אחר-כך סיפר לגיבנת את הסיפור על האישה השרופה.

"זה סיפור יפה," – התרברב החלפן, "זה סיפור שלא סופר עוד," הצטחקק בקול רם.

היא לא ידעה מה לומר.

"אם לא תירגעי, נשכנית, תביני מאוחר מדי." אמר החלפן תוך כדי שהוא חולץ את נעליו ומעסה את כפות רגליו.

"אתה רוצה שאבין משהו?" פלטה בהתרסה.

הוא נשם בכבדות ועוד מעט גער בה: "תקשיבי קצת, אם לא תקשיבי לסיפור, לא נוכל להתקדם."

"זה תלוי את מי אתה רוצה לשרוף?"

אז ככה – לעניין עצמו.

"איש אחד קבר את אשתו. קבר אותה, את שומעת?" אמר כעבור רגע, "איש אחד קבר את אשתו בצער גדול. בתום השבעה הופיע בפניו השטן. 'צר לי עליך, באמת כואב לי עליך,' אמר השד הנורא לאיש האבל, 'אשיב לך בחזרה את האישה'. – 'באיזה תנאי?' שאל האיש את השטן, 'מה התנאי לקבל בחזרה את אשתי?'  – 'אם תניח לי לשרוף את גופתה עד אפר.' – 'לשרוף אותה,' נבהל האיש, 'ככה?' – ולאחר התמיהה הזו, הנהנה הרוח הרעה וענתה: 'לשרוף בפשטות, באש הנצחית של הגיהנום. תוכל לזכות באישתך, אם רק תניח לי להטביל אותה באש הגיהנום. הנה, זאת העסקה: אם תעצום את עיניך בזמן השריפה, האישה תהיה שלך. אבל אם תפקח את העיניים: תפסיד אותה לעד.'"

הגיבנת צחקקה, עמדה כל העת והביטה בחלפן פושט לאיטו את מעילו ואת חגורת המכנסיים.

הם עמדו בתוך החצר הנטושה וקולו של החלפן נשמע מאיים. "את לא מתרצה לי, נחשנית, את לא מתרצה," התגרה בה כעבור רגע. כי ראה שהיא מפנה את גבה בזלזול, בכל זאת עמדה שם בסמוך לקיר הבנין המוזנח.

"אז מה כבר קרה, את יודעת? את יודעת מה עשה המלך השטן?"

הגיבנת נדה בראשה לשלילה, ואחר-כך השיבה: "אני לא יודעת כלום, כלום אני לא יודעת, רק כמה כסף יש לך בכיס?"

"מה עשה המלך השטן, נשכנית?" פיזר החלפן.

"תלוי מה השטן רצה לעשות?"

עכשיו הרים הזכר את קולו הברזלי: "הוא העמיד את האישה על המוקד, כמו בשריפת מכשפות, תקשיבי קצת. הוא העלה את האישה על המוקד והצית את האש. ואז קרה דבר נוסף, המכשפה ראתה את הלהבות בוערות,"

"אבל היתה מתה," עצרה הגיבנת.

"זה סיפור, אישה, החוטאים כולם מתעוררים באש הגדולה של התופת. הנה המכשפה התפחמה עכשיו, הלהבות לחכו את בגדיה, חרכו את הרגליים, והיא קוראת בקול: 'אני נשרפת, אני נשרפת'." החלפן חייך, סוף סוף הצליח להסב את תשומת לבה של הגיבנת. "'איי, איי," חזר לצפצף בקולניות, וראה את הגיבנת מתמתחת ומתבוננת, "אני נשרפת, אני נשרפת'".

 עכשיו עמד בגופיה לבנה מרופטת ומדי פעם קרץ לעברה בתנועה זקורה וברורה של החלציים.

"ומה עשה האיש הזה בינתיים?" שאלה הגיבנת.

"האיש?"

"בעלה של השרופה, של המכשפה, מה עשה האלמן המסכן בינתיים?"

החלפן דחק בעצמו, כמעט נצמד אליה: "מה עשה האיש? את רוצה לדעת." אמר החלפן והוציא כמה שטרות מכיסו, "עצם את עיניו בחוזקה, זה מה שעשה הבעל הזה, הוא לא הפר את שבועתו לשטן. עצם את עיניו בחוזקה, את שומעת, מה יכול היה לעשות. הרי המכשפה הנשרפת היא אשתו ואם היא כבר מתה, עכשיו תהפוך לערימת אפר. איזה משחק מכור שיחק איתו המלך השטן, את שומעת, חי חי. הוא עצם את עיניו ופחד נורא, כי ברגע אחד שמע את הלהבות לוחשות, וברגע שני שמע את אשתו מתרפקת: 'תסתכל אליי, האש מכלה אותי, אתה לא רוצה לראות אותי כשאני נשרפת…'"

"את מתארת לעצמך מה קרה בסוף, נחשנית?" לחש החלפן.

הגיבנת התעקשה לא לדעת, רק התעלמה ממנו. אחר כך פלטה במפגיע:

"כבר הסוף? זה מה שיש לך לתת?"

האיש היסס, "את בוהקת, נשכנית, את בורקת."

ואז חזר על דבריו: "מה קרה בסוף למסכן הזה, לאלמן, את יודעת?"

שוב נדה בראשה לשלילה.

"מה קרה. זה מה שקרה. מה זה כבר משנה מה קרה. השיגעון תפס אותו, עכסנית. השד הנורא התחיל לשטות בו. עוד רגע עמד בפיתוי, האיש הזה: הוא עצם את עיניו, אבל ככל שעצם אותן, לא יכול היה לעצום את העיניים. הוא ראה את אשתו נשרפת מן הצד השני של עפעפיו ולא ידע להבחין אם העיניים פקוחות או עצומות, לא ידע עוד איך יסגור את העפעפיים ויכסה את המבט, כדי להציל את אשתו מהשריפה."

"בדיוק כמוך, תקשיבי לזה. האומלל החל לפחד מהאימה. כי מעכשיו העיניים הסגורות שלו יישארו פקוחות, ואולי לא ייעצמו לעולם. זה הפחד המענה של השד, בכך מסתכם הכול, חשקנית. מהצד האחד ומהצד השני של העפעפיים, עכשיו גם את תצטרכי לראות אותי." 

______

קרדיט תמונה, תחריטים: אלמה מיה הדס