. אם הוא עדיין עומד על תילו – נפתח את הדלת, אם היא ישנה, ונכנס. בעומדנו במרכז הסלון, דבר ראשון ננסה להבין איפה אנחנו עומדים. נזכור: למרות ההרס הסלון הוא עדיין אותו סלון ומבט נבון ישיב אותנו אל תוכו. משסיימנו את שלב ההכנות נתחיל במלאכת הניקיון תוך טיפול הדרגתי בשלושת הנזקים העיקריים: ההריסות, אי-הסדר והאבק.
הרוס הוא כל חפץ, קיר או פתח שאיבד את צורתו. בצוותים, נפנה ראשית את ההריסות הגדולות. אם מדובר בפיסת קיר – נוודא שאין תמונה, ציור או פריט נוי אחר שנשאר תלוי עליו. ממתגים יש להתעלם – אין בהם שימוש יותר. אם, לעומת זאת, ההריסה היא רהיט גדול – נוודא שאיננו מכיל בתוכו מזכרות מחופשה, כסף קטן, צדפות, מסמכים חשובים שנתחבו אליו כלאחר יד, וכן הלאה.
לאחר-מכן נתפנה אל ההריסות הבינוניות והקטנות. לרוב, הריסות בינוניות יהיו גם הן חסרות שימוש ויש לפנות אותן. חפצים קטנים הרוסים, לעומת זאת, ניתנים לתיקון לא פעם ועל כן נניח אותם בערמה נפרדת – תיקונם יהיה מטלה נהדרת לשבתות הקיץ הארוכות בשנות השלום. אין דבר יפה יותר משעון שהצלחנו להפיח בו מחדש את התקתוק.
בשלב זה כבר יהיה ניתן להבחין בקווי המתאר של הסלון המוכר: נאחז בקווי מתאר אלה כדי להבין היכן לסרים דברים והיכן נמצא דבר במקום בו הוא איננו אמור להימצא. שימו לב: בכל סלון מופצץ שעדיין עומד על תילו יש פתחים – פתחים שהיו לפני ההפצצה או פתחים שלא היו לפני ההפצצה ודרכם נכנס ההדף – ולאחר שפיננו את ההריסות נבחין באזור הסמוך לפתחים בקרחת חדר. ננסה להיזכר: מה מילא פעם את הריק הזה?
לפני שנשיב את הסדר אל קנו ניקח מטאטא ששערותיו קשיחות או מגב שיצא משימוש ונגרוף החוצה את כל שברי ההריסות שנותרו על הרצפה: אלו הריסות קטנות מדי ורבות מדי מכדי שנרים אותן כל אחת בתורה. לרוב מדובר בשברי בטון, קיר, סיד וזכוכיות והמלאכה עשויה להקים המולה מאובקת – אם לא עטינו מסכת נשימה לפני כן נקפיד לעטות אותה בשלב זה. אם אנחנו אסתמטיים – נצטייד מראש במשאף ונטולין.
לאחר-מכן אפשר לפעול בשתי דרכים: או קודם לנקות את האבק ואז לסדר, או קודם לסדר ורק אז לנקות את האבק. מאחר שבלאו הכי אחרי הפצצה האבק יוסיף וישקע בכמויות גדולות מדי יום במהלך החודשים הבאים – הבחירה באסטרטגיה זו או אחרת נתונה לשיקולכם. בכל אופן, אנו נוהגים לסדר לפני ניקיון האבק מפני שבעת הזזת הרהיטים אבקת בית נושרת מנבכיהם הפנימיים ביותר של החפצים.
כמובן, שום דבר לא מחייב אותנו להשיב את שולחן הקפה בדיוק לאותה נקודה ואת השידה עם הטלפון הקווי, שגם ככה נותק, לאותה קרן זווית בה שכנה קודם. אחרי הפצצות חיינו נוטים להיות שונים ואין סיבה שדווקא הסלון ינסה לשמור על איזו מראית עין של לפני-כן.
אם בחרנו סדר חדש לסלון ננסה לדמיין את חיינו בתוכו מעכשיו והלאה. נתהה, למשל, האם על שולחן האוכל נזרק מספיק אור. זאת שאלה חשובה כי לעיתים בעת הפצצה או נהרסו הנורות או נהרסו חיבורי החשמל, ולכן נשתדל ככל הניתן לנצל היטב את אור השמש. רק כשהטנקים יחזרו לבסיסי האם או יפונו אל המוזיאון ניתן יהיה לחזור אל המודרניות הישנה והטובה שלנו.
כל שנותר עכשיו הוא לנקות את האבק ואבק מנקים כמו שניקנו מאז ומתמיד: מלמעלה למטה, ובנועם. אין יומיומי יותר מאבק. אגב המלאכה ניתן לזמזמם ביננו לבין עצמנו שירי עם פטריוטיים כדי לטעון בחיים את שרירינו הנוטים לכבות, כפי שקורה לפעמים כשפחד ארוך מתממש באבחה. גם הפעם לא נשכח את עטיית מסכת הנשימה ואת ההצטיידות במשאף ונטולין כדי לטפל בהיצרות אפשרית של הסמפונונים.
חפצים העשויים בדים, כמו ספה, שטיחים או וילונות – רקמת הווילונות, משום מה, מעולם לא נקרעת בהדף הפיצוץ –ננסה להציל קודם כל באמצעות שטיפה או חבטות במרפסת. יש לקחת בחשבון שלרוב ספה מאובקת תישאר כזו עד יומה האחרון וכך גם ושטיחים ווילונות. כמובן, מאחר שקניית חפצים היא מותרה השמורה לימי שלום, אפשר שהספה המאובקת תישאר הספה שלנו למשך השנים הבאות. אם כך יהיה נוכל לעטוף אותה בניילון ומעל הניילון נניח שמיכת צמר מתרומה.
שטיפה אחרונה, רצינית, עם המון מים וסבון, אם יש, ואם אין אז רק עם סמרטוט לח – היא פעולה מומלצת ביותר כדי לסגור את יום העבודה. למרות הרצון המובן למשוח את הרצפה בשעווה כפי שעשינו כל יום שישי אחרי השטיפה לא נתפתה לכך: אם ישמעו סירנות במהלך הלילה נצטרך שוב לרוץ למקלט ורצפה מחליקה היא אויבתם של הנסים על נפשם.
אחרי שהדלקנו נרות כדי להאיר את הסלון לעת ערב והכנו כוס תה על הגזייה נשוב אל נקודת ההתחלה: נעמוד במרכז הסלון וננסה להבין איפה אנחנו עומדים. את הקירות נצטרך לסייד בהזדמנות הראשונה ואת הפתחים החדשים שנקרעו בעובי הקיר נצטרך למלא אפילו עוד לפני שיגיע הסייד. גם את הזגג עוד נצטרך וגם את המנעולן.
אבל מתי? והאם פגז יכול להכות באותה הנקודה יותר מפעם אחת? וייתכן שכמו קמע אסוננו מגן עלינו מאסונות אחרים? כל אלה הן שאלות טובות ונתפנה אליהן בשעות הלילה הארוכות. ביתנו המופצץ נקי עכשיו ואנחנו מתיישבים על הספה, כל כולנו פחד, וממתינים למי שצפוי לחזור ולמי שלא צפוי לחזור ותוהים איך זה הגיוני שאחרי ההפצצה הבית לא הפך פחות בית אלא דווקא בית ביתר שאת.
