לנה היתה סבלנית, עדינה, מתוקה וגרמנייה. ארבע שנים היתה משרתת ואהבה זאת מאוד.

לנה הובאה מגרמניה לברידג'פוינט על ידי קרובת משפחה, ובמשך ארבע שנים עבדה באותו מקום.

לנה היתה שבעת רצון מאוד ממקום עבודתה זה. גרו בו גברת לא-דקדקנית וילדיה, והם כולם אהבו את לנה מאוד.

היתה שם טבחית שהרבתה לנזוף בלנה, אך סבלנותה הגרמנית של לנה לא חשה בכל סבל, והאשה הטובה והמתמידה נזפה למעשה למען טובתה של לנה.

קולה הגרמני של לנה, כאשר הקישה בדלת וקראה למשפחה בבוקר, היה מעורר, מרגיע ומלבב, כמו בריזה רכה ועדינה בצהרי היום בקיץ. זמן רב היא עמדה במסדרון כל בוקר בסבלנותה הגרמנית הלא-מייחלת והלא-מתייסרת וקראה לילדים לקום. היא היתה קוראת ומחכה זמן רב ואחר קוראת שוב, תמיד בשוויון נפש, בעדינות ובסבלנות, בעוד הילדים נרדמים לעתים קרובות שוב, וזוכים באותו נתח שינה אחרון, יקר ומתוח, המעניק חיות עליזה לצעירים, שהופכת לנכונות לקום בגיל העמידה.

ללנה היתה עבודה קשה במשך כל הבוקר, ובשעות אחר הצהריים בימי שמש נעימים היתה נשלחת אל הגן לשבת ולשמור על התינוקת בת השנתיים של המשפחה.

הנערות האחרות, כל אותן שהיוו את הקהל הנעים והעצל שהשגיח על ילדים בשעות אחר הצהריים בימי שמש בגן, כולן אהבו מאוד את לנה הגרמנייה, הפשוטה והעדינה. הן כולן גם אהבו להקניט אותה, שכן היה קל כל כך להביך אותה ולהדאיג אותה, ולהביאה לידי חוסר אונים, כי מעולם לא הצליחה ללמוד לדעת מה התכוונו הנערות האחרות הזריזות יותר בדברים המוזרים שאמרו.

שתיים-שלוש מהנערות הללו, אלה שעמן ישבה תמיד לנה, עשו יד אחת להביך אותה. עם זאת, חיים אלה היו נעימים ללנה.

הילדה הקטנה נפלה לעתים ובכתה, ועל לנה היה להרגיע אותה. כאשר זרקה הילדה הקטנה את כובעה, הרימה אותו לנה והחזיקה אותו. כאשר הילדה הקטנה היתה רעה והשליכה את הצעצועים שלה, אמרה לה לנה שתיקח אותם ממנה, והיתה מחזיקה בהם עד שנדרשו לילדה הקטנה.

החיים היו שלווים ללנה, כמעט כמו שעות פנאי נעימות. הנערות האחרות אמנם הקניטו אותה, אך הדבר רק גרם להתעוררות רכה בתוכה.

לנה היתה שחומה ונעימה, שחומה כמו ששחומים לעתים בהירי השיער – לא בגוני חום עם צהוב או אדום או שוקולד האופייני לארצות שטופות השמש, אלא חום חלש ודק עם גוון ברור המונח שטוח על עור בהיר, הטבעי לעיניים הכחולות ולשיער החום שאינו שופע מדי, שיער שרק מאוחר יותר מתכהה לחום מהצהוב-הקש של הילדות הגרמנית.

ללנה היה חזה שטוח, גב ישר וכתפיים נפולות של אשה עובדת וסבלנית, אם כי גופה היה עדיין ילדותי ורך יותר, והעבודה עדיין לא הטביעה את קוויה בבירור.

הרגשות הנדירים שהיו ללנה נראו בכל תנועות גופה השקטות והמתונות, אך הם נראו חזק מכול בפניה החומים רכי התווים, הסבלניים, עם בערוּת העולם הישן הנשקפת בהם שטוהרה בא מן האדמה. ללנה היו גבות מפליאות בסמיכותן. הן היו שחורות, פרושות וקרות מאוד בגונן הכהה וביופיין, ומתחתן היו עיניה הכחולות, פשוטות ואנושיות, עם סבלנות האדמה שלהן, סבלנות של אשה גרמנייה, עובדת ועדינה.

כן, חיים אלה היו שלווים מאוד ללנה. הנערות האחרות אמנם הקניטו אותה, אך הדבר רק גרם לה להתעוררות רכה בתוכה.

"מה יש לך באצבע, לנה," מארי, אחת הנערות שתמיד ישבה אתן, שאלה אותה באחד הימים. מארי היתה אירית טובת מזג, זריזה ונבונה.

לנה בדיוק הרימה את הנייר המקושט והמקופל כאקורדיון שהילדה הקטנה השליכה לידה, ובגררה אותו באצבעותיה השחומות, החזקות והגלמניות הוא השמיע רשרוש.

"הי, מה זה, מארי, צבע?" אמרה לנה ושמה את אצבעה בפיה כדי לטעום את הכתם המלוכלך.

"זה רעל איום, לנה, את לא יודעת?" אמרה מארי, "הצבע הירוק הזה שטעמת אותו עכשיו הוא רעל."

לנה מצצה הרבה מן הצבע שעל אצבעה. היא חדלה והביטה במבט נוקשה על האצבע. היא לא ידעה עד כמה התכוונה מארי למה שאמרה.

"זה לא רעל, נלי, הצבע הירוק הזה שלנה מצצה עכשיו?" אמרה מארי. "בטח, לנה, זה באמת רעל, אני לא צוחקת הפעם."

לנה היתה מודאגת מאוד. היא הביטה בחומרה על האצבע עם הצבע, ותהתה אם באמת מצצה ממנו.

האצבע היתה עדיין לחה מעט בקציה והיא שפשפה אותה זמן רב בצדה הפנימי של שמלתה, ובתוך כך תהתה והביטה באצבע וחשבה האם באמת היה זה רעל הדבר שטעמה עכשיו.

"זה לא איום, נלי? לנה בטח מצצה את זה," אמרה מארי.

נלי חייכה ולא ענתה. נלי היתה כהה ורזה, ונראתה כאיטלקיה. היה לה שיער שחור שופע שנאסף גבוה על ראשה, מה שהיטיב מאוד עם פניה.

נלי חייכה תמיד ולא דיברה הרבה, ואחר הביטה בלנה כדי להביכה.

וכך ישבו שלושתן זמן רב בשמש הנעימה עם הילדים הקטנים שהופקדו אצלן למשמרת. ולנה הביטה תכופות על אצבעה ותהתה אם באמת זה היה רעל מה שטעמה עכשיו, ואחר שפשפה את אצבעה על שמלתה חזק יותר.

מארי לגלגה עליה והקניטה אותה, ונלי חייכה מעט והביטה בה במבט מוזר.

אחר הגיע הזמן להחזיר את הילדים הקטנים, שכן נעשה קריר, והן החלו ללכת כדי להחזיר כל אחד מהילדים לאמו. ולנה לא ידעה אף פעם בוודאות אם באמת זה היה רעל החומר ההוא הירוק שטעמה ממנו.

במשך ארבע שנות העבודה שלה בילתה לנה את ימי ראשון בבית דודתה, זו שהביאה אותה לפני ארבע שנים לברידג'פוינט.

הדודה, זו שהביאה את לנה לפני ארבע שנים לברידג'פוינט, היתה אשה גרמנייה קשה, שאפתנית ובעלת כוונות טובות. בעלה היה חנווני בעיר, ומצבם היה טוב מאוד. לגברת היידון, דודתה של לנה, היו שתי בנות שרק החלו עתה את ימיהן כעלמות צעירות, והיה לה בן צעיר, לא-ישר, שקשה היה מאוד להשתלט עליו.

גברת היידון היתה גרמנייה נמוכה, בעלת-גוף ומגושמת. בהולכה תמיד רקעה בקרקע בחוזקה ובכבדות. גברת היידון היתה כולה כבדה ונוקשה מאוד, גם בפניה האדומים שהתכהו ולא היו כבר בהירים כבימי ילדותה, גם בלחייה המבריקות והדשנות ובסנטרה הכפול המכוסה כולו קפלים העולים מצווארה המרובע והקצר.

שתי הבנות, שהיו בנות ארבע-עשרה וחמש-עשרה, נראו לידה כערימות בשר שלא נלוש ושלא צרו בו צורה.

הבת המבוגרת יותר, מתילדה, היתה בלונדית, אטית, פשוטה ושמנה מאוד. הצעירה יותר, ברטה, שקומתה היתה כמעט כשל אחותה, היתה כהה, זריזה יותר, כבדה מאוד גם היא, אך לא ממש שמנה.

לשתי בנות אלה נתנה האם חינוך קפדני ביותר. הן הוכשרו היטב למעמדן. הן שתיהן היו לבושות תמיד היטב, באותו סוג של כובעים ושמלות, כמקובל בין שתי אחיות גרמניות. האֵם אהבה אותן לבושות באדום. שמלותיהן הטובות ביותר היו אדומות, תפורות מבד עבה וטוב, ומעוטרות בשפע צמות שחורות מבריקות. היו להן כובעים נוקשים מלֶבד אדום, המעוטרים בסרט קטיפה שחור ובציפור. האם היתה לבושה בנוסה מטרוני, במצנפת ובשחור, ותמיד ישבה בין שתי בנותיה המגודלות, כשהיא נוקשה, מצווה ועצורה.

הנקודה החלשה היחידה בהתנהגותה של אשה גרמנייה טובה זאת היתה הדרך בה פינקה את בנה, שלא היה ישר, וקשה מאוד היה להשתלט עליו.

אב המשפחה היה גרמני הגון, שקט, כבד ולא-מפריע. הוא ניסה לגמול את הילד מדרכיו הרעות ולעשותו ישר, אך האם לא היתה מסוגלת שלא להתערב במאמצי האב, וכך הבן חונך באופן גרוע ביותר.

בנותיה של גברת היידון רק החלו עתה להיות עלמות צעירות, ועל כן המשימה לחתן את אחייניתה, את לנה, היתה אז אחד הדברים החשובים ביותר שנטלה גברת היידון על עצמה לעשותו.

ארבע שנים קודם לכן נסעה גברת היידון לגרמניה לבקר את הוריה, ולקחה עמה את בנותיה. מבחינתה של גברת היידון היה הביקור הזה מוצלח מאוד, אם כי בנותיה לא אהבו אותו במיוחד.

גברת היידון היתה אשה טובה ונדיבה, ונהגה בפטרונות רחבת לב ביותר בהוריה ובכל בני-דודיה שבאו ממקומות שונים לראותה. בני משפחתה של גברת היידון היו איכרים בני המעמד הבינוני. הם לא היו כפריים, וגרו בעיר בעלת חשיבות מסוימת, אך לבנותיה האמריקניות של גברת היידון הכול נראה עלוב ונודף סירחון.

גברת היידון אהבה את הביקור כולו. הוא היה ידידותי, והיא נחשבה כאן לעשירה ובעלת מעמד. היא הקשיבה והחליטה ויעצה לכל קרוביה כיצד לקדם דברים. היא ארגנה למענם את ההווה והעתיד, והוכיחה להם עד כמה היו שיטותיהם בעבר מוטעות.

בעייתה היחידה של גברת היידון היתה עם שתי בנותיה, שאותן לא הצליחה להביא לידי התנהגות נאותה כלפי הוריה. שתי הילדות התנהגו בצורה מעליבה ביותר אל כל קרוביהן הרבים. בקושי רב עלה בידי אמן להביאן לנשק את סבן וסבתן, ובכל יום ננזפו הילדות. אך גברת היידון היתה כה עסוקה שלא נותר לה זמן לפקח על בנותיה העיקשות.

בני-דודים גרמנים חרוצים ומחוספסים אלה היו בעיני הבנות האמריקניות מכוערים ומלוכלכים, ופחותים במעמדם כמו הפועלים האיטלקים או הכושים, והן לא יכלו להבין כיצד יכלה אמן לגעת בהם, וכל הנשים היו לבושות מצחיק כל כך, והן היו כה גסות ושונות.

שתי הבנות זקפו חוטמן כנגד קרוביהן כולם, ותמיד אמרו זו לזו באנגלית עד כמה הן שונאות את כל האנשים הללו ועד כמה היו רוצות שאמן לא תנהג כך. הילדות יכלו לדבר מעט גרמנית, אך מעולם לא בחרו לעשות כן.

משפחת האח הבכור היא שעניינה במיוחד את גברת היידון. היו בה שמונה ילדים, ובתוכם חמש בנות.

גברת היידון סברה שיהיה יפה אם תיקח עמה חזרה לברידג'פוינט אחת מהבנות הללו ותעניק לה בזה נקודת פתיחה טובה. כולם רצו שתעשה כן, וכולם רצו שתהיה זאת לנה.

לנה היתה הבת השנייה במשפחתה הגדולה. היא היתה אז רק בת שבע-עשרה. ללנה לא היה מעמד חשוב בין בני משפחתה. תמיד היתה כאילו הוזה ולא שָם. היא היתה חרוצה, וכך נהגה בעקביות, אך גם עבודה טובה דומה שלא קירבה אותה.

גילה של לנה תאם בדיוק את מטרתה של גברת היידון. לנה תוכל לעבוד תחילה בבית כלשהו וללמוד לעשות דברים, ואחר כך, כשתתבגר קצת, תמצא לה גברת היידון בעל טוב. ולנה היתה שקטה מאוד וצייתנית, ומעולם לא רצתה לעשות דברים בדרכה שלה. וגברת היידון, למרות קשיחותה וחוכמתה, חשה באופיה הנדיר של לנה.

לנה הסכימה לנסוע עם גברת היידון. לנה לא אהבה במיוחד את חייה בגרמניה. לא העבודה הקשה אלא הגסות היא שהפריעה לה. האנשים לא היו עדינים, והגברים כשהיו שמחים היו קולניים מאוד, והיו תופסים אותה בגסות ומקניטים אותה. היו סביבה אנשים טובים למדי, אך הכול היה צורמני ונדכה בעיניה.

לנה לא ידעה ממש שהיא איננה אוהבת את כל זה. היא לא ידעה שתמיד היתה הוזה וכאילו לא שם. היא לא חשבה על שינוי כלשהו שיחול בה הרחק בברידג'פוינט. גברת היידון לקחה אותה וקנתה לה שמלות מסוגים שונים, ואחר לקחה אותה אתם לאוניית קיטור. לנה לא ידעה ממש מה אירע לה.

גברת היידון ובנותיה ולנה הפליגו במחלקה השנייה של אוניית הקיטור. בנותיה של גברת היידון שטמו את הרעיון שאימם תיקח את לנה. הן סלדו מבת-דודה זו שלדידן היתה טובה רק מעט מאיזה כושי, וכולם על הספינה גם יִראו אותה. בנותיה של גברת היידון אמרו דברים ברוח זו לאמן, אך היא לא חדלה ממעשיה, והילדות לא העזו להבהיר מדי את כוונתן. וכך מה שנותר להן היה להמשיך ולשטום את לנה. הן לא יכלו למנוע את בואה אתן לברידג'פוינט.

לנה הרגישה רע מאוד בהפלגה. היא חשבה שללא ספק היא תמות לפני תום המסע. היא היתה כה חולה שלא יכלה אף להתחרט על שנסעה בכלל. היא לא יכלה לאכול, היא לא יכלה לגנוח, היא היתה רק מטושטשת ומפוחדת, והיתה משוכנעת שבכל רגע היא עומדת למות. היא לא יכלה לא להתאפק ולא לעזור לעצמה בצרתה. היא פשוט נשארה במקום שאליו הביאוה, כשהיא חיוורת, מפוחדת, חלשה, חולה ומשוכנעת שהיא הולכת למות.

כל בעיות לא היו למתילדה ולברטה היידון במשך ההפלגה בגלל לנה, על היותה בת-דודתן, וזאת עד ליום האחרון שבו שהו באונייה, אך אז כבר הספיקו להתיידד ויכלו להסביר.

גברת היידון ירדה מדי יום אל לנה, נתנה לה תרופות להקל עליה, החזיקה בידה כשהיה בכך צורך, וכללית היתה טובה אליה ומילאה את חובתה כלפיה.

ללנה המסכנה לא היו הכוחות להיות חזקה במצבה. היא לא ידעה לא כיצד להיכנע למחלתה ולא כיצד לשאתה. היא איבדה בסבלה את כל חושה הזעום. היא היתה מפוחדת מאוד, ולנה שבמיטבה היתה סבלנית, מתוקה ושקטה, מעולם לא היתה לה כל שליטה עצמית או אומץ לב אקטיבי.

לנה המסכנה היתה מפוחדת מאוד וחלשה, והיתה משוכנעת שהיא עומדת למות בכל רגע.

לאחר זמן קצר, כאשר שוב היתה לנה ביבשה, היא שכחה את כל סבלה הנורא. גברת היידון השיגה לה מקום עבודה טוב, אצל בעלת-בית לא-דקדקנית וילדיה, ולנה החלה ללמוד מעט אנגלית, ולא עבר זמן רב והיא היתה מאושרת מאוד ומרוצה.

בכל ימי ראשון החופשיים שלה בילתה לנה בביתה של גברת היידון. לנה היתה מעדיפה לבלות את ימי ראשון עם הנערות שאתן היתה יושבת, ואשר לעתים קרובות הציעו לה זאת, והקניטו אותה וגרמו לה התעוררות רכה בתוכה, אך מעולם לא עלה בדעתה של לנה הגרמנייה הלא-מייחלת והלא-מתייסרת לעשות דבר-מה השונה ממה שציפו ממנה, רק משום שהיתה מעדיפה יותר דרך אחרת. גברת היידון אמרה שלנה תבוא לביתם בימי ראשון אחת לשבועיים, וכך לנה הלכה אליהם תמיד.

גברת היידון היתה היחידה במשפחתה שהתעניינה בלנה. מר היידון לא החשיב את לנה במיוחד. היא היתה אחיינית של אשתו והוא היה טוב אליה, אך היא היתה טיפשה בעיניו, ומעט פשוטה וחסרת חיים, ולבטח תזדקק לעזרה באחד הימים ותיקלע לצרה. לדעתו, כל הקרובים הצעירים והעניים המובאים מגרמניה לברידג'פוינט יזדקקו בלי ספק, זמן לא רב לאחר בואם, לעזרה ויסתבכו בצרות.

הילד, היידון הקטן, התנהג כלפיה תמיד ברשעות. הוא היה ילד שלכולם היה קשה להשתלט עליו, ואמו פינקה אותו מאוד. חיבת בנותיה של גברת היידון, עם התבגרותן, ללנה, לא גברה. לנה לא ידעה מעולם שאף היא לא חיבבה אותן. היא לא ידעה שהיתה מאושרת רק עם הנערות הזריזות ממנה, שעמן ישבה תמיד בגן, והן לעגו לה ותמיד הקניטו אותה.

מתילדה היידון, הבת הבכורה הפשוטה, השמנה והבלונדית, חשה רע מאוד כאשר היה עליה להציג את בת-דודתה לנה, לנה הזאת שלדידה איננה טובה מאיזה כושי. מתילדה היתה נערה מגודלת, אטית, רפה, בלונדית, טיפשה ושמנה, וגופה החל זה עתה להתפתח; היא היתה לא-ברורה בדבריה, חסרת חיים ודלת שכל, וקנאה בכל בני משפחתה ובנערות אחרות, והתגאתה בשמלותיה הטובות ובכובעיה החדשים ובלימודי המוסיקה שלה, ותיעבה ביותר את העובדה שיש לה בת-דודה המשמשת כמשרתת פשוטה. ומתילדה זכרה היטב את המקום המזוהם והמלוכלך שממנו באה לנה, מקום שמתילדה כל כך הגביהה אפה כנגדו, מקום שגרמו לה בו לכעוס מאוד משום שאמה נזפה בה ואהבה את כל האנשים האלה הגסים והמסריחים כמו פרות.

מתילדה גם כעסה מאוד כאשר אמה הזמינה את לנה למסיבות שלה, וכאשר שיבחה את לנה בפני אמהות גרמניות מסוימות, שאת בניהן ראתה כנראה גברת היידון כבעלים אפשריים טובים ללנה. כל הדברים הללו הכעיסו מאוד את מתילדה דלת השכל, הבלונדית והשמנה. לעתים היא התכעסה כל כך שהיתה אומרת לאמה בדרכה הלא-ברורה והאטית ועם ברק הקנאה והכעס בעיניה הבהירות והכחולות, שהיא לא מבינה איך היא יכולה לחבב את לנה המבחילה; אז היתה האם נוזפת במתילדה ואומרת לה שהרי היא יודעת שבת-דודתה לנה ענייה ועל מתילדה להתייחס יפה לעניים.

מתילדה היידון לא רצתה קרובים עניים. היא אמרה לחברותיה מה דעתה על לנה, כך שהנערות לא דיברו מעולם אל לנה במסיבותיה של גברת היידון. אך לנה בסבלנותה הלא-מתייסרת והלא-מייחלת מעולם לא ידעה ממש שבזו לה. כאשר היתה מתילדה עם חברותיה ברחוב או בגן וראתה את לנה, היתה מגביהה את אפה ובקושי נדה לה שלום, ואתר כך היתה מספרת לחברותיה כמה אמה מצחיקה משום שהיא דואגת לאנשים כמו לנה, וכיצד כל בני משפחתה של לנה בגרמניה חיים כמו חזירים.

הבת הצעירה, הכהה, המגודלת אך הלא-שמנה, ברטה היידון, הזריזה מאוד במחשבתה ובכל דרכיה, והמועדפת בעיני אביה, גם היא לא חיבבה את לנה. היא לא חיבבה את לנה משום שלנה כה טיפשה וכסילה, ומשום שהתירה לכל הנערות האיריות והאיטלקיות האלה ללעוג לה ולהקניט אותה, ומשום שכולם צחקו תמיד ללנה, ולנה מעולם לא כעסה, ולא היה לה אפילו החוש להבין שכולם מלגלגים עליה מאוד.

ברטה היידון שנאה אנשים טיפשים. אביה, גם הוא סבר שלנה טיפשה, וכך לא האב ולא הבת העניקו תשומת לב כלשהי ללנה, אף על פי שהיא באה אל ביתם תמיד, בימי ראשון אחת לשבועיים.

לנה לא ידעה מה חשים כל בני משפחת היידון. היא באה לבית דודתה בכל ימי ראשון הפנויים שלה, משום שגברת היידון אמרה לה לעשות כן. באותו אופן גם חסכה לנה את כל משכורותיה. מעולם לא עלה בדעתה משהו להוציא עליו כסף. הטבחית הגרמנייה, האשה הטובה שתמיד נזפה בה, עזרה לה להפקיד את הכסף כל חודש בבנק, מיד כאשר קיבלה אותו. לעתים, עוד קודם שהוכנס הכסף לבנק למשמרת, היה מישהו מבקש אותו מלנה. הילד, היידון הקטן, היה מבקש לפעמים ומקבל; ולעתים אחת הנערות, אלה שאתן ישבה לנה תמיד, היתה זקוקה לעוד כסף; אך הטבחית הגרמנייה, זו שתמיד נזפה בלנה, דאגה שדברים אלה לא יקרו לעתים קרובות מדי. כאשר אירע כך היתה נוזפת בלנה בחריפות, ובחודשים הבאים לא היתה מתירה ללנה לגעת בשכרה, והיתה מכניסה אותו לבנק בו-ביום שלנה קיבלה אותו.

כך לנה חסכה תמיד את משכורותיה, שכן מעולם לא העלתה בדעתה להוציא את הכסף על משהו, ותמיד היתה הולכת בימי ראשון החופשיים שלה לבית דודתה משום שלא ידעה כי אפשרי לעשות דבר-מה אחר.

משנה לשנה חשה גברת היידון שטוב עשתה שהביאה את לנה אתה, שכן הכול התנהל בדיוק בהתאם לצפיותיה. לנה היתה טובה, ומעולם לא רצתה להתנהג על פי דרכה שלה, ולמדה אנגלית וחסכה את כל שכרה, ובמהרה תמצא לה גברת היידון בעל טוב.

בכל ארבע השנים הללו התבוננה גברת היידון במרץ סביב, בין המשפחות הגרמניות שהכירה, וחיפשה את הגבר הנכון שיהיה בעלה של לנה, ועתה לבסוף החליטה.

הגבר שאותו רצתה גברת היידון בשביל לנה היה חייט גרמני אמריקני צעיר, שעבד עם אביו. הוא היה טוב וכל משפחתו היתה חסכנית מאוד, וגברת היידון היתה משוכנעת שהוא בדיוק מתאים ללנה; וכמו כן, חייט צעיר זה ציית תמיד להוריו.

החייט הגרמני הזקן הזה ואשתו, הוריו של הרמן קרדר שעמד לשאת את לנה מיינץ, היו אנשים חסכנים וזהירים. הרמן היה הבן היחיד שנותר עמם, ותמיד עשה כרצונם. הרמן היה בן עשרים ושמונה, אך מעולם לא חדלו אביו ואמו לנזוף בו ולהדריך אותו. ועתה הם רצו לראותו נשוי.

הרמן קרדר לא היה להוט במיוחד להינשא. נשמתו היתה עדינה וקצת מפוחדת. גם מזגו היה קודר. הוא ציית להוריו. תמיד ביצע את עבודתו היטב. לעתים קרובות, בשבתות ובימי ראשון, היה יוצא בערב עם גברים אחרים. הוא נהנה אתם, אך מעולם לא היה שמח ממש. הוא אהב להיות בחברת גברים ושנא לצרף נשים אליהם. הוא ציית לאמו, אך לא היה להוט להינשא.

גברת היידון והקרדרים הזקנים דיברו על החתונה לעתים קרובות. שלושתם היו מרוצים מכך מאוד. לנה תעשה כל מה שגברת היידון תרצה, והרמן ציית תמיד בכול לאביו ולאמו. שניהם, לנה והרמן, היו חסכנים ועבדו יפה, ואיש מהם לא רצה ללכת בדרך משלו.

הקרדרים הזקנים, ידעו כולם, חסכו את כל כספם, והם היו גרמנים קשים וטובים, וגברת היידון ידעה שעם אנשים אלה לא תיקלע לנה לשום צרה. מר היידון לא הביע כל דעה בעניין. הוא ידע שלקרדר הזקן יש כסף רב ובבעלותו מספר בתים, והוא לא התעניין מה אשתו עושה עם לנה זאת הפשוטה והכסילה, כל עוד לנה לא זקוקה לעזרה ולא נקלעה לצרה.

לנה לא היתה להוטה במיוחד להינשא. היא אהבה את אורח חייה במקום עבודתה. היא לא הרבתה להרהר בהרמן קרדר. היא סברה שהוא אדם טוב, ונוכחה שהוא תמיד שקט. הם לא הרבו לדבר זה אל זה. לנה לא היתה אז להוטה במיוחד להינשא.

גברת היידון דיברה על כך עם לנה לעתים קרובות מאוד. לנה מעולם לא ענתה. גברת היידון חשבה שלנה איננה מחבבת את הרמן קרדר. גברת היידון לא האמינה שיש בחורה כלשהי, אפילו כמו לנה, שאיננה מרגישה כלום ביחס לנישואין.

גברת היידון דיברה אל לנה לעתים קרובות על הרמן. גברת היידון כעסה לפעמים מאוד על לנה. היא חששה שלנה עומדת להתעקש פעם אחת ויחידה, עכשיו כאשר הכול סוכם בקשר לנישואיה.

"למה את עומדת שם כמו טיפשה, למה את לא עונה, לנה," אמרה גברת היידון באחד מימי ראשון, בסיומם של דברים ארוכים שנשאה לפני לנה על הרמן קרדר ועל נישואיה אליו.

"כן, גבירתי," אמרה לנה ואז התרגזה גברת היידון על לנה הטיפשה. "למה את לא נותנת תשובה של טעם, לנה, כאשר אני שואלת אותך אם את לא מחבבת את הרמן קרדר. את עומדת שם כמו טיפשה ולא עונה, כאילו לא שמעת מלה מכל מה שאמרתי לך. אף פעם לא ראיתי מישהו כמוך, לנה. אם את מתכוננת להתפרץ בכלל, למה את לא מתפרצת אלא עומדת שם כמו טיפשה ולא עונה. ואני טובה אלייך כל כך, ומצאתי לך בעל טוב, כדי שתוכלי לחיות במקום שיהיה כולו שלך. תעני לי, לנה, את לא מחבבת את הרמן קרדר? הוא בחור צעיר ונחמד, כמעט טוב מדי בשבילך, לנה, כשאת עומדת שם כמו טפשה ולא עונה שום דבר. אין הרבה בחורות עניות שיש להן הזדמנות כמו שלך עכשיו להתחתן."

"אני אעשה כל מה שתגידי, דודה מתילדה. כן, אני מחבבת אותו. הוא לא מדבר אלי הרבה, אבל אני חושבת שהוא אדם טוב, ואבי אעשה כל מה שתגידי לי לעשות."

"אז למה, לנה, עמדת שם כמו טיפשה כל הזמן ולא ענית לי כאשר שאלתי אותך."

"לא שמעתי שאמרת שאת רוצה שאגיד לך משהו. לא ידעתי שרצית שאגיד משהו. אני אעשה כל מה שתגידי לי לעשות. אתחתן עם הרמן קרדר, אם את רוצה."

וכך לגבי לנה מיינץ השידוך סוכם.

גברת קרדר הזקנה לא שוחחה בנושא עם הרמן. היא מעולם לא חשבה שהיא צריכה לדבר אתו הרבה. היא רק סיפרה לו על הנישואים שלו ללנה מיינץ, שהיתה חרוצה וחסכנית ומעולם לא רצתה שום דרך משלה, והרמן השמיע את אנחתו הרגילה כתשובה.

גברת קרדר וגברת היידון קבעו תאריך ועשו את כל ההכנות לחתונה, והזמינו כל מי שהיה צריך להיות שם ולראות אותם נישאים.

גברת היידון הלכה עם לנה לקנות את כל הדברים שהיתה זקוקה להם. לנה היתה צריכה לסייע הרבה בתפירה. לנה לא ידעה לתפור היטב. גברת היידון נזפה משום שלנה לא תפרה יפה, אך אחר כך היתה טובה מאוד אל לנה ושכרה בחורה שתבוא לעזור לה. לנה עדיין עבדה אצל גבירתה הנעימה, אך בילתה את כל הערבים ואת כל ימי ראשון עם דודתה ותפרה.

גברת היידון קנתה ללנה מספר שמלות נאות. לנה היתה מרוצה מכך מאוד. ועוד יותר נהנתה לנה מכובעיה החדשים; גברת היידון הזמינה כמה כובעים אצל כובען אמיתי, אשר עשאם יפה מאוד.

לנה היתה עצבנית בימים אלה, אך היא לא חשבה הרבה על הנישואים. היא לא ידעה ממש מה פירושו של הדבר המתקרב והולך.

לנה אהבה את הגברת הנעימה שאצלה עבדה ואת הטבחית הטובה, שתמיד נזפה בה, ואהבה את הנערות שאתן ישבה תמיד. היא לא שאלה עצמה אם הדבר שאותו היא רוצה ביותר הוא אכן להתחתן. היא תמיד עשתה כל מה שדודתה אמרה או ציפתה, אך תמיד היתה עתה עצבנית כאשר ראתה את הקרדרים עם הרמן שלהם. היא היתה נרגשת ואהבה את כובעיה החדשים, וכולם הקניטו אותה וכל יום קרבו נישואיה עוד, אולם היא לא ידעה למעשה מה פירושו של דבר, מה פירושו של מה שעומד לקרות לה.

הרמן קרדר הבין יותר מהי חתונה ולא רצה בזה במיוחד. הוא לא אהב לראות נערות ולא רצה שאחת תסתובב תמיד סביבו. הרמן תמיד עשה כל מה שאביו ואמו רצו, וכעת הם רצו שיתחתן.

להרמן היה מזג קודר; הוא היה עדין ואף פעם לא הרבה לדבר. הוא אהב לצאת עם גברים אחרים, אך אף פעם לא רצה שיהיו אתם גם נשים. הגברים הקניטו אותו על נישואיו. להרמן לא הפריעה ההקנטה, אלא שלא רצה כל כך להתחתן ושבחורה תסתובב תמיד סביבו.

שלושה ימים לפני החתונה נסע הרמן לכפר לבלות את יום ראשון. הוא ולנה עמדו להתחתן ביום שלישי אחר הצהריים. כאשר הגיע היום, לא נראה הרמן ולא שמעו ממנו דבר. בני הזוג הזקן קרדר לא דאגו במיוחד משום כך. הרמן תמיד עשה את רצונם, וללא ספק יחזור בזמן לחתונה. אך כאשר הגיע יום שני בערב והרמן לא בא, הם הלכו לגברת היידון לספר לה מה אירע.

גברת היידון היתה מרוגשת מאוד. מספיק קשה היה לארגן הכול ולהכין, ועכשיו הרמן הטיפש ככה נעלם, ואף אחד לא מסוגל לומר מה קרה. הנה לנה והכול מוכן, ועתה יהיו חייבים לדחות את החתונה, כדי להבטיח שהרמן יגיע.

גברת היידון היתה מרוגשת מאוד. אך לא יכלה לומר דבר לקרדרים הזקנים. היא לא רצתה להכעיס אותם, שכן רצתה מאוד שלנה תינשא להרמן שלהם.

לבסוף הוחלט שהחתונה תידחה בשבוע. מר קרדר הזקן יסע לניו יורק למצוא את הרמן, כי קרוב לוודאי שהרמן נסע לאחותו הנשואה.

גברת היידון שלחה הודעות לכל מי שהוזמן כי החתונה נדחית בשבוע, וביום שלישי בבוקר שלחה לקרוא ללנה אליה.

גברת היידון כעסה מאוד על לנה כאשר ראתה אותה. היא נזפה בה מאוד על שהיא כה טיפשה, ועכשיו הרמן נעלם ואף אחד לא מסוגל לומר לאן הלך, והכול כך משום שלנה היתה תמיד טיפשה כל כך וכסילה. וגברת היידון היתה לה כמו אמא, ולנה תמיד עמדה שם כמו טיפשה ולא ענתה על מה ששאלו אותה, והרמן גם הוא טיפש, ועכשיו אביו נסע לחפש אותו. גברת היידון חשבה שהמבוגרים לא צריכים להיות טובים לילדים שלהם. הילדים תמיד כפויי טובה, ולא שמים לב אליהם, ואילו הזקנים עושים תמיד דברים לטובתם. האם לנה חושבת שגברת היידון נהנתה להתאמץ כל כך כדי לדאוג לאושרה של לנה, ולמצוא לה בעל טוב, ולנה כל כך כפוית טובה ואף פעם לא עושה מה שרוצים שתעשה. זה היה לקח לגברת היידון, לא לעשות כלום לאף אחד. שכל אחד ידאג לעצמו ושלא יבוא אליה עם הבעיות שלו; היא עכשיו חכמה יותר מכדי שתתערב באושרם של אחרים. העניין רק גורם לה בעיות ובעלה לא אוהב את זה. הוא תמיד אומר שהיא יותר מדי טובה, ואף אחד לא מודה לה על כך, ולנה שם תמיד עומדת כמו טיפשה ולא עונה כלום. לנה יכולה לדבר ולקשקש עם כל הנערות האלה שהיא אוהבת כל כך, ותמיד יושבת אתן, אבל הן לא עושות דבר בשבילה מלבד לקחת ממנה את הכסף שלה, והנה כאן דודתה שהתאמצה כל כך והיתה טובה אליה כל כך והתנהגה אליה כאילו היתה אחת מילדיה, ואילו לנה עומדת שם ולא עונה דבר ולא מנסה לעשות משהו שישמח את דודתה או משהו שדודתה רוצה. "לא, אין שום טעם שת'מדי שם ותבכי עכשיו, לנה. כבר מאוחר מדי להתחיל להתעניין בהרמן. היית צריכה להתעניין בו קצת לפני כן, ואז לא היית צריכה ל'מוד ולבכות עכשיו, ולאכזב אותי, ובעלי כועס עלי שאני דואגת לכל אחד, ואף אחד אפילו לא מודה. אני שמחה שאת מרגישה מה זה צער עכשיו, לנה, אבל אעזור לך לצאת מכל זה, אם כי לא מגיע לך שמישהו יתאמץ בכלל בשבילך. אבל אולי תלמדי לפעם הבאה. תלכי עכשיו הביתה ותשגיחי שלא תקלקלי את הבגדים ואת הכובע החדש, שלא היית צריכה לחבוש אותו בכלל בבוקר, אבל אין לך שום חוש, לנה. אף פעם לא ראיתי מישהו כל כך טיפש."

גברת היידון השתתקה ולנה המסכנה עמדה שם חבושה בכובעה המעוטר כולו בפרחים יפים, והדמעות זלגו מעיניה, ולנה לא ידעה במה חטאה, ורק ידעה שהיא איננה מתחתנת, ושהיתה זו חרפה לנערה להיעזב על ידי גבר ביום החתונה ממש.

לנה הלכה הביתה לבדה ובכתה בקרון החשמלית.

לנה המסכנה, היא היתה לבדה בחשמלית ובכתה מאוד. היא כמעט קלקלה את כובעה החדש בהכותה בו כנגד החלון תוך כדי בכיה. אחר נזכרה שלא לעשות כן.

הכרטיסן היה אדם אדיב, וציער אותו מאוד לראותה בוכה. "אל תבכי כל כך, תפגשי בחור אחר, את נערה נחמדה מאוד," הוא אמר כדי לעודדה. "אבל דודה מתילדה אמרה שאף פעם כבר לא אתחתן," בכתה לנה המסכנה וענתה. "מה, באמת הסתבכת בזה," אמר הכרטיסן, "אני רק התבדחתי, לא העליתי בדעתי שאיזה בחור עזב אותך. הוא מוכרח להיות טיפש. אבל אל תדאגי, הוא לא שווה הרבה אם הוא הלך ועזב אחת נחמדה כמוך. ספרי לי מה קרה, ואני אעזור לך." הקרון היה ריק והכרטיסן התיישב לידה והניח את זרועו סביבה, לנחם אותה. לנה נזכרה לפתע היכן היא, וידעה שעל דברים כאלה דודתה תנזוף בה. היא נסוגה מהאיש ונצמדה לפינה. הוא צחק. "אל תפחדי," אמר, "לא התכוונתי לפגוע בך. אבל תתעודדי. את באמת נערה נחמדה, ובטוח תמצאי בעל טוב. אל תתני לאף אחד לשחק אתך. את בסדר גמור ואני לא רוצה להפחיד אותך."

הכרטיסן הלך לפינתו לסייע לנוסע לעלות לקרון. בכל העת שהיתה לנה בקרון הוא ניגש אליה מדי פעם לעודד אותה, שלא תרגיש רע כל כך רק משום שבחור בלי חוש הלך ועזב אותה. בטוח שהיא תמצא גבר טוב, היא לא צריכה לדאוג כל כך, כך הוא הבטיח לה שוב ושוב.

הוא פטפט עם נוסע אחר שבדיוק עלה, גבר מבוגר הלבוש היטב, ואחר פטפט עם מישהו שעלה אחריו, פועל מאלה היותר מכובדים, ואחר פטפט עוד עם מישהו אחר שנכנס לקרון, גברת נאה, וסיפר לכולם על הבעיה של לנה, ושלא טוב שיש גברים המתנהגים באופן מכוער כל כך אל נערה מסכנה. וכולם בקרון ריחמו על לנה המסכנה, והפועל ניסה לשמח אותה, והאיש המבוגר הביט עליה במבט נוקב, ואמר שהיא נראית נערה טובה, אבל היא צריכה להיות זהירה יותר ולא בלתי-אחראית כל כך, ואז דברים כאלה לא יקרו לה, והגברת הנאה באה וישבה לידה – דבר שמצא חן בעיני לנה, אף על פי שהיא נסוגה קצת והצטמצמה.

הרגשתה של לנה השתפרה כאשר ירדה מהקרון, והכרטיסן סייע לה וקרא לעברה: "תתעודדי עכשיו. הוא לא היה שווה הרבה הבחור הזה, ויש לך מזל שנפטרת ממנו. את תמצאי גבר אמיתי, מישהו שיהיה בשבילך יותר טוב. אל תדאגי, את הנערה הנחמדה ביותר שראיתי שנקלעה לבעיה כזאת," והכרטיסן נענע בראשו ונכנס לקרון והמשיך לדבר כך עם הנוסעים האחרים.

הטבחית הגרמנייה, שתמיד נזפה בלנה, כעסה מאוד כאשר שמעה את הסיפור. היא מעולם לא חשבה שגברת היידון תתאמץ כל כך למען לנה, אף על פי שגברת היידון תמיד דיברה כמה הרבה היא יכולה לעשות למען אנשים. הטבחית הגרמנייה הטובה לא לגמרי האמינה לה. אנשים שחושבים את עצמם כל כך אף פעם לא עושים את הדבר הנכון לאחרים. לא שגברת היידון לא היתה אשה טובה. גברת היידון היתה גרמנייה טובה באמת, שהתכוונה לעשות לטובת אחייניתה לנה. הטבחית ידעה זאת היטב ותמיד אמרה זאת, ותמיד חיבבה וכיבדה את גברת היידון, שהתנהגה אל לנה כיאות, ואילו לנה נרתעה כל כך כאשר היה עליה לשוחח עם גבר. לגברת היידון היתה משימה קשה כאשר ניסתה לחתן את לנה. גברת היידון היתה אשה טובה, אלא שהתנשאה לעתים. אולי הבעיה הזאת תגרום לה להבין שלא תמיד קל כל כך להביא אחרים לעשות בדיוק מה שהיא רוצה. הטבחית ריחמה מאוד על גברת היידון עכשיו. כל זה גרם לה בטח אכזבה גדולה ודאגה רבה והיא באמת היתה תמיד טובה ללנה. אבל כדאי שלנה תלך ותחליף את הבגדים הטובים ותפסיק עם כל הבכי הזה. הוא לא יעזור לה עכשיו, ואם לנה תתנהג כמו שצריך, ותהיה סבלנית באמת, דודתה תדאג שהכול יסתדר בסופו של דבר. "אני רק אגיד לגברת אלדריך, לנה, שאת נשארת כאן עוד קצת. את יודעת שהיא תמיד טובה אלייך, לנה, ואני יודעת שהיא תסכים, ואני אספר לה הכול על הרמן קרדר הטיפש הזה. אין לי סבלנות, לנה, לשום טיפש כזה. את תפסיקי עכשיו עם כל הבכי שלך, לנה, ותפשטי את הבגדים הטובים האלה ושימי אותם בצד שלא יתקלקלו עד שתצטרכי אותם, ותעזרי לי עם הכלים והכול יסתדר אצלך. תראי שאני צודקת. רק תפסיקי לבכות עכשיו, לנה, מיד. אם לא, אנזוף בך."

לנה עדיין נשנקה מעט והיתה אומללה מאוד בתוכה, אך עשתה כל מה שאמרה לה הטבחית.

הנערות שאתן ישבה לנה תמיד הצטערו לראות אותה עצובה כל כך בגלל מה שקרה. מארי האירית כעסה עליה מאוד לפעמים. מארי תמיד היתה משולהבת מאוד כאשר דיברה על דודתה של לנה, מתילדה, שחשבה את עצמה כל כך, והיו לה בנות טיפשות ורברבניות כאלה. מארי לא היתה רוצה להיות טיפשה שמנה כמו מתילדה היידון הזאת עם האופי הרע שלה, לא תמורת שום דבר בעולם. איך לנה יכולה להמשיך ללכת לשם, כאשר הם תמיד מתנהגים אליה כאילו היתה בשבילם חרפה, את זה מארי לא יכולה להבין. אבל לנה לא ידעה אף פעם איך לגרום לאנשים להתייחס אליה יפה, וזאת הבעיה שלה תמיד. ולנה המסכנה טיפשה כל כך שהיא מצטערת שאיבדה את השוטה הכסיל הזה, שאף פעם לא ידע מה הוא רוצה ותמיד אמר "כן" לאמא'לה שלו ולאבא'לה שלו, כמו תינוק, והוא פחד תמיד להסתכל ישר בעיניים של בחורה, וביום האחרון לפני החתונה הוא בורח כאילו מישהו רוצה לעשות לו משהו. בושה, לנה מדברת על בושה! הבושה היא לבחורה להיראות עם אחד כמוהו, להתחתן אתו. אבל לנה המסכנה הזאת אף פעם לא ידעה להראות מה שהיא באמת. בושה בשבילו שהוא הלך ועזב אותה. מארי רק היתה רוצה שתהיה לה הזדמנות להראות לו. אם לנה לא שווה חמישה-עשר הרמנים קרדרים, מארי תבלע את הראש של עצמה. טוב שלנה נפטרה מהרמן קרדר הזה ומההורים המלוכלכים והמסריחים שלו, ואם לנה לא תפסיק לבכות בגלל זה – מארי פשוט תזלזל בה.

לנה המסכנה, היא ידעה היטב למה מארי מתכוונת בכל זה; את הדברים האלה היא תמיד אמרה לה. אבל לנה היתה אומללה מאוד בתוכה. היא חשה את הבושה שהיתה לנערה גרמנייה הגונה שגבר הלך ממנה ועזב אותה. לנה ידעה היטב שדודתה צדקה כאשר אמרה כי האופן שהרמן התנהג אליה הוא בושה בפני כל מי שמכיר אותה. מארי ונלי והנערות האחרות שאתן ישבה תמיד לנה היו תמיד טובות מאוד אליה. אבל הדבר לא שינה את מצבה. האופן שבו לנה נעזבה הוא חרפה לכל משפחה הגונה, ואת הדבר הזה אי-אפשר לשנות.

וכך חלפו הימים ולנה לא ראתה את דודתה מתילדה. לבסוף ביום ראשון היא קיבלה הודעה שהביא ילד, ובה נתבקשה לבוא ולראות את דודתה מתילדה. לבה של לנה פעם בחוזקה, שכן היתה עצבנית מאוד עכשיו בגלל כל מה שקרה לה. מהר ככל שיכלה היא הלכה לראות את דודתה מתילדה.

גברת היידון, מיד כאשר ראתה את לנה, החלה לנזוף בה, מדוע נתנה לדודתה לחכות לה זמן רב כל כך, ולא באה במשך השבוע לבקר אותה, לראות אם דודתה זקוקה לה, ולכן נאלצה דודתה לשלוח ילד לקרוא לה. אך היה קל לראות, אפילו ללנה, שדודתה איננה כועסת עליה ממש. זאת לא אשמת לנה, המשיכה גברת היידון, והכול יסתדר. גברת היידון התעייפה מאוד מכל הבעיה, ולנה אפילו לא באה לבקר אותה, לראות אם יש לה משהו להגיד לה. אך גברת היידון לא ייחסה באמת חשיבות לכך כאשר יכלה לעשות משהו למען מישהו. היא עייפה עכשיו מכל המאמץ לסדר את העניינים לטובת לנה, אבל אולי עכשיו כשלנה שומעת את הכול היא תלמד קצת ותהיה אסירת תודה לה. "תכיני הכול לחתונה שתהיה ביום שלישי, לנה, את מבינה," אמרה לה גברת היידון. "תבואי לכאן ביום שלישי בבוקר ואני אכין הכול בשבילך. תלבשי את השמלה החדשה שקניתי לך, ואת הכובע עם כל הפרחים האלה, ותיזהרי מאוד בדרך לכאן שלא תתלכלכי, את כל כך רשלנית תמיד, לנה, ואת לא חושבת, ואת מתנהגת לפעמים כאילו אין לך ראש. לכי עכשיו הביתה, ותגידי לגברת אלדריך שלך שתעזבי אותה ביום שלישי. אל תשכחי, לנה, כל מה שאמרתי לך ותשימי לב, תהיי נערה טובה עכשיו, לנה. את תתחתני ביום שלישי עם הרמן קרדר." וזה כל מה שלנה ידעה על מה שאירע במשך כל השבוע להרמן קרדר. לנה שכחה שהיה משהו לדעת על כך. היא עומדת להינשא באמת ביום שלישי, ודודתה מתילדה אמרה שהיא נערה טובה, וכעת שום חרפה איננה מאיימת עליה.

ושוב חזרה לנה להרגלה והיתה חולמנית וכאילו שלא שָם, כפי שהיתה תמיד, למעט בימים המעטים שבהם היתה נרגשת כל כך לאחר שנעזבה על ידי גבר ביום החתונה ממש. לנה היתה עצבנית מעט בימים האלה האחרונים, אך לא חשבה הרבה מה משמעות החתונה לגביה.

הרמן קרדר לא היה מרוצה מהעניין כולו. הוא היה שקט וקודר וידע שלא יוכל למנוע דבר. הוא ידע כי עליו להסכים להתחתן. לא שהרמן לא חיבב את לנה מיינץ. היא היתה טובה כפי שכל בחורה אחרת היתה יכולה להיות. היא אף היתה אולי קצת יותר טובה מכל הנערות שראה, היא היתה שקטה כל כך, אך הרמן לא רצה שתמיד תסתובב סביבו בחורה. הרמן עשה תמיד מה שרצו אמו ואביו. אביו מצא אותו בניו יורק, אשר לשם נסע הרמן כדי להיות עם אחותו.

כשאביו של הרמן מצא אותו הוא שידלו במשך זמן רב והמשיך במשך כל הימים לטעון לפניו, תמיד בטון מודאג, אך נהג אתו בעדינות, בשקט ובסבלנות, ועייף את הרמן תמיד והסביר, איך בנו הרמן צריך להתנהג ואיך עליו תמיד לציית לאמו, והרמן לא ענה לו דבר.

מר קרדר הזקן חזר ואמר לו, שהוא איננו מבין איך חשב הרמן שהדברים יכולים להיות אחרת. כאשר מחליטים על עסקה צריך לבצע אותה, זאת הדרך היחידה שמר קרדר הזקן יכול להבין, וכשאומרים שמתחתנים עם נערה, והיא מכינה הכול, זאת עסקה כמו כל העסקות, והרמן החליט ועכשיו עליו לבצע, ומר קרדר הזקן לא ראה כל דרך אחרת ולא ייתכן שבחור טוב כמו הרמן שלו ינהג אחרת. וגם לנה מיינץ הזאת היא נערה נחמדה כל כך, והרמן לא צריך להביא על אביו צרות כאלה ולגרום לו להוציא את כל הכסף הזה לנסיעה לניו יורק רק כדי לחפש אותו, ושניהם בזבזו הרבה זמן במקום לעבוד, והרי כל מה שהרמן צריך לעשות הוא לעמוד במשך שעה, ואחר כך כבר יהיה נשוי כדין, והכול ייגמר בשבילו, ושום דבר בבית לא ישתנה מבחינתו.

ואביו המשיך; והנה אמו המסכנה אומרת תמיד איך הרמן שלה עושה תמיד מה שצריך עוד לפני שהיא מבקשת, ועכשיו רק משום שעלו לו בראש כל מיני דעות והוא רוצה להראות לאנשים עד כמה הוא יכול להיות עקשן, הוא גורם לה לכל הבעיה הזאת, ומאלץ אותם לבזבז את כל הכסף הזה וללכת לחפש אותו. "אין לך מושג, הרמן, כמה רע מרגישה אמא בגלל ההתנהגות שלך, הרמן," אמר לו מר קרדר הזקן. "היא אומרת שלעולם היא לא תוכל להבין איך יכולת להיות כל כך כפוי טובה, הרמן. פוגע בה מאוד שאתה עקשן כל כך, והיא מצאה לך נערה נחמדה מאוד, כמו לנה מיינץ, שתמיד היא שקטה וחוסכת את הכסף שלה, ואף פעם היא לא רוצה דרך משלה, כמו שנערות אחרות רוצות תמיד, ואמך התאמצה כל כך רק כדי שיהיה לך נוח כשתתחתן, הרמן, ואתה עקשן, הרמן. אתה כמו כל הצעירים, אתה חושב רק על עצמך, ורק על מה שאתה רוצה, ואמך חושבת רק על מה שטוב בשבילך לעתיד, אתה חושב שאמך רוצה סביבה נערה שתפריע לה, הרמן? רק עליך היא תמיד חושבת, והיא מדברת תמיד כמה היא תהיה מאושרת כשהיא תראה את בנה הרמן נשוי לנערה נחמדה, וכאשר היא סידרה הכול שיהיה כל כך טוב בשבילך, ששום דבר לא יפריע לך, בדיוק כפי שהיא רוצה שגם אתה תרצה, הרי הסכמת, ואמרת 'כן', ואז ברחת ככה ונעשית עקשן, וגרמת לכולם בעיות, ואנחנו בזבזנו כסף, והייתי צריך לנסוע את כל הדרך הזאת כדי למצוא אותך. תבוא עכשיו אתי הביתה, הרמן, ותתחתן, ואני אגיד לאמך שעדיף שלא תגיד לך כלום על הכסף שבזבזתי כדי לנסוע את כל הדרך הזאת לחפש אותך, טוב, הרמן?" שידל אותו אביו, "ובכן, אתה תבוא עכשיו הביתה ותתחתן. כל מה שאתה צריך לעשות, הרמן, זה רק לעמוד בערך שעה, הרמן, ואחר כך לא תצטרך להפריע לעצמך בגלל זה – טוב, הרמן? – תבוא אתי הביתה מחר ותתחתן. טוב, הרמן?"

אחותו הנשואה של הרמן אהבה את אחיה הרמן, ותמיד ניסתה לעזור לו אם ידעה שרצה משהו. היא שמחה שהוא טוב כל כך ועושה כל מה שאביהם ואמם רוצים, אך היא היתה רוצה שתהיה לו יותר דרך משלו, שירצה משהו מיוזמתו.

אך כעת היו הרמן והנערה שלו מצחיקים מאוד בעיניה. היא רצתה שהרמן יתחתן. היא חשבה שיוסיף לו הרבה אם יתחתן. היא צחקה על הרמן כאשר שמעה את הסיפור. עד שאביה בא לחפש אותו, היא לא ידעה מדוע הרמן בא לניו יורק לבקר אותה. כאשר שמעה את הסיפור היא הרבתה לצחוק על אחיה הרמן והקניטה אותו הרבה, משום שברח רק מפני שלא רצה שתמיד תסתובב סביבו נערה.

אחותו הנשואה של הרמן אהבה את אחיה הרמן, ולא רצתה שיסרב להיות עם אשה. הוא טוב, אחיה הרמן, ובטוח יהיו הנישואים טובים בשבילו. הדבר יגרום לו לעמוד יותר על דעתו.

אחותו של הרמן תמיד צחקה ותמיד ניסתה לעודד אותו. "בחור נחמד כל כך כמו אחי הרמן מתנהג כאילו הוא פוחד מנשים. כל הנערות אוהבות בחורים כמוך, הרמן; לו רק לא היית בורח מהן. יהיה לך טוב באמת, הרמן, כשתתחתן, וגם יהיה מישהו שתוכל להגיד לו מה לעשות כשתרצה. יהיה לך טוב אם תתחתן, תראה שתהיה מרוצה כשתתחתן. לך עכשיו הביתה עם אבא, הרמן, ותתחתן עם לנה. אתה לא מתאר לך, הרמן, כמה תהיה מרוצה כשתנסה. רק אל תפחד מכלום, הרמן. אתה לא סתם, הרמן. כל בחורה תהיה שמחה להיות תמיד עם גבר כמוך, הרמן. לך עם אבא הביתה ותעשה מה שאני אומרת, הרמן. הו, אתה כל כך מצחיק, הרמן, כשאתה יושב שם, ובורח מבחורה. אני בטוחה שהיא בוכה מאוד משום שאיבדה אותך, הרמן. אל תהיה אליה רע, הרמן. לך עכשיו הביתה עם אבא ותתחתן, הרמן. אני אתבייש מאוד אם יהיה לי אח שאין לו מספיק מרץ להתחתן, הרמן, וכאשר יש נערה שרוצה אותו כל כך. תמיד אהבת כשהייתי לידך, הרמן. אני לא מבינה למה אתה אומר שאתה לא רוצה שנערה תמיד תסתובב סביבך. תמיד היית טוב אלי, הרמן, ואני יודעת שתמיד תהיה טוב ללנה זאת, ואחרי זמן קצר תרגיש כאילו היא תמיד היתה אתך. אל תתנהג כאילו אתה לא גבר נאה וחזק, הרמן. אני באמת צוחקת עליך, הרמן, אבל אתה יודע שאני רוצה מאוד לראות אותך מאושר. לך הביתה ותתחתן עם לנה זאת, הרמן. היא נערה יפה ונחמדה באמת ושקטה, והיא תעשה את אחי הרמן מאושר מאוד. ואתה, אבא, תפסיק להטריד את הרמן עכשיו. הוא ייסע אתך מחר, אבא, ותראה שהוא יהיה מרוצה מאוד להיות נשוי, הוא ישָמח את כולם באושר שלו. כן, באמת, זה מה שיהיה, הרמן. רק תשמע מה שאני אומרת לך, הרמן." וכך אחותו צחקה עליו ועודדה אותו, ואביו המשיך להגיד לו מה אמו תמיד אומרת על הרמן שלה, ושידל אותו, והרמן לא השיב דבר, ואחותו ארזה את החפצים שלו והיתה עליזה אתו, ונישקה אותו, ואביו הלך וקנה כרטיסים לרכבת, ולבסוף מאוחר ביום ראשון בערב הוא הביא אתו את הרמן חזרה לברידג'פוינט.

מאז ומעולם היה קשה למנוע מגברת קרדר לומר להרמן שלה מה היא חושבת, אך בתה כתבה לה מכתב והזהירה אותה לא לומר דבר להרמן על מה שעשה, והאב כשחזר עם הרמן אמר: "הנה באנו הביתה, אמא, הרמן ואני, ואנחנו עייפים מאוד, היה צפוף נורא ברכבת," ואחר הוא לחש לה: "תהיי טובה להרמן, אמא, הוא לא התכוון לגרום לנו כל כך הרבה בעיות," וכך גברת קרדר נצרה מה שתסס מאוד בתוכה ורצתה לדבר עליו עם הרמן שלה. היא רק אמרה לו חדות: "אני שמחה מאוד לראות אותך בבית היום, הרמן." אחר כך הלכה להסדיר את הכול עם גברת היידון.

הרמן חזר להיות כפי שהיה תמיד, קודר וטוב ושקט מאוד, ומוכן תמיד לעשות כל מה שאמו ואביו רצו. הגיע יום שלישי בבוקר, הרמן לבש את בגדיו החדשים והלך עם אביו ואמו לעמוד כשעה ולהתחתן. לנה היתה שם בשמלתה החדשה ובכובעה, אותו כובע עם כל הפרחים היפים, והיתה עצבנית מאוד, שכן ידעה כי בעוד זמן קצר תתחתן באמת. גברת היידון הכינה הכול. כולם היו שם כפי שהיה צפוי, ובעוד זמן קצר יהיו הרמן קרדר ולנה מיינץ נשואים.

כאשר הכול תם ונשלם, הם הלכו כולם יחד לבית קרדר. לנה והרמן והאבא הזקן והאמא הזקנה עמדו כולם לגור יחד בבית שבו עבד מר קרדר שבים כה רבות כחייט יחד עם בנו הרמן, שהיה אתו שם תמיד ועזר לו.

מארי האירית אמרה ללנה לעתים קרובות שהיא לא מבינה איך לנה מוכנה להתחבר עם הרמן קרדר וההורים המלוכלכים והמסריחים שלו. בני הזוג קרדר הזקנים היו בעיני האופי האירי מסריחים ומלוכלכים. לא היה להם הבית הקטן החופשי, הנמהר, המלא ריב ומדון, המרופש, הבלוי והדחוס בעשן כבול, שמארי האירית הכירה ויכלה לקבל ולאהוב. אצלם היה לכלוך גרמני שבא מהחסכנות, לכלוך של בגדים מרושלים, מוזנחים ומעופשים כדי לחסוך מהבגדים ומעצמם כביסה, לכלוך של שיער משומן כדי לחסוך בסבון וייבוש, לכלוך של בגדים מזוהמים, לא משום קלות הדעת אלא משום שכך זול יותר, לכלוך של בית סגור ומסריח כי כך קטנות הוצאות החימום, לכלוך של חיים בעוני לא רק לשם חיסכון אלא כדי שהם עצמם לא ידעו שיש להם כסף, לכלוך של עבודה ללא הרף, לא רק בגלל שכזה הוא אופיים וכך הם מרוויחים את כספם, אלא גם משום שאינם יכולים בשום אופן להתעסק במשהו שיביאם להוציא את כספם.

זה המקום שהיה עכשיו ללנה לבית, ולגביה רישומו היה שונה לגמרי מרישומו הצפוי על מארי האירית. גם לנה עצמה היתה גרמנייה וחסכנית, אף על פי שהיתה תמיד חולמנית כל כך וכאילו לא שָם. לנה תמיד היתה זהירה ותמיד חסכה את כל כספה, שכן זאת היתה הדרך היחידה שידעה. היא מעולם לא טיפלה בענייני כספה, ומעולם לא הרהרה כיצד להשתמש בו.

לנה מיינץ, לפני שהיתה לגברת הרמן קרדר, היתה תמיד מסודרת ונקייה בבגדיה ובגופה, אך לא נהגה כך משום שחשבה אי-פעם על כך או משום שהניקיון היה לה צורך; היה זה הרגל של בני משפחתה בגרמניה, שמשם באה, ודודתה מתילדה והטבחית הגרמנייה הטובה שתמיד נזפה בה, גרמו לה להמשיך במנהגה ולהקפיד ולשמור על נקיונה ולהתרחץ לעתים קרובות. אך ללנה עצמה לא היה בזה צורך עמוק, וכך אף על פי שלנה לא אהבה את הקרדרים הזקנים, אם כי לא ידעה זאת, לא ראתה אותם כאנשים מסריחים ומלוכלכים.

הרמן קרדר היה נקי יותר מהוריו הזקנים, משום שמטבעו היה נקי יותר, אך הוא היה רגיל לאמו ולאביו, ומעולם הוא לא חשב שעליהם להקפיד יותר בענייני ניקיון. וגם הרמן חסך תמיד את כל כספו, חוץ מאותה בירה ששתה בצאתו בערב בחברת גברים אחרים, כפי שאהב לעשות, ומעולם לא חשב על דרך אחרת להוציא את כספו. אביו תמיד שמר את כל הכסף בשבילם, והשקיעו בעסקים. להרמן לא היה כסף משלו ממש, שכן תמיד עבד בשביל אביו, ואביו לא העלה בדעתו מעולם לשלם לו.

וכך הם החלו ארבעתם לגור יחד בבית הקרדרים, ומיד החלה לנה להיראות מרושלת ומעט מלוכלכת ויותר ויותר אדישה לניקיונה, ואיש לא התעניין במיוחד ברצונותיה, ומעולם היא לא ידעה ממש למה היא זקוקה.

הבעיה האמיתית היחידה שהיתה ללנה במגוריה עם הקרדרים היתה האופן שבו נזפה גברת קרדר הזקנה. לנה היתה רגילה שינזפו בה, אך נזיפות אלה של גברת קרדר הזקנה היו שונות מאוד מאלה שהיתה מורגלת להן עד כה.

הרמן, שהיה עתה נשוי לה, חיבב אותה באמת מאוד. הוא לא התעניין בה במיוחד, אך היא לא היתה לו מעולם לטורח גם כשנמצאה סביבו, חוץ מאשר כשהציקה להם אמו והעליבה אותה, וטענה שלנה לא-זהירה ולא יודעת לחסוך כמו שצריך באוכל ובכל ענייני הכסף האחרים, שבהם התאמצה האשה הזקנה לחסוך.

הרמן קרדר תמיד עשה מה שאמו ואביו רצו, אך הוא לא אהב את הוריו במיוחד. העיקר אצל הרמן היה ששנא מאבק. הכול התקבל על דעתו אם יכול היה פשוט להמשיך באותה דרך כל יום ולעבוד, ולא לשמוע דיבורים,  ושאנשים לא יאלצו אותו להקשיב לכעסם. וכעת נישואיו גרמו לו בעיות, והוא ידע שכך יהיה. עם נישואיו נאלץ לשמוע יותר את נזיפותיה של אמו. היה עליו עכשיו לשמוע זאת ממש משום שלנה היתה שם, והיא היתה כל כך מפוחדת וקודרת כאשר אמו נזפה. הרמן הכיר היטב את אמו, וידע שמשביעים את רצונה אם אוכלים מעט מאוד ועובדים קשה כל היום ולא מקשיבים לנזיפותיה, כפי שנהג הרמן תמיד לעשות לפני שהתעקשו הוריו על השטות הזאת וחיתנו אותו, וכעת מסתובבת סביבו תמיד נערה, והוא חייב לעזור לה כדי שגם היא תלמד לא להקשיב לנזיפות של אמו, ולא להיראות מפוחדת כל כך, ותלמד לא לאכול הרבה כל כך ותחסוך באוכל.

הרמן באמת לא ידע בבירור מה יוכל לעשות כדי שלנה תבין את כל זה. הוא לא יכול היה לענות לאמו ולעזור כך ללנה; לזה לא תהיה שום תועלת ללנה, ולא ידע באיזה דרך יוכל לנחם אותה, ולחזק אותה שלא תשמע את אמו בכל הנזיפות הנוראות שלה. מה שאירע סביבו כל הזמן רק הדאיג את הרמן. הרמן לא ידע כיצד יכול אדם להיאבק עם אמו, ולעשות ממש כדי להרגיע אותה; ולמעשה הרמן לא ידע מעולם ממש איך להיאבק במי שהיה איתן בדעתו. הרמן בחייו מעולם לא רצה משהו מאוד-מאוד שבגללו ייאבק עם מישהו כדי להשיג אותו. הרמן כל חייו רצה רק לחיות רגיל ובשקט, ולא לדבר הרבה, ולעשות אותם דברים כל יום כמו בעבודתו. ועתה הכריחה אותו אמו להינשא ללנה זאת, ועכשיו בגלל כל הנזיפות של אמו, יש לו בעיות ודאגות כאלה תמיד.

גברת היידון לא ראתה את לנה עתה לעתים קרובות. עניינה באחייניתה לנה לא פג, אך לנה לא יכלה לבוא הרבה לביתה לבקר אותה; אין זה מקובל לנהוג כך אם האחיינית היא אשה נשואה. וכן גברת היידון היתה עסוקה אז מאוד עם שתי בנותיה, שכן התכוננה לחפש להן בעלים מתאימים, וגם בעלה הדאיג אותה עתה לעתים קרובות וטען שפינקה תמיד את בנם, בן שלא ייצא ממנו שום דבר טוב והוא יהיה בושה לכל משפחה גרמנית, וכל זה מכיוון שאמו מפנקת אותו תמיד. כל הדברים האלה הדאיגו עכשיו אותה, אך עדיין היא רצתה להיות טובה ללנה, אף על פי שלא יכלה לראות אותה לעתים קרובות. היא ראתה אותה רק כאשר הלכה לבקר את גברת קרדר או כאשר גברת קרדר באה לבקר את גברת היידון, מה שלא יכול היה להיות לעתים מזומנות. וכן באותם ימים לא יכלה גברת היידון לנזוף בלנה, שכן גברת קרדר היתה אתה תמיד, ולא יאה לנזוף בלנה בנוכחות גברת קרדר, אשר לה היתה הזכות האמיתית לעשות כן. וכך הדודה אמרה לאחייניתה עכשיו רק דברים יפים, ואף על פי שגברת היידון היתה מודאגת מעט כשראתה את לנה עצובה ומוזנחת, תשומת לבה לא היתה פנויה לכך.

לנה לא ראתה עכשיו יותר את הנערות שאתן נהגה לשבת. לא היתה לה כל דרך לראות אותן, ולא היה מטבעה של לנה לחפש דרכים להתראות אתן, היא גם לא הרהרה הרבה בימים שבהם נהגה לבלות בחברתן. אף אחת מהן לא באה מעולם לבית קרדר לבקר אותה. מארי האירית אף לא העלתה בדעתה ללכת לבקר אותה. לנה נשכחה מלבן במהרה. במהרה הן נעלמו מחייה של לנה, ולנה שכחה שהכירה אותן אי-פעם.

היחידה מהידידות הוותיקות שניסתה לדעת מה לנה רוצה ולמה היא זקוקה, ותמיד עודדה אותה לבוא לבקר, היתה הטבחית הגרמנייה הטובה שתמיד נזפה בה. היא נזפה עכשיו מאוד בלנה המתירה לעצמה ללכת כך, ולצאת החוצה מרושלת כל כך. "אני יודעת שעוד מעט יהיה לך תינוק, לנה, אבל זאת לא סיבה שתיראי ככה. אני מתביישת לראות אותך באה ויושבת כאן אצלי במטבח כשאת מוזנחת כל כך כפי שמעולם לא היית, לנה. הרמן טוב מאוד אלייך, תמיד אמרת, והוא לא מתנהג אלייך רע אף על פי שלא מגיע לך שיתנהגו אלייך יפה, ואת כל כך רשלנית תמיד, לנה, ואת מתנהגת כאילו לא היה לך אף פעם מישהו שאמר לך איך את צריכה להיראות. לא, לנה, אני לא רואה שום סיבה שתרשי לעצמך ללכת ככה ולהיראות כל כך מוזנחת, לנה. את מוזנחת עד כדי כך שאני מתביישת לראות אותך יושבת שם ונראית כל כך גרוע, לנה. לא, לנה, אף פעם לא ראיתי שאיזו אשה שיפרה את מצבה כשהתנהגה כמוך ובכתה כל הזמן כאילו יש לה באמת בעיה. אף פעם לא רציתי שתתחתני עם הרמן קרדר, לנה. ידעתי שתצטרכי לסבול תמיד מהזקנה, והזקן גם הוא כל כך מסריח; הוא לא אומר דברים בפירוש, אבל הוא לא יותר טוב מאשתו עם ההרגלים הרעים שלה, אני יודעת, לנה, אני יודעת שהם לא נותנים לך מספיק לאכול, לנה, אני באמת מרחמת עלייך, לנה, אבל בשום אופן את לא יכולה ללכת ברחוב כל כך מוזנחת, לנה, גם אם יש לך בעיה כזאת. אף פעם לא תראי אותי ככה, לנה, אף על פי שלפעמים יש לי כאבי ראש כאלה שבקושי אני יכולה לעמוד ולעבוד, ושום דבר לא מצליח לי כמו שצריך בבישול. אבל תמיד אני מקפידה, לנה, להיראות מסודרת. זאת הדרך היחידה, לנה, שלפיה נערה גרמנייה יכולה להועיל לעצמה. את שומעת מה שאני אומרת לך, לנה? תאכלי עכשיו משהו טעים, לנה, הכנתי בשבילך, ותתרחצי ותקפידי, לנה, והלידה תהיה כמו שצריך, ואחר כך אשכנע את דודתך מתילדה שתדאג שתגורי בבית שיהיה רק שלך ושל הרמן ושל התינוק, והכול יסתדר. את שומעת מה שאני אומרת לך, לנה? אף פעם אל תבואי אלי יותר כל כך מוזנחת, לנה, ותפסיקי לבכות כל הזמן. את לא צריכה לשבת שם ולבכות עכשיו, לא ראיתי אף פעם מישהו שהתנהגות כמו שלך עזרה לו במשהו, לנה. את שומעת, לנה. לכי הביתה עכשיו ותתנהגי כמו שאמרתי לך, לנה, ואני אראה מה לעשות. אדבר עם דודה מתילדה שתגיד לגברת קרדר הזקנה לדאוג לך עד ללידה. ועכשיו אל תפחדי כל כך ואל תהיי כל כך טיפשה, לנה. לא טוב לראות אותך מתנהגת ככה, לנה, כאשר יש לך באמת בעל נחמד וכל כך הרבה דברים שכל נערה צריכה להיות מרוצה כשיש לה אותם. לכי עכשיו הביתה, לנה, ותעשי מה שאמרתי לך, ואני אראה איך אוכל לעזור לך."

"כן, גברת אלדריך," אמרה האשה הטובה לבעלת הבית שלה מאוחר יותר, "כן, גברת אלדריך, ככה זה עם הנערות כאשר הן רוצות כל כך להתחתן. הן לא יודעות מתי טוב להן, גברת אלדריך. הן לא יודעות מה הן באמת רוצות, גברת אלדריך. הנה לנה זאת המסכנה, רק עכשיו היא היתה כאן ובכתה ונראתה מרושלת נורא והייתי מוכרחה לנזוף בה, אבל הנישואים האלה לא טובים בשביל לנה המסכנה, גברת אלדריך. היא נראית עכשיו עצובה כל כך וחיוורת, גברת אלדריך, ממש נשבר לי הלב לראות אותה. היא היתה נערה טובה לנה, גברת אלדריך, ואף פעם לא היו לי בעיות אתה כפי שיש לי עם הרבה כל כך צעירות, גברת אלדריך, ולא ראיתי בחורה שעבדה יותר טוב מלנה שלנו, ועכשיו היא צריבה לסבול כל הזמן עם האשה הזקנה הזאת, גברת קרדר. אלוהים! גברת אלדריך, היא רעה מאוד אליה, הזקנה ההיא. אני לא מבינה, גברת אלדריך, איך הזקנים יכולים להיות כל כך רעים לנערות צעירות, ושלא תהיה להם שום סבלנות אליהן. לו לנה יכלה לגור רק עם הרמן שלה, היה טוב. הוא לא רע כמו גברים אחרים, גברת אלדריך, אבל הוא עושה תמיד מה שאמא שלו רוצה, ואין לו מרץ, לכן אני לא רואה מה הוא יכול לעזור ללנה המסכנה. אני יודעת שדודתה, גברת היידון, התכוונה לטובתה, גברת אלדריך, אבל ללנה היה עדיף לו הרמן היה נשאר בניו יורק, אז כשרצה לעזוב אותה. לא מוצא חן בעיני איך לנה נראית עכשיו, גברת אלדריך. היא נראית כמו מי שבקושי חי, גברת אלדריך, היא פשוט נגררת ככה ונראית מלוכלכת כל כך, לאחר כל המאמצים שעשיתי ולימדתי אותה להיראות יפה ולהתנהג יפה. שום טוב לא יוצא, להן, לנערות הצעירות כשהן מתחתנות, גברת אלדריך, יהיה להן הרבה יותר טוב אם יידעו את זה, וישארו במקום עבודה טוב, אם יש להן כזה, וימשיכו רגיל בעבודה. לא מוצא חן בעיני איך שלנה נראית עכשיו, גברת אלדריך. הלוואי והייתי יודעת איך לעזור ללנה המסכנה, גברת אלדריך, אבל היא זקנה רעה, גברת קרדר הזאת, אמא של הרמן. אדבר בקרוב מאוד עם גברת היידון, נראה מה נוכל לעשות כדי לעזור ללנה המסכנה."

אלה היו ימים רעים באמת ללנה המסכנה. הרמן היה תמיד טוב אליה באמת, ועכשיו אפילו ניסה לפעמים להפסיק את אמו כשהיא נזפה בלנה. "היא לא מרגישה טוב עכשיו, אמא, תעזבי אותה עכשיו, את שומעת. תגידי לי מה את רוצה שהיא תעשה, ואני אגיד לה. אני רואה שהיא עושה בדיוק מה שאת רוצה, אמא. תפסיקי עכשיו, אמא, עם הנזיפות האלה שלך תמיד על לנה. תפסיקי עכשיו, תחכי עד שהיא תרגיש טוב יותר." הרמן למד להיאבק ממש, הוא ראה כי לנה, שקשה לה עם התינוק שבתוכה, איננה יכולה לסבול יותר את אמו ואת הנזיפות הנוראות שלה.

הרמן חש רגש חדש בתוכו והוא שגרם לו לחוש עצמו מספיק חזק כדי להיאבק. זה היה דבר חדש לגבי הרמן לרצות משהו, אך הרמן רצה מאוד להיות אבא, והוא רצה מאוד שהתינוק יהיה בן ויהיה בריא. הרמן מעולם לא חש כלפי אביו ואמו חיבה רבה במיוחד, אף על פי שתמיד, כל חייו, הוא עשה כל מה שרצו, ואת אשתו, לנה, מעולם הוא לא חיבב במיוחד אף על פי שהיה תמיד טוב אליה מאוד, וניסה להרחיק את אמו ממנה, עם הדרך הנוראה שנזפה בה, אך להיות אבא ממש לתינוק קטן, ההרגשה הזאת חדרה עמוק ללבו של הרמן. הוא כמעט היה מוכן להיאבק קשות עם אמו, וגם עם אביו, אם אביו לא יעזור לו לרסן את אמו, והכול כדי למנוע מהתינוק כל בעיה.

לעתים אף הלך הרמן אל גברת היידון ושוחח אתה על הבעיה. והם החליטו אז יחד שעדיף להמתין ולגור ארבעתם יחד עד שיוולד התינוק, ועד אז הרמן ירסן קצת את הנזיפות של גברת קרדר, ולאחר שלנה תתחזק מעט, הרמן ידאג לבית משלו למענה, בית סמוך לזה של הוריו, כך שיוכל לעזור לאביו בעבודה, אך הם יוכלו לאכול ולישון בבית שבו לא תוכל הזקנה להשתלט עליהם, והם לא ישמעו את הנזיפות האיומות שלה.

הדברים נמשכו כך עוד זמן-מה. לנה המסכנה לא הרגישה כל שמחה לקראת התינוק. היא היתה מפוחדת כמו בתקופה שחלתה בים. היא נחרדה עכשיו כל פעם מכל מה שכאב. היא היתה מפוחדת ושקטה וחסרת מרץ, והיתה משוכנעת שהיא עומדת למות בכל רגע. ללנה לא היה הכוח להיות חזקה ולהתמודד עם בעיה מסוג זה. היא רק יכלה לשבת בשקט מפוחדת, קודרת וחסרת מרץ, ומשוכנעת שבכל רגע היא עומדת למות.

לא עבר זמן רב ולנה ילדה. התינוק היה בן קטן בריא וטוב. להרמן היה חשוב מאוד שיוולד לו תינוק. כאשר לנה התחזקה קצת הוא לקח בית בקרבת מגורי הזוג הזקן, וכך הוא ומשפחתו הקטנה יכלו לאכול ולישון כפי שרצו. דומה שהדבר לא שינה עכשיו בכלום לגבי לנה. היא היתה בדיוק כפי שהיתה כשחיכתה להולדת התינוק. הילוכה היה אדיש והיא התרשלה בלבושה והיתה חסרת מרץ, והתנהגה וחיה כאילו אין בה רגשות. היא עשתה תמיד את עבודתה הרגילה, כפי שתמיד עשתה, אך המרץ לא חזר אליה. הרמן היה תמיד טוב ועדין, ועזר לה בעבודה. הוא עשה כל מה שיכול היה לעזור לה. הוא שיזם תמיד כל דבר לבית ולתינוק. לנה עשתה כל מה שהיה עליה לעשות כפי שלימדוה. עכשיו היא רק המשיכה כרגיל עם העבודה שהיתה לה, ותמיד היתה מרושלת ומלוכלכת ומעט מעורפלת וחסרת מרץ. לנה לא נחלצה ממצבה זה שהיתה נתונה בו מאז נישואיה.

גברת היידון לא ראתה יותר את אחייניתה לנה. לגברת היידון היו צרות רבות כל כך בביתה, ובנותיה עמדו להינשא, ובנה, שגדל, קשה היה יותר ויותר לרסן אותו. היא ידעה שמה שעשתה היה לטובת לנה. הרמן קרדר היה אדם טוב, ולפעמים הרגישה שהיתה שמחה לו מצאה מישהו טוב כמוהו לבנותיה שלה, ועכשיו יש ללנה והרמן בית משלהם, בנפרד מזוג הזקנים, שהציקו להם. גברת היידון הרגישה שעשתה הרבה למען אחייניתה לנה, ולא סברה שהיא צריכה ללכת לבקר אותה. לנה תסתדר עכשיו יפה ללא דודתה שתטריח עצמה בגללה.

הטבחית הגרמנייה הטובה, שתמיד נזפה בה, ניסתה עדיין למלא את חובתה כאילו היתה אמה של לנה. קשה מאוד היה עכשיו לעזור ללנה. דומה שלנה לא שומעת עכשיו מה אומרים לה. הרמן עשה תמיד כל מה שהיה יכול כדי לעזור לה. הרמן בכל עת שהיה בבית תמיד טיפל יפה בתינוק. הרמן אהב לטפל בתינוק. לנה מעולם לא חשבה לצאת אתו החוצה או לעשות דבר שלא היתה מוכרחה.

הטבחית הטובה שכנעה את לנה לבקר אותה לפעמים, ולנה היתה באה עם תינוקה ויושבת שם במטבח, ומביטה על האשה כשבישלה, והקשיבה לה מעט לפעמים, כפי שנהגה פעם, והגרמנייה הטובה היתה נוזפת בה על שהיא מסתובבת בחוץ מרושלת כל כך, עכשיו, כשאין לה בעיה, ועל שהיא יושבת שם קודרת כל כך כפוית טובה. לעתים היתה לנה מתנערת מעט, והמתיקות הישנה, העדינה, הסבלנית והלא-מתייסרת היתה חוזרת מעט אל פניה, אך בדרך כלל דומה שלנה לא הקשיבה במיוחד כאשר הגרמנייה הטובה נזפה. לנה תמיד היתה מרוצה כאשר בעלת-הבית הטובה שלה, גברת אלדריך, דיברה אליה, ואז נראתה לנה כאילו חזרה להיות כפי שהיתה כשעבדה אצלה. אך לרוב היתה לנה לבדה והתרשלה בלבושה, והיתה קודרת וחסרת מרץ.

אט אט נולדו ללנה עוד שני תינוקות. לנה לא פחדה עכשיו כל כך לפני הלידה. היא לא נחרדה כל כך כשהם הכאיבו לה, ודומה שלא הרגישה כלום ביחס למה שקורה לה.

התינוקות היו יפים מאוד, כל השלושה שילדה לנה, והרמן טיפל בהם תמיד יפה. הרמן לא חיבב אף פעם במיוחד את אשתו לנה. הדבר היחיד שהרמן התעניין בו אי פעם באמת היה התינוקות שלו. הרמן היה תמיד טוב לילדים שלו. תמיד היתה לו דרך נעימה ועדינה כשהחזיק אותם. הוא למד להיות אתם זריז מאוד. הוא בילה אתם את כל השעות שבהן לא עבד. לאט לאט הוא החל לעבוד יום שלם בביתו, כך שילדיו יכלו להיות אתו בחדר אחד.

לנה הפכה יותר ויותר לחסרת חיים, והרמן כמעט שלא חשב עליה. יותר ויותר הוא נטל על עצמו את הטיפול בילדיהם. הוא דאג שיאכלו היטב, שיתרחצו, והוא הלביש אותם כל בוקר, ולימד אותם לעשות דברים שונים כיאות, והשכיב אותם לישון, והיה אתם תמיד כל רגע. ואז עמד להיוולד להם תינוק רביעי. לנה הלכה לבית-החולים הקרוב ללדת. ידעו שללנה יהיו בעיות רבות בלידה. כשהתינוק נולד לבסוף, הוא היה חסר חיים כאמו. ובעת הלידה, החווירה לנה והיתה רפה וחולה. כשהכול תם גם לנה מתה ואיש לא ידע כיצד הדבר אירע.

הטבחית הגרמנייה הטובה, שתמיד נזפה בלנה ותמיד עד ליומה האחרון ניסתה לעזור לה, היתה היחידה שחשה בחסרונה אי פעם. היא זכרה כמה יפה נראתה לנה כשעבדה אתה, וכמה עדין ומתוק נשמע קולה, וכמה היתה תמיד טובה, וזכרה שמעולם לא היתה לה כל בעיה אתה, כפי שהיתה לה עם הנערות האחרות שנשכרו לעזור לה. הטבחית הטובה כשהיה לה זמן דיברה על לנה עם גברת אלדריך, וזה הזכר היחיד שהיה עתה ללנה.

הרמן קרדר היה מאושר מאוד עכשיו, והיה שמח ושקט, ומרוצה מאוד על שהוא לבדו עם ילדיו, ולא היתה לו יותר אשה שהסתובבה תמיד סביבו. הוא עשה לבדו את כל העבודה בביתו, לאחר שגמר את העבודה שעשה אצל אביו. הרמן היה תמיד לבדו, ותמיד עבד לבדו, עד אשר ילדיו הקטנים גדלו ויכלו לעזור לו. הרמן קרדר היה מרוצה מאוד עכשיו, וחי רגיל ובשלווה, וכל יום דמה אצלו בדיוק למשנהו, ותמיד היה לבדו עם שלושת ילדיו הטובים והעדינים.

---

*הסיפור לקוח מתוך: "שלוש הוויות", הוצאת אור-עם, 1989.

*דימוי: גרי מלצ'רס, "הכלה".