קראו ב:
דפי מצאה דירת חדר וחצי בדרום העיר. בטלפון היא הסבירה לי שזה זמני, לא רציתי להגיד לה שכולם אומרים את זה, אז רק הוצאתי איזה קול כזה שמאשר את שאמרה. אני עומד בתור בארומה, קונה לי תה קר ולה את ההפוך סויה שלה. קבענו בעשר ליד הדירה, הבטחתי לעזור עם ההובלה. הרעיון לקפה היה שלה, אני לא אחד שמגדיל ראש, או בכלל, בעל מחוות רומנטיות שכאלה.
ביקשתי בלי קצף אני מסביר לאישה מאחורי הדלפק שהביאה לי את ההפוך סויה של דפי. זה בלי קצף חמוד, למה העצבים. יש כאן קצף, אני קובע. היא דופקת לי מבט ואז לוקחת את הכוס ועם כפית פלסטיק צדה את הקצף (שאמרה שאין) ומרוקנת אותו לפח לידה. הנה, היא מגישה לי חזרה את הכוס. בראש שלי אני מקלל אותה בלי הפסקה, לוקח מכסה, ומתחפף משם.
דרך חריץ מהחלון של האוטובוס אני שומע את הסידורים של האנשים בעיר, צפירות, צעדים מהירים, אגזוז של אופנוע. התחלתי ליהנות מהרעש הזה, מה שמנע ממני לתקן את האוזניות שנדפקו לי לפני יותר משלושה שבועות. כשהגעתי לרחוב ועמדתי בדיוק מול הבניין, איפה שדפי אמרה. ראיתי את משאית ההובלה, ושני גברים עם גופייה לבנה מלוכלכת מעלים כל מני דברים עטופים בנייר צלופן, וקופסאות חומות עם כיתובים שלא ראיתי מאיפה שעמדתי. לא ראיתי את דפי.
איפה היא? שאלתי אותם. הם רק הסתכלו, ולא ענו. התקשרתי לדפי. היא התנצלה נורא והסבירה שדבר הוביל לדבר והיא ביריד אימוץ כלבים שחברה שלה גררה אותה. נראה לה שזה רעיון טוב לאמץ כלב כדי שלא תרגיש לבד. היא שאלה אם אני חושבת שהיא צודקת, ועניתי שכן אבל שהקפה שלה, הוא מתקרר, והיא אמרה שהיא כבר מגיעה. המשכתי לשבת על המדרגות עם התה קר שלי, וההפוך סויה שלה, וחיכיתי. היא ביקשה שאחכה לה.
דפי בדירה תכף חודש. היא אימצה את ״גורי״ כלבלב מעורב בגוונים של חום. לא רציתי להגיד לה שהוא נראה בכלל כמו ״עמוס״, אז לא אמרתי. הדירה של דפי קיבלה צורה במהלך החודש הזה, היא שתלה כמה צמחי תבלין בחלון הקטן החלוד במטבח (והיחיד שהיה בדירה). היא אמרה שאיך שהיא תשיג מקרר היא רוצה להתחיל לבשל. אני לא רוצה להיות כמו אמא שלי, אתה מבין? היא שאלה. לא רציתי להגיד לה שלא הבנתי, אז לא אמרתי. רק הנהנתי.
איזה בוקר אחד דפי התקשרה ואמרה שהיא רוצה לעשות מסיבת חנוכת בית. היא נשמעה לחוצה ונרגשת והרגליים שלי החלו לקפוץ מעצמם. אני חושב שאם היה לי זנב, כמו לגורי, הוא היה מקשקש. בכל מקרה, היא הזמינה אותי ואז ניתקה את השיחה תוך כדי דיבור עם מישהו אחר. כפות הידיים שלי התחילו להרגיש דביקות ולחות, קמתי והתחלתי להתהלך בחדר. נזכרתי שאימא ואבא הביאו לי שעון בצורה של ספינה כשרק עברתי לכאן. אבל לדפי מגיע מתנה יפה יותר, גדולה יותר.
הגעתי לקניון והתחלתי להסתובב בין החנויות. כפות הידיים שלי רטובות. אחרי כל ניגוב שלהן על הג׳ינס, הן חזרו להיות רטובות. בסוף נכנסתי לחנות של מוצרי חשמל, וראיתי שורה של מקררים בגוונים של לבן וכסוף. שאלתי את המוכר מה הכי זול. הוא הצביע לעבר המקרר הכי שמאלי שעמד בשורה, לבן וקטן מהשאר. כשניגשתי להביט במחיר שהיה תלוי על ידית המקרר הבנתי שזה לא עומד בתקציב שלי. אז נזכרתי שדפי תמיד מתלוננת על הלכלוך בדירה, חשבתי שמטאטא יהיה פתרון לכל הבעיות שלה, ואולי אפילו יעמוד בתקציב שלי. שאלתי את המוכר אם יש להם מטאטא.
הוא הסביר לי שהיום כבר לא מטאטאים את הבית, יש רובוטים שעושים את זה. לכולם יש אחד כזה, אמר. אפשר להפעיל אותו דרך הנייד, לתכנן לו מסלול קבוע, מה שאתה רק רוצה, מי מטאטא היום תגיד לי? הוא שאל וצחק והעביר את משקל גופו מצד לצד. רציתי להגיד לו אני, אבל לא אמרתי, במקום זה שאלתי אם אפשר לארוז למתנה.
בחמישי בערב לבשתי את הסוודר משבצות, שהוא החגיגי מבין כל הבגדים שלי, ואת הג׳ינס השחור שהוא רק לאירועים מיוחדים. גנבתי קצת בושם מחזי, שיצא לעשות את החג עם המשפחה שלו בצפון. השקית עם הרובוט חיכתה ליד הדלת, שלא אשכח. אספתי אותה, ויצאתי מהבית. החלטתי ללכת ברגל. חמש עשרה דקות הליכה אם הולכים בקצב הליכה קבוע.
עמדתי מול הדלת של דפי וצלצלתי בפעמון. שמעתי מוסיקה וצחקוקים של הרבה אנשים. הסוודר התחיל לעקצץ על העור שלי. הפסקתי להרגיש את הרוח הקרירה. הדלת נפתחה, ואישה שמנה שאני לא מכיר חייכה אלי. לא חייכתי אליה בחזרה. איפה דפי. למה דפי לא פותחת את הדלת של הבית שלה. מי כל האנשים האלה. דפי בשירותים, היא עונה כאילו שמעה את כל השאלות בראש שלי ואז מסמנת לי עם היד להיכנס.
השמש כבר כמעט עלתה כשנשארנו רק אני ודפי. היא עישנה סיגריה והסתובבה בבית במין חוסר אונים. אני החזקתי שקית זבל שחורה גדולה ודחפתי לתוכה בקבוקי זכוכית, כוסות, אילתורים של מאפרות, וכל מיני חרא שהאנשים האלה השאירו. ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שנחזיר את הבית בדיוק למצב הקודם, אבל היא רק חייכה והמשיכה ללכת מצד לצד.
גורי הסתובב לנו בין הרגליים ועשה קולות ושרט את דלת הכניסה. דפי אמרה שככה הוא מתנהג כשהוא צריך פיפי או קקי. הצעתי להוציא את גורי לטיול, וגם אזרוק את הזבל על הדרך, אמרתי.דפי לא ענתה, היא רק חייכה, התקרבה אלי, ליטפה את הלחי שלי וזרקה את עצמה על הספה.
כשחזרתי מהטיול היה כבר בוקר. גורי היה מרוצה, ואני הייתי עייף. דפקתי על הדלת, אבל דפי לא ענתה. גורי נבח ושרט את הדלת. ששש, אולי היא ישנה גורי. שקט, לחשתי לו. התיישבתי על המדרגה, ליד הדלת. השמש כבר הייתה גבוה בשמים עכשיו. גורי שם את הראש שלו על הברך שלי, ונרדמתי.
רוצים לשמוע סיפורים קוליים?
רכשו מנוי וקבלו גישה בלתי מוגבלת לכל אפשוריות האתר
ברכישת מנוי אתם תומכים ישירות בסופרים, מתרגמים ועורכים.