ג’ים הָיָה בְּנוֹ שֶׁל קָאוּבּוֹי וְחַי בְּמִישׁוֹרֵי אָרִיזוֹנָה הַכַּבִּירִים. מֵאָבִיו לָמַד לְהָטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ בְּדִיּוּק מוֹפְתִי וְלִלְכֹּד בּוֹ סוּסֵי פֶּרֶא וּפָרִים צְעִירִים; וְאִלּוּ רַק הִשְׁתַּוָּה כּוֹחוֹ לִמְיֻמָּנוּתוֹ, לֹא הָיָה נוֹפֵל בְּכִשּׁוּרָיו מֵהַקָּאוּבּוֹי הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאָרִיזוֹנָה.

בְּגִיל שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה בִּקֵּר לָרִאשׁוֹנָה בַּמִּזְרָח, שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרֵר דּוֹדוֹ צַ’רְלְס, אֲחִי אָבִיו. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הֵבִיא אִתּוֹ אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ, כִּי הִתְגָּאָה בַּזְּרִיזוּת שֶׁבָּהּ הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ, וְרָצָה לְהַרְאוֹת לְדוֹדָנָיו מָה קָאוּבּוֹי מְסֻגָּל לַעֲשׂוֹת.

הַיְּלָדוֹת וְהַיְּלָדִים הָעִירוֹנִיִּים הִבִּיטוּ תְּחִלָּה בְּעִנְיָן רַב בְּגִ’ים כְּשֶׁהֵטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ עַל עַמּוּדִים וּכְלוֹנְסָאוֹת; אַךְ עַד מְהֵרָה הִשְׁתַּעַמְמוּ מִזֶּה, וַאֲפִלּוּ גִ’ים הֶחְלִיט שֶׁזֶּה לֹא סְפּוֹרְט הַיָּאֶה לֶעָרִים. 

אַךְ יוֹם אֶחָד בִּקֵּשׁ הַקַּצָּב מִגִּ’ים לְהוֹבִיל אֶת אֶחָד מִסּוּסָיו לַכְּפָר, אֶל שֶׁטַח מִרְעֶה שֶׁהֻזְמַן בִּשְׁבִילוֹ, וְגִ’ים הִסְכִּים בִּלְהִיטוּת. זֶה מִכְּבָר הִתְגַּעְגֵּעַ לִרְכִיבָה עַל גַּב סוּס, וְעַל מְנַת שֶׁיִּדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ חָזַר לַיָּמִים הַטּוֹבִים שֶׁל פַּעַם, לָקַח אִתּוֹ אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ. 

כָּל עוֹד רָכְבוּ בָּרְחוֹבוֹת שָׁמַר עַל אִפּוּק מַרְשִׁים, אַךְ מֵרֶגַע שֶׁהִגִּיעַ לַדְּרָכִים הַכַּפְרִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת, הִתְלַקְּחָה רוּחוֹ בְּחֶדְוָה פְּרוּעָה, וְהוּא דִּרְבֵּן אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַקַּצָּב עַד שֶׁהֵחֵל לִדְהֹר בִּמְהִירוּת וְאָץ לְדַרְכּוֹ כְּקָאוּבּוֹי אֲמִתִּי.

אַחַר כָּךְ הִתְאַוָּה לְמִדָּה גְּדוֹלָה עוֹד יוֹתֵר שֶׁל חֵרוּת, הֵסִיר אֶת הַמַּחְסוֹם בַּכְּנִיסָה לְשָׂדֶה גָּדוֹל וְהֵחֵל לִרְכֹּב כֹּה וָכֹה בָּאָחוּ וּלְהָטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ עַל בְּנֵי בָּקָר דִּמְיוֹנִיִּים בְּעוֹדוֹ צוֹרֵחַ וּמְצַוֵּחַ כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם, כְּשֶׁהֵטִיל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ לַמֶּרְחָק, נִתְפְּסָה הַלּוּלָאָה בִּדְבַר-מָה וְנִתְקַבְּעָה בְּגֹבַהּ מֵטֶר לְעֵרֶךְ מֵהַקַּרְקַע, וְהַחֶבֶל נִמְתַּח וְכִמְעַט שֶׁמָּשַׁךְ אֶת גִ’ים מֵעַל סוּסוֹ.  

הַדָּבָר הָיָה לֹא צָפוּי; יְתֵרָה מִזֹּאת, הוּא הָיָה מֻפְלָא; כִּי הַשָּׂדֶה נִרְאָה חָשׂוּף מִכֹּל וָכֹל. עֵינָיו שֶׁל גִ’ים נִפְעֲרוּ בְּתַדְהֵמָה, אַךְ הוּא יָדַע שֶׁלָּכַד דְּבַר-מָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁמְעָה בַּת קוֹל: “הֵי, שַׁחְרֵר אוֹתִי! שַׁחְרֵר, אָמַרְתִּי! אַתָּה לֹא מֵבִין מָה עָשִׂיתָ?”

גִ’ים לֹא הֵבִין, וְגַם לֹא הָיְתָה לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה לְשַׁחְרֵר אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ עַד שֶׁיְּגַלֶּה בְּמָה נִתְפְּסָה הַלּוּלָאָה. וְלָכֵן נֶעֱזַר בְּתַכְסִיס יָשָׁן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ אָבִיו, הֵאִיץ בְּסוּסוֹ שֶׁל הַקַּצָּב וְהֵחֵל לִרְכֹּב בְּמַעְגָּל סְבִיב הַנְּקֻדָּה שֶׁבָּהּ נִתְפַּס הַלָּסוֹ.

כְּכָל שֶׁהִתְקָרֵב אֶל טַרְפּוֹ, רָאָה אֶת הַחֶבֶל נִכְרָךְ בְּלוּלָאוֹת, אַךְ הָיָה נִדְמֶה שֶׁאֵין בְּתוֹכָן דָּבָר, לְבַד מֵאֲוִיר. קָצֶה אֶחָד שֶׁל הַלָּסוֹ הָיָה צָמוּד בְּטַבַּעַת אֶל הָאֻכָּף, וְכַאֲשֶׁר הַחֶבֶל כְּבָר הָיָה מְלֻפָּף כִּמְעַט כֻּלּוֹ וְהַסּוּס נִסָּה לְהִתְרַחֵק וְהֵחֵל לִנְשֹׁף בְּאֵימָה, יָרַד גִ’ים מֵאֻכָּפוֹ. הוּא אָחַז בַּמּוֹשְׁכוֹת בְּיָדוֹ הָאַחַת וְעָקַב אַחֲרֵי הַחֶבֶל, וְכַעֲבֹר שְׁנִיָּה רָאָה זָקֵן מְלֻפָּף כֻּלּוֹ בְּלוּלְאוֹת הַלָּסוֹ.

רֹאשׁוֹ הָיָה קֵרֵחַ וְחָשׂוּף, אַךְ זָקָן לָבָן אָרֹךְ הִשְׁתַּלְשֵׁל לוֹ עַד מָתְנָיו. עַל גּוּפוֹ הָיְתָה מוּטֶלֶת גְּלִימָה רְפוּיָה מִפִּשְׁתָּן לָבָן עָדִין. בְּיָדוֹ הָאַחַת נָשָׂא חֶרְמֵשׁ כַּבִּיר, וְתַחַת בֵּית שֶׁחְיוֹ הָאַחֵר נָשָׂא שְׁעוֹן חוֹל.

בְּעוֹד גִ’ים בּוֹהֶה בּוֹ בִּפְלִיאָה פָּתַח הַיָּשִׁישׁ הַנִּכְבָּד וְאָמַר בְּקוֹל נִרְגָּז: “קָדִימָה, נוּ – הָסֵר אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה תֶּכֶף וּמִיָּד! מֵרֹב הַשְּׁטוּיוֹת שֶׁלְּךָ עָצַרְתָּ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ! נוּ – מָה אַתָּה בּוֹהֶה? אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ מִי אֲנִי?”

“לֹא,” אָמַר גִ’ים, מֻטְרָד.

“אָז דַּע לְךָ שֶׁאֲנִי הַזְּמַן – אַבָּא-זְמַן! עַכְשָׁו הִזְדָּרֵז וְשַׁחְרֵר אוֹתִי – אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁהָעוֹלָם יִתְנַהֵל כְּסִדְרוֹ.”

“אֵיךְ זֶה שֶׁתָּפַסְתִּי אוֹתְךָ?” שָׁאַל גִ’ים מִבְּלִי לַעֲשׂוֹת שׁוּם פְּעֻלָּה לְשִׁחְרוּר הָאָסִיר שֶׁלּוֹ.

“אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. מֵעוֹלָם עוֹד לֹא נִלְכַּדְתִּי,” רָטַן אַבָּא-זְמַן. “אֲבָל אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁזֶּה מִשּׁוּם שֶׁבְּרֹב טִמְטוּמְךָ הֵטַלְתָּ אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלְּךָ עַל לֹא-כְלוּם.”

“לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ,” אָמַר גִ’ים.

“מוּבָן שֶׁלֹּא. אֵינִי נִרְאֶה לְעֵינֵי יְצוּרֵי אֱנוֹשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן הֵם מִתְקָרְבִים לְמֶרְחַק מֵטֶר מִמֶּנִּי. וַאֲנִי דּוֹאֵג שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּמֶרְחָק רַב מִזֶּה. לָכֵן חָצִיתִי אֶת הַשָּׂדֶה הַזֶּה, הֵנַחְתִּי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ אִישׁ. וְהַכֹּל הָיָה מִסְתַּדֵּר עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר אִלְמָלֵא הַלָּסוֹ הַמְּעַצְבֵּן שֶׁלְּךָ. קָדִימָה,” הוֹסִיף בְּזַעַף, “אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְהָסִיר מִמֶּנִּי אֶת הַחֶבֶל הַזֶּה?”

“לָמָּה לִי?” שָׁאַל גִ’ים.

“כִּי כָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם חָדְלוּ מִתְּנוּעָתָם בָּרֶגַע שֶׁלָּכַדְתָּ אוֹתִי. אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לָשִׂים קֵץ לְכָל הַיְּגִיעָה וְהַהֲנָאָה, לְכָל הַמִּלְחָמָה וְהָאַהֲבָה, לָאֻמְלָלוּת וְלַשְּׁאַפְתָּנוּת וּלְכָל הַיֶּתֶר, נָכוֹן? שׁוּם שָׁעוֹן לֹא תִּקְתֵּק מֵרֶגַע שֶׁכָּרַכְתָּ אוֹתִי כָּאן כְּמוֹ מוּמְיָה!”

גִ’ים צָחַק. הָיָה מַצְחִיק בֶּאֱמֶת לִרְאוֹת אֶת הַזָּקֵן כְּשֶׁהַחֶבֶל כָּרוּךְ לוֹ סָבִיב-סָבִיב מִן הַבִּרְכַּיִם וְעַד לַסַּנְטֵר.

“יַעֲשֶׂה לְךָ טוֹב לָנוּחַ,” אָמַר הַנַּעַר. “מִכָּל מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי, אַתָּה חַי חַיִּים דֵּי עֲמוּסִים.”

“אָכֵן כָּךְ,” הֵשִׁיב אַבָּא-זְמַן בַּאֲנָחָה. “בָּזֶה הָרֶגַע מְחַכִּים לִי בְּקַמְצַ’טְקָה. לֹא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁנַּעַר קָטָן אֶחָד יְשַׁבֵּשׁ אֶת כָּל אוֹרְחוֹתַי!”

“מָה לַעֲשׂוֹת!” אָמַר גִ’ים בְּגִחוּךְ. “אֲבָל אִם הָעוֹלָם עָצַר, כְּבָר לֹא מְשַׁנֶּה אִם הוּא יֵצֵא לְהַפְסָקָה קְצָת יוֹתֵר אֲרֻכָּה. בָּרֶגַע שֶׁאֲשַׁחְרֵר אוֹתְךָ, הַזְּמַן שׁוּב יָעוּף. אֵיפֹה הַכְּנָפַיִם שֶׁלְּךָ?”

“אֵין לִי שׁוּם כְּנָפַיִם,” הֵשִׁיב הַזָּקֵן. “זוֹ מַעֲשִׂיָּה שֶׁרָקַח מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא רָאָה אוֹתִי. לְמַעֲשֶׂה, אֲנִי נָע דֵּי לְאַט.”

“אֲנִי מֵבִין, אַתָּה לוֹקֵחַ תַּ’זְּמַן,” הֵעִיר הַנַּעַר. “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה עִם הַחֶרְמֵשׁ הַזֶּה?”

“קוֹצֵר אֲנָשִׁים,” אָמַר הַיָּשִׁישׁ. “בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מֵנִיף אֶת הַחֶרְמֵשׁ שֶׁלִּי, מִישֶׁהוּ מֵת.”

“אָז צְרִיכִים לָתֵת לִי מֵדַלְיָה עַל זֶה שֶׁאֲנִי מַחְזִיק אוֹתְךָ קָשׁוּר כָּאן,” אָמַר גִ’ים. “יִהְיוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁיִּחְיוּ עוֹד קְצָת.”

“אֲבָל הֵם לֹא יֵדְעוּ אֶת זֶה,” אָמַר אַבָּא-זְמַן בְּחִיּוּךְ עָצוּב, “וְלָכֵן לֹא יָפִיקוּ מִזֶּה שׁוּם תּוֹעֶלֶת. מוּטָב שֶׁתְּשַׁחְרֵר אוֹתִי מִיָּד וְזֶהוּ.”

“לֹא,” אָמַר גִ’ים בִּנְחִישׁוּת. “יִתָּכֵן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶלְכֹּד אוֹתְךָ שׁוּב; אָז אֲנִי אַחְזִיק בְּךָ עוֹד קְצָת וְאֶרְאֶה אֵיךְ הָעוֹלָם מִתְקַדֵּם בִּלְעָדֶיךָ.”

אוֹ-אָז הֵנִיף אֶת הַזָּקֵן הַכָּבוּל עַל גַּב סוּסוֹ שֶׁל הַקַּצָּב, וּלְאַחַר שֶׁעָלָה גַּם הוּא עַל הָאֻכָּף, פָּנָה בַּחֲזָרָה אֶל הָעֲיָרָה, יָדוֹ הָאַחַת אוֹחֶזֶת בַּשָּׁבוּי שֶׁלּוֹ וְהָאַחֶרֶת בַּמּוֹשְׁכוֹת.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לַדֶּרֶךְ נָפְלָה עֵינוֹ עַל מַרְאֶה מְשֻׁנֶּה. סוּס וַעֲגָלָה עָמְדוּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, הַסּוּס בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל רִיצָה קַלָּה, רֹאשׁוֹ נִשָּׂא אֶל-עָל וּשְׁתַּיִם מֵרַגְלָיו בָּאֲוִיר, וּבְכָל זֹאת קָפוּא לְגַמְרֵי. בָּעֲגָלָה הָיוּ יְשׁוּבִים אִישׁ וְאִשָּׁה דּוֹמְמִים וְנֻקְשִׁים מַמָּשׁ כַּאֲבָנִים.

“כָּכָה זֶה כְּשֶׁאֵין זְמַן!” נֶאֱנַח הַזָּקֵן. “הֲלוֹא תְּשַׁחְרֵר אוֹתִי כָּעֵת?”

“עוֹד לֹא,” הֵשִׁיב הַנַּעַר.

הוּא הִמְשִׁיךְ לִרְכֹּב עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִיר, שֶׁבָּהּ עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים כֻּלָּם בְּדִיּוּק בְּאוֹתָן תְּנוּחוֹת שֶׁהָיוּ בָּהֶן כַּאֲשֶׁר גִ’ים לָכַד אֶת אַבָּא-זְמַן בַּלָּסוֹ שֶׁלּוֹ. הַנַּעַר עָצַר מוּל חֲנוּת כֹּלְבּוֹ גְּדוֹלָה, קָשַׁר אֶת סוּסוֹ לִכְלוֹנָס וְנִכְנַס פְּנִימָה. הַזַּבָּנִים שָׁקְלוּ סְחוֹרוֹת וְהִצִּיגוּ דֻּגְמוֹת בַּדִּים לְשׁוּרוֹת הַלָּקוֹחוֹת שֶׁמּוּלָם, אַךְ דּוֹמֶה הָיָה שֶׁכֻּלָּם הָפְכוּ לְפֶתַע פִּתְאוֹם לִפְסָלִים.

הָיָה בַּמַּרְאֶה מַשֶּׁהוּ מַטְרִיד עַד מְאוֹד, וּצְמַרְמֹרֶת קָרָה הֵחֵלָּה לַעֲבֹר מַעְלָה-מַטָּה בְּגַבּוֹ שֶׁל גִ’ים; כֵּיוָן שֶׁכָּךְ מִהֵר וְיָצָא הַחוּצָה.

עַל שְׂפַת הַמִּדְרָכָה יָשַׁב קַבְּצָן מִסְכֵּן וְנָכֶה שֶׁפָּשַׁט אֶת כּוֹבָעוֹ, וּלְיָדוֹ עָמַד אָדוֹן בִּבְגָדִים הֲדוּרִים שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִיךְ לוֹ פְּרוּטָה. גִ’ים יָדַע שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִישׁ עָשִׁיר מְאוֹד, אַךְ קַמְצָן לְמַדַּי, וְלָכֵן הִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְשַׁרְבֵּב אֶת יָדוֹ אֶל כִּיסוֹ שֶׁל הָאִישׁ וְלִשְׁלֹף מִשָּׁם אֶת אַרְנָקוֹ, שֶׁבּוֹ הָיָה מַטְבֵּעַ זָהֹב שֶׁל 20 דּוֹלָר. אֶת הַמַּטְבֵּעַ הַנּוֹצֵץ הַזֶּה תָּחַב בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל הָאָדוֹן בִּמְקוֹמָהּ שֶׁל הַפְּרוּטָה, וְאָז הֶחְזִיר אֶת הָאַרְנָק לְכִיסוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר.

“הַנְּדָבָה הַזֹּאת תַּפְתִּיעַ אוֹתוֹ כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר לְחַיִּים,” חָשַׁב הַנַּעַר.

הוּא שָׁב וְעָלָה עַל גַּב הַסּוּס וְרָכַב הָלְאָה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב. כְּשֶׁחָלַף עַל פְּנֵי הַחֲנוּת שֶׁל יְדִידוֹ הַקַּצָּב, הִבְחִין בְּכַמָּה נִתְחֵי בָּשָׂר תְּלוּיִים בַּחוּץ.

“אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁהַבָּשָׂר יֵרָקֵב,” הֵעִיר.

“כְּדֵי שֶׁבָּשָׂר יֵרָקֵב דָּרוּשׁ זְמַן,” עָנָה הַזָּקֵן.

זֶה נִשְׁמַע לְגִ’ים מוּזָר, אַךְ נָכוֹן.

“נִרְאֶה שֶׁהַזְּמַן מִתְעָרֵב בְּכָל מָה שֶׁקּוֹרֶה,” אָמַר.

“כֵּן; שָׁבִיתָ אֶת הָאִישִׁיּוּת הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם,” נֶאֱנַק הַזָּקֵן; “וְאֵין לְךָ מַסְפִּיק שֵׂכֶל לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ.”

גִ’ים לֹא הֵשִׁיב, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעוּ אֶל בֵּית דּוֹדוֹ, וְשָׁם שָׁב וְיָרַד מֵעַל גַּב הַסּוּס. הָרְחוֹב הָיָה מָלֵא בְּחַיּוֹת מַשָּׂא וּבַאֲנָשִׁים, אַךְ כֻּלָּם הָיוּ חַסְרֵי תְּנוּעָה. שְׁנֵי דּוֹדָנָיו הַקְּטַנִּים בְּדִיּוּק יָצְאוּ בַּשַּׁעַר בְּדַרְכָּם אֶל בֵּית הַסֵּפֶר, וּבִידֵיהֶם סִפְרֵיהֶם וְלוּחוֹת הַצִּפְחָה שֶׁלָּהֶם; עַל מְנַת לֹא לְהַפִּיל אוֹתָם אַרְצָה נֶאֱלַץ גִ’ים לְדַלֵּג מֵעַל הַגָּדֵר.

בַּטְּרַקְלִין רָאָה אֶת דּוֹדָתוֹ קוֹרֵאת בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. הִיא עָמְדָה לַהֲפֹךְ דַּף כְּשֶׁהַזְּמַן עָמַד מִלֶּכֶת. בַּחֲדַר הָאֹכֶל מָצָא אֶת דּוֹדוֹ, שֶׁסִּיֵּם זֶה עַתָּה אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם. פִּיו הָיָה פָּעוּר, וּמַזְלְגוֹ רִחֵף בְּדִיּוּק לְפָנָיו, וְאִלּוּ עֵינָיו הָיוּ קְבוּעוֹת בָּעִתּוֹן הַמְּקֻפָּל שֶׁלְּיָדוֹ. גִ’ים לָקַח לְעַצְמוֹ אֶת הַפַּשְׁטִידָה שֶׁל דּוֹדוֹ, וּבְעוֹדוֹ אוֹכֵל יָצָא אֶל הַשָּׁבוּי שֶׁלּוֹ.

“יֵשׁ דָּבָר אֶחָד שֶׁאֲנִי לֹא מֵבִין,” אָמַר.

“מָה בְּדִיּוּק?” שָׁאַל אַבָּא-זְמַן.

“אֵיךְ זֶה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי כְּשֶׁכֻּלָּם… כְּשֶׁכֻּלָּם… קְפוּאִים?”

“זֶה מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי הָאָסִיר שֶׁלְּךָ,” הֵשִׁיב בֶּן-שִׂיחוֹ. “כָּעֵת תּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּזְּמַן מָה שֶׁתֶּחְפַּץ. אַךְ אִם לֹא תִּזָּהֵר, עוֹד תַּעֲשֶׂה מַשֶּׁהוּ שֶׁתִּתְחָרֵט עָלָיו.”

גִ’ים הִשְׁלִיךְ אֶת הַקְּרוּם שֶׁל הַפַּשְׁטִידָה אֶל צִפּוֹר שֶׁעָמְדָה עַל בְּלִימָה בָּאֲוִיר, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הִתְעוֹפְפָה כְּשֶׁהַזְּמַן עָמַד מִלֶּכֶת.

“בְּכָל מִקְרֶה,” צָחַק, “אֲנִי חַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. אַף אֶחָד כְּבָר לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג אוֹתִי.”

“לְכָל חַיִּים פֶּרֶק הַזְּמַן הַמֻּקְצֶה לָהֶם,” אָמַר הַזָּקֵן. “כְּשֶׁתִּחְיֶה אֶת מִדַּת הַזְּמַן שֶׁהֻקְצְבָה לְךָ, חֶרְמֵשִׁי יִקְצֹר אוֹתְךָ.”

“שָׁכַחְתִּי מֵהַחֶרְמֵשׁ שֶׁלְּךָ,” אָמַר גִ’ים בַּאֲרֶשֶׁת מְהֻרְהֶרֶת.

אוֹ-אָז נִכְנְסָה בַּנַּעַר רוּחַ מְשׁוּבָה, כִּי עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהִזְדַּמְּנוּת כָּזוֹ לְשַׁעֲשׁוּעִים לֹא תִּזְדַּמֵּן שׁוּב לְעוֹלָם. עַל מְנַת שֶׁלֹּא יִבְרַח, קָשַׁר אֶת אַבָּא-זְמַן אֶל הַכְּלוֹנָס בְּפֶתַח בֵּיתוֹ שֶׁל הַדּוֹד וְאָז חָצָה אֶת הָרְחוֹב לַמַּכֹּלֶת הַפִּנָּתִית.

אוֹתוֹ בֹּקֶר מַמָּשׁ נָזַף בַּעַל הַמַּכֹּלֶת בְּגִ’ים כַּאֲשֶׁר דָּרַךְ בְּטָעוּת עַל סַל מְלֵא לֶפֶת. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָלַךְ הַנַּעַר אֶל יַרְכְּתֵי הַמַּכֹּלֶת וּפָתַח אֶת הַבֶּרֶז שֶׁל חָבִית הַדִּבְשָׁה.

“אֵיזֶה בָּלָגָן נֶחְמָד יִהְיֶה פֹּה כְּשֶׁהַזְּמַן יַתְחִיל לִשְׁפֹּךְ אֶת הַדְּבַשׁ עַל כָּל הָרִצְפָּה,” אָמַר גִ’ים וְצָחַק.

קְצָת הָלְאָה, בְּהֶמְשֵׁךְ הָרְחוֹב, הָיְתָה מִסְפָּרָה. וּבְכִסֵּא הַסַּפָּר רָאָה גִ’ים אֶת הָאִישׁ שֶׁכָּל הַנְּעָרִים הִכְתִּירוּ כָּ”אִישׁ הֲכִי רָשָׁע בָּעִיר”. הַהוּא בְּהֶחְלֵט לֹא אָהַב אֶת הַנְּעָרִים, וְהַנְּעָרִים יָדְעוּ זֹאת. הַסַּפָּר בְּדִיּוּק עָמַד לַחְפֹּף אֶת שְׂעָרוֹ שֶׁל הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר הַזְּמַן נִלְכַּד. גִ’ים רָץ לְבֵית הַמִּרְקַחַת, מָצָא שָׁם בַּקְבּוּק דֶּבֶק, חָזַר וְיָצַק אוֹתוֹ עַל שְׂעָרוֹ הַסָּתוּר שֶׁל הַשָּׁכֵן הַשָּׂנוּא.

“זֶה בֶּטַח יַפְתִּיעַ אוֹתוֹ כְּשֶׁיִּתְעוֹרֵר,” חָשַׁב גִ’ים.

בֵּית הַסֵּפֶר עָמַד בְּקִרְבַת מָקוֹם. גִ’ים נִכְנַס וְגִלָּה שָׁם רַק תַּלְמִידִים סְפוּרִים. אֲבָל הַמּוֹרֶה יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָנוֹ, קוֹדֵר וְזוֹעֵף כְּהֶרְגֵּלוֹ.

גִ’ים נָטַל פִּסַּת גִּיר וְרָשַׁם עַל הַלּוּחַ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת: “כָּל תַּלְמִיד מִתְבַּקֵּשׁ לִצְרֹחַ בָּרֶגַע שֶׁהוּא נִכְנָס לַחֶדֶר. הוּא מִתְבַּקֵּשׁ גַּם לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה. עַל הֶחָתוּם, פְּרוֹפ’ שַׁארְפּ.”

“זֶה בֶּטַח יַעֲשֶׂה מְהוּמָה כַּהֹגֶן,” מִלְמֵל הַקֻּנְדָּס כְּשֶׁהִתְרַחֵק מִשָּׁם.

בְּקֶרֶן הָרְחוֹב עָמַד הַשּׁוֹטֵר מָאלִיגָן שָׁקוּעַ בְּשִׂיחָה עִם הָעַלְמָה סְקְרַאפֶּל הַזְּקֵנָה, הָרְכִילָאִית הֲכִי גְּדוֹלָה בָּעֲיָרָה, שֶׁתָּמִיד שָׂמְחָה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ לֹא נָעִים עַל שְׁכֵנֶיהָ. גִ’ים חָשַׁב שֶׁאָסוּר לְהַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּת כָּזֹאת. עַל כֵּן הֵסִיר אֶת כֻּמְתָּתוֹ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר וְאֶת מְעִילוֹ בַּעַל כַּפְתּוֹרֵי הַפְּלִיז וְהִלְבִּישׁ בָּהֶם אֶת הָעַלְמָה סְקְרַאפֶּל, וְאִלּוּ אֶת מִגְבַּעְתָּהּ הַמְּעֻטֶּרֶת בִּסְרָטִים וּבְנוֹצוֹת הֵנִיחַ נִמְרָצוֹת עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַשּׁוֹטֵר.

הַתּוֹצָאָה הָיְתָה מַצְחִיקָה כָּל כָּךְ שֶׁהַנַּעַר צָחַק בְּקוֹל, וּמִכֵּיוָן שֶׁאֲנָשִׁים לֹא מְעַטִּים עָמְדוּ לְיַד הַפִּנָּה, הָיָה גִ’ים בָּטוּחַ שֶׁהָעַלְמָה סְקְרַאפֶּל וְהַשּׁוֹטֵר מָאלִיגָן יָקִימוּ מְהוּמָה כְּשֶׁהַזְּמַן יִפְתַּח שׁוּב בְּמַסְּעוֹתָיו.

אוֹ-אָז נִזְכַּר הַקָּאוּבּוֹי הַצָּעִיר בַּאֲסִירוֹ וְעָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ חֲזָרָה אֶל הַכְּלוֹנָס. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמֶרְחַק מֵטֶר מִמֶּנּוּ, רָאָה אֶת אַבָּא-זְמַן מַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד בְּסַבְלָנוּת בֵּין לוּלְאוֹת הַלָּסוֹ. וּבְכָל זֹאת הוּא נִרְאָה זוֹעֵם וְנִרְגָּז וְנָהַם בְּקוֹל גָּדוֹל: “נוּ, מָתַי אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְשַׁחְרֵר אוֹתִי?”

“חָשַׁבְתִּי קְצָת עַל הַחֶרְמֵשׁ הַמַּגְעִיל שֶׁלְּךָ,” אָמַר גִ’ים.

“מָה אִתּוֹ?” שָׁאַל אַבָּא-זְמַן.

“אִם אֲנִי אֲשַׁחְרֵר אוֹתְךָ, אוּלַי יָשָׁר תָּנִיף אוֹתוֹ עָלַי כְּדֵי לְהִתְנַקֵּם בִּי,” הֵשִׁיב הַנַּעַר.

אַבָּא-זְמַן הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּט חָמוּר, אוּלָם הֵשִׁיב: “אֲנִי מַכִּיר נְעָרִים כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים, וְיָדוּעַ לִי כַּמּוּבָן שֶׁהֵם שׁוֹבָבִים וּפוֹחֲזִים. אֲבָל אֲנִי אוֹהֵב נְעָרִים, כִּי הֵם גְּדֵלִים וְהוֹפְכִים לִגְבָרִים וּמְמַלְּאִים אֶת עוֹלָמִי. אִלּוּ לָכַד אוֹתִי גֶּבֶר בְּטָעוּת, כְּשֵׁם שֶׁלָּכַדְתָּ אוֹתִי אַתָּה, הָיִיתִי יָכוֹל לְהַפְחִיד אוֹתוֹ וְלִגְרֹם לוֹ לְשַׁחְרֵר אוֹתִי מִיָּד; אֲבָל נְעָרִים קָשֶׁה יוֹתֵר לְהַפְחִיד. אֵין לִי מִי-יוֹדֵעַ-מָה טְעָנוֹת אֵלֶיךָ, גַּם אֲנִי הָיִיתִי נַעַר, מִזְּמַן, כְּשֶׁהָעוֹלָם הָיָה חָדָשׁ. אֲבָל לָבֶטַח כְּבָר הִשְׁתַּעֲשַׁעְתָּ בִּי דֵּי הַצֹּרֶךְ, וְכָעֵת אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁתְּגַלֶּה כָּבוֹד רָאוּי לְשֵׂיבָתִי. שַׁחְרֵר אוֹתִי, וּבִתְמוּרָה אֲנִי מַבְטִיחַ לִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי שֶׁנִּשְׁבֵּיתִי. כָּךְ אוֹ כָּךְ, הַתַּקְרִית לֹא תְּחוֹלֵל נֶזֶק גָּדוֹל, כִּי אִישׁ לֹא יְגַלֶּה לְעוֹלָם שֶׁהַזְּמַן נֶעֱצַר לְמֶשֶׁךְ כְּשָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת.”

“בְּסֵדֶר,” אָמַר גִ’ים בְּעַלִּיזוּת, “הִבְטַחְתָּ לֹא לִקְצֹר אוֹתִי, לָכֵן אֲשַׁחְרֵר אוֹתְךָ.” אֲבָל הָיְתָה לוֹ תְּחוּשָׁה שֶׁכַּאֲשֶׁר יַחְזְרוּ לְחַיִּים, יִהְיוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים בָּעֲיָרָה שֶׁיַּחְשְׁדוּ שֶׁהַזְּמַן עָמַד מִלֶּכֶת.

בִּזְהִירוּת שִׁחְרֵר אֶת הַזָּקֵן מֵהַחֶבֶל, וְהַהוּא, בָּרֶגַע שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר, הִכְתִּיף מִיָּד אֶת חֶרְמֵשׁוֹ, הֵיטִיב אֶת גְּלִימָתוֹ הַלְּבָנָה וְהִנְהֵן בְּבִרְכַּת שָׁלוֹם.

כַּעֲבֹר רֶגַע נֶעֱלַם, וּבְקוֹל רַחַשׁ וְרִשְׁרוּשׁ וּסְאוֹן פְּעִילוּת שָׁב הָעוֹלָם לְחַיִּים וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְנַהֵל לוֹ כְּתָמִיד.

גִ’ים גִּלְגֵּל אֶת הַלָּסוֹ שֶׁלּוֹ, עָלָה עַל סוּסוֹ שֶׁל הַקַּצָּב וְרָכַב בְּאִטִּיּוּת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

צְרָחוֹת רָמוֹת עָלוּ מֵהַפִּנָּה, שֶׁבָּהּ הִתְכַּנֵּס עַד מְהֵרָה הָמוֹן גָּדוֹל שֶׁל אֲנָשִׁים. מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ עַל הַסּוּס רָאָה גִ’ים אֶת הָעַלְמָה סְקְרַאפֶּל, לְבוּשָׁה בְּמַדָּיו שֶׁל הַשּׁוֹטֵר, מְנוֹפֶפֶת בְּאֶגְרוֹפֶיהָ בְּכַעַס מוּל פָּנָיו, בְּעוֹד מָאלִיגָן רוֹקֵעַ בְּזַעַם עַל מִגְבַּעְתָּהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת, שֶׁאוֹתָהּ תָּלַשׁ מַעַל רֹאשׁוֹ לְקוֹל קְרִיאוֹת הַלַּעַג שֶׁל הַקָּהָל.

כְּשֶׁעָבַר עַל פְּנֵי בֵּית הַסֵּפֶר שָׁמַע מַקְהֵלָה כַּבִּירָה שֶׁל צְרָחוֹת וְיָדַע שֶׁפְּרוֹפ’ שַׁארְפּ מִתְקַשֶּׁה לְדַכֵּא אֶת הַמְּהוּמָה שֶׁחוֹלְלָה הַהוֹדָעָה עַל הַלּוּחַ.

מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַמִּסְפָּרָה רָאָה אֶת “הָאִישׁ הֲכִי רָשָׁע בָּעֲיָרָה” מַכֶּה אֶת הַסַּפָּר בַּמִּבְרֶשֶׁת כַּאֲחוּז טֵרוּף, בְּעוֹד שַׂעֲרוֹתָיו מִזְדַּקְּרוֹת בְּנֻקְשׁוּת לְכָל הַכִּוּוּנִים כְּרוֹבִים מְכֻדָּנִים. אֵד, בַּעַל הַמַּכֹּלֶת, יָצָא בְּרִיצָה מֵהַחֲנוּת וְצָרַח “אֵשׁ!” בְּעוֹד נַעֲלָיו מוֹתִירוֹת שֹׁבֶל דִּבְשָׁה בַּאֲשֶׁר פָּנָה.

לִבּוֹ שֶׁל גִ’ים נִמְלָא גִּיל, וְהוּא עָלַץ עַל הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁחוֹלֵל, כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ אָחַז בְּרַגְלוֹ וּמָשַׁךְ אוֹתוֹ מֵעַל הַסּוּס.

“מַ’תָּה עוֹשֶׂה פֹּה, מְנֻוָּל?” זָעַק הַקַּצָּב בְּכַעַס, “לֹא הִבְטַחְתָּ לָשִׂים אֶת הַבְּהֵמָה הַזֹּאת בַּמִּרְעֶה שֶׁל פְּלִימְפְּטוֹן? וְעַכְשָׁו אֲנִי מוֹצֵא אוֹתְךָ פֹּה רוֹכֵב לְךָ עַל הַמִּסְכֵּן כְּמוֹ אֵיזֶה גֶ’נְטְלְמֶן בַּטְלָן!”

“בְּחַיַּי,” אָמַר גִ’ים, מֻפְתָּע; “שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי מֵהַסּוּס!”

*******************************************************************************

סִפּוּר זֶה נוֹעָד לְלַמְּדֵנוּ עַל חֲשִׁיבוּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַזְּמַן וְעַל הָאִוֶּלֶת בְּכָל נִסָּיוֹן לַעֲצֹר אוֹתוֹ. שֶׁכֵּן אִם תַּצְלִיחוּ, כְּמוֹ גִ’ים, לְהַעֲמִיד אֶת הַזְּמַן מִלֶּכֶת, יַהֲפֹךְ הָעוֹלָם עַד מְהֵרָה לְמָקוֹם מְשַׁעֲמֵם, וְהַחַיִּים יִהְיוּ בְּהֶחְלֵט לֹא נְעִימִים.