קראו ב:
כריסטינה מסיימת את התפילה. En el nombre del Padre y del Hijo y del Espíritu Santo. Amen. היא מסתכלת מטה אל בתה וצולבת את עצמה אט, מחכה שבתה, איזבל, תעשה כמותה. איזבל מסתכלת מעלה אל אימה. תאורת הכנסייה מאירה את כריסטינה בקדושה. היא עולה במבטה אל שיערו הארוך והגלי. בית החזה חשוף. הידיים פרושות לצדדים. העיניים יורדות מטה אל עיניו המושפלות. רזה, אין בשר. בד דק חיוור לופף את מותניו, היא יכולה לדמיין מה נמצא מאחוריו. ישו נראה לא רע. היא מרגישה רע אחרי אותן מחשבות זימה. היא חשה במבטה הצופה של אימה. היא צולבת את עצמה. אמן. הן קמות מדרגשי התפילה.
מתפללים פותחים את דלת העץ הכבדה. חום תל-אביב נכנס אל חלל הכנסייה הקר והחשוך. כריסטינה מלטפת את השיער הארוך של בתה, מכניסה את האצבעות בין הגלים האדומים הסוערים. קרני אור מן החוץ מעצימות את האש על ראשה. יש לה בת יפה. יהודים, ערבים וטורפים אחרים יחכו לה שם.
איזבל רצה אל האור. שקט הכנסייה מופר. גלי הים מתנפצים, שפות זרות ועברית נשמעות ביפו העתיקה. ריח פירות ים ומשב אוויר מלוח מעוררים בה תיאבון. צעיף ירוק דואה באוויר אל הים, הצעיף שכריסטינה כרכה סביב איזבל בפתח הכנסייה. הכתפייה הדקה בשמלה הוורדרדה הפרחונית נשמטת. כריסטינה צופה בגופה הלבן של בתה, מופקר לרוח הים ולקרני השמש החמות שמכות עור עדין ודק. איזבל נושבת עם ריח הדגים אל מסעדה להשביע את הרעב. גבר שחום עור בכניסה. איזבל מחייכת. אימה מרימה לה את הכתפייה. ריח של בשר חרוך בשמן עמוק מכה באפן. הבטן מקרקרת והרעב של איזבל מתעצם.
הן מתיישבות. איזבל עוצרת את הבחור ומזמינה יין לבן.
"מוקדם מדי", אימה אומרת.
"אף פעם לא מוקדם מדי לשתות מדמו של ישו".
"זה לבן".
"גם פלזמה שמהווה 55% מהדם".
"את יודעת שג'ון לנון אמר שאלוהים לא קיים ותראי איפ…", איזבל קוטעת אותה ומזמינה את האוכל. היא מסתכלת מעלה אל הבחור. עורו השחום בולט בחולצת פולו לבנה וזיפיו מסווים פנים של ילד. הוא מחייך. "תודה" אימה אומרת. הבחור מסתובב ומבטה של איזבל פונה אל קווי המתאר הגבריים.
האוכל מגיע. דג לברק מטוגן במבט מת וסלט ים תיכוני, סלט פירות ים וקערה גדולה לשאריות גופות השרצים. בסכין ומזלג כריסטינה חותכת לדג את הראש ומוציאה לאט לאט את הבשר הלבן. היא מסתכלת על בתה. הידיים של איזבל מפרקות את ראשי השרצים ואת גופם השריוני. בשיניים שלה היא לועסת את הבשר הוורדרד. אחרים היא שולקת ומוצצת את ראשם. היא עוברת אל היין לרוות את הצימאון. הבחור מגיע ושואל מה שלומן. רגליה של איזבל שלובות על הכיסא. המפשעה מבצבצת, מכוסה בתחתון לבן. כריסטינה מצליפה ברגליה החשופות של בתה והן נופלות לקרקע.
"אל תגעי בי", איזבל מפטירה באמה.
"זה מה שאמר ישו למריה מגדלנה לאחר שקם לתחייה, את זוכרת?" אמה משיבה.
"זוכרת. היא לא הייתה ראויה לגעת בו", עונה לה איזבל. מבטה הוסט אל הבחור. רבדים של בדים עוטפים את גופו. היא מהנהנת לעברו שהכול בסדר ולוגמת מהיין. "כול מה שנותר ממנה הוא שמה שהתערבב עם שמות של נשים חוטאות וציורים של נשים ענוגות", מוסיפה איזבל, בוצעת את הלחם וטובלת במרק השרצים, "אך ישוע אהב אותה יותר מכל תלמידיו ונשק לה תדיר על פיה", היא מצטטת. הבחור רחוק. נראה בין עננים לבנים בשמיים הכחולים. בלתי מושג. "ונסלחו לה חטאותיה כי הרבה אהֶבה". כריסטינה מצטלבת.
רוצים לשמוע סיפורים קוליים?
רכשו מנוי וקבלו גישה בלתי מוגבלת לכל אפשוריות האתר
ברכישת מנוי אתם תומכים ישירות בסופרים, מתרגמים ועורכים.