הסמל גי בּון היה עורך דין בחייו האזרחיים. כחייל בצבא צרפת הוא נפלט בחורף 1939 משירות קרבי בקו הגבול עם לוקסמבורג בגלל דלקת ריאות חמורה. כעת שירת במחלקה המשפטית של חיל ההנדסה בפריז. ב-12 ביוני, יום רביעי, זימן אותו מפקד כוחות היבשה, קולונל א' רז'ינבּל ללשכתו. בתיק האישי של בון מצוין שסיים קורס בפיצוץ קונסטרוקציות פלדה וגשרים משוריינים.
רז'ינבל הודיע לבון שיהיה עליו לפוצץ את האנטנה הגבוהה ביותר ובעלת טווח הקליטה הגדול ביותר בצרפת ובמקביל גם את מגדל אייפל שאל קצהו האנטנה מחוברת, וזאת לפני שארמיה מס' 18 של הצבא הגרמני תיכנס לפריז. תגובתו הראשונה של בון:
למה אני?
לפי הוראות חיל ההנדסה ידע בון כי רק קצין קרבי מורשה להוציא לפועל פיצוץ בסדר גודל כזה, אך לא מישהו בדרג זוטר מהמחלקה המשפטית.
‒ אני מצטער, עליי לסרב לבקשה.
‒ זאת לא בקשה, זאת פקודה. אתה האדם היחיד עם הכישורים הנדרשים שאני יכול להשיג כאן.
‒ בלי ספק. אבל אין לי סמכות.
‒ אישור ממני מקנה לך סמכות.
‒ האם אקבל את הפקודה בכתב?
‒ לא.
‒ אם כן, אני מצטער.
הרבה אי-בהירויות. פריז הוכרזה עיר פרזות, כלומר, יש איסור על "פעולות עוינות" בתוך העיר. אין ספק שפיצוץ מבנה בעל חשיבות רבה לתקשורת הצבאית הוא בגדר פעולה עוינת. בון ראה לנגד עיניו סיכון כפול: הוא יכול להיות מואשם על ידי רשויות החוק של ארצו כאשר אלה ישובו לתפקד עם חלוף המשבר הזמני בפריז; אבל גם האויב, במקרה שבון ייפול לידיו, עלול, על פי חוקי המלחמה, להאשימו בהשחתה ‒ כלומר, בפגיעה במעמדה של פריז.
‒ לפיצוץ בסדר גודל כזה יש צורך בצוות חיילי הנדסה. חמישה-עשר חיילים. מלבד זאת אהיה זקוק לתוכניות הבנייה של המגדל. אהיה חייב לדעת אם קיימות בו נישות להנחת חומר נפץ.
‒ אם כן, אתה מוכן לעשות את הדבר?
‒ לא זה מה שאמרתי. גם אם יהיה בידי כל הנחוץ, יהיה צורך ביומיים להוציא לפועל מבצע כזה.
‒ יש לך יומיים, אם הגרמנים יחכו עד אז.
‒ אתה מאמין שהם יחכו, המפקד?
‒ עלינו לצאת מהנחות כלשהן.
‒ חומר נפץ חזק ימוטט כנראה את המגדל. אבל גם אם רק יטה אותו אל צדו, הנזק יהיה בלתי הפיך. כלומר, פעולה עוינת.
‒ אסור לבצע פעולות עוינות.
‒ לי אתה לא צריך לומר את זה, המפקד.
‒ אנחנו נמצאים במצב חירום.
‒ כמפקדך אני פוקד עליך לבצע את המשימה.
‒ אני לא חייב לציית לפקודה בלתי חוקית. יגידו לי: אתה משרת כמשפטן של חיל ההנדסה.
‒ במלחמה כל אחד עושה מה שהוא יכול. יש לך הכשרה של מומחה לנפץ.
‒ כן, אבל לא כדי להשתמש בידע הזה בעיר פרזות.
‒ אתה רוצה להשתמט מחובתך?
‒ בשום פנים ואופן לא. אני מעלה ספקות בנוגע לפקודה שלך.
מפקד כוחות היבשה שתק. על הסיבה המהותית לסירובו של בון לא נאמר דבר: איך אפשר לפוצץ את סמלה של פריז? מצב שבו כוחות זרים עמדו לכבוש את העיר לא היה חריג, כך כבר היה ב-1815, וב-1871. הקולונל נראה כעוס. בון באופיו לא היה איש של עקרונות. פיצוץ ענק היה מוצא חן בעיניו. אבל לא היתה בו היומרה (ה"אגואיזם") לאזור אומץ ולהיות האיש שפוצץ את מגדל אייפל. אפשר לתת ביטוי לעצבנות, להתמוטטות הרגשית, בעיר הגדולה באותו יום רביעי (למעשה, הכוחות הגרמניים לא נכנסו אלא רק יומיים אחר כך) בדרכים אחרות מלבד במעשה אלים כזה. גם הקולונל היסס. הוא פקד על בון להישאר במפקדה הראשית, להמתין לפקודות נוספות.
בשנות ה-30, התרחש מהפך בדימוי של האינטלקטואלים. הם נרשמו במהלך לימודיהם לקורסים מעשיים, רצו לקבל הכשרה במשהו שימושי, בצורה שתהלום את המאה של המעשה. משפטנים צעירים, רופאים, תלמידי האוניברסיטאות הגדולות, פרלמנטרים לעתיד, מזרחנים, נרשמו לקורסי טיס, צניחה, נפץ, הישרדות בצפון אפריקה, וכיוצא באלה. כך הם קיצרו הן את השירות הצבאי והן את תקופת הלימודים. המקצוענות כוללת, לדברי סנט-אכזיפרי, מוח וידיים. היא מתגלמת בדימוי המקצועי של המהנדס1.
אולם דימוי האדם העתידני הזה התאים פחות למצבי המגננה שצרפת היתה נתונה בהם באותה עת. האם היה ניתן להמיר לתגובה התקפית את רגשות הפחד, את הזעם העז, שמילא את המטות הצבאיים של פריז? הצבא הצרפתי עדיין חלש על הקשר האלחוטי ברחבי העולם. בשעה 15:00, השעות חלפו כה מהר, זומן בון שנית למשרד הקולונל. בסופו של דבר לא רוצים לפוצץ את מגדל אייפל; גם תוכניות המבנה לא נמצאו. במקום זאת יש תוכנית פעולה אחרת. קילומטר וחצי מדרום לפריז, כלומר, סמוך לעיר פרזות, במוצב איסי-לה-מולינו, ממוקם משדר צבאי, קונסטרוקציית פלדה בעלת שני מגדלים שגובה כל אחד מהם 70 מטרים, כלומר מבנה דומה למדי למגדל אייפל, אם כי לא פופולרי כמוהו; זהו מרכז הבקרה שבאמצעותו אפשר ליצור תקשורת אלחוטית עם חילות צרפת בסוריה.
בון, ואיתו שתי מזוודות מלאות במטילי מֶליניט קטנים2, יצא מיד לדרך. בשטח המחנה לא היו כלי רכב. כל מונית לא היתה בנמצא, הוא הגיע במטרו לעיבוריה הדרומיים של העיר. במוצב ראה בון את שני מגדלי הפלדה שניצבו במרחק 140 מטרים זה מזה. הם נתמכו על ידי עמודים משופעים בדומה למגדל אייפל. בון הניח את המליניט לרגלי עמודי התמיכה. פעולה ברגעי סכנה משפיעה על המוח ועל מערכת העצבים כמו סם. בון היה זקוק לחומר נפץ נוסף. הוא דרש שיעמידו לרשותו משאית ונהג. את הארגז המלא בקפסולות כספית החזיק בחיקו, אך לא רחוק מספיק מחומר הנפץ שבמשאית, אם חלילה תקרה תאונה. הוא לא היה בטוח שעליו לקוות להכרה רשמית במקרה של הצלחה.
הערב ירד. רוח מערבית נשבה. תוך כדי ארוחה קלה דפדף בחוברת הדרכה לפיצוץ מתקני פלדה ‒ היא היתה משנת 1890. בשעה 22:00 עדיין התקבלו מברקים ממגדל אייפל במשדר הזה, שאויש על ידי שבעה-עשר אלחוטאים. התשדורות הועברו הלאה לביירות. בשעה 1:00 לאחר חצות עדכנה התחנה את התחנות הצרפתיות שמעבר לים על הפסקת הפעילות.
שעה של פרידה. שעה של התרגשות: אנשי הצוות ניפצו את מכשירי השידור בעזרת פטישים, ביתקו את חוטי החשמל במצבטים. בון הצית את הפתיל בסיגריה. הוא רץ, ספר עד 110. קול פיצוץ בודד ויבש, גשם של פלדה.
המגדל השני התמוטט על בניין המרכזייה. בונוס מיוחד. בון בחן בדקדקנות את העמודים ההרוסים, את הבור שנפער במקום אשר עד לפני זמן קצר עמד המשדר הראשי ויצר קשר מופשט עם אתרים רחוקים ביותר. ב-8:30 בבוקר הגיע בון למרגלות מגדל אייפל. עוד נשארו לו רזרבות של חומר נפץ במשאית. הוא היה עייף וחסר מעצורים, עדיין נתון להשפעת סם הפעולה ומסוגל למוטט גם את המגדל הזה. יחידת המהנדסים עמדה כאן לשירותו. הם הרסו את הגנרטורים שבקומה הראשונה בפטישי פחחים. איזו תועלת היתה יכולה לצמוח לגרמנים מקשר אלחוטי עם סוריה, סנגל, גינאה הצרפתית והאוקיינוס השקט, אם בכלל היו להם אלחוטאים דוברי צרפתית?
על הפיצוץ המקצועי ש המגדלים באיסי חיבר מפקד המוצב דו"ח הריסה. לבּון לא חלקו שבחים, הוא גם לא נענש. כאשר ביקש רשו לבחון את שרידי המוצב ‒ זה היה עוד לפני כניסת הגרמנים לפריז, בקשתו נדחתה. כך, למשך זמן קצר, הוא שב לטפל בתיקיות שלו. מה עוד היה יכול לעשות למען המולדת?
מהנדסי הנפש, מפעילי מנגנון השירה, מכונאי הגוף ומזקקי הרעלים (רופאים, רוקחים), טכנאי אמנות הפוליטיקה. טיפוס אנושי של ביצועיות, מתאים לחברות שפורצות קדימה בכוח.
