בעשורים האחרונים, נכלאה מרבית הספרות הערבית המודרנית בסד אידיאולוגיות שונות אשר תפסו מקום מרכזי בשיח הנרטיבי ונעו בין האידיולוגיות השמאלניות, הלאומניות והאיסלמיזם. טקסטים ספרותיים אלו המשיכו לייצר וליצור דמויות ספרותיות סטריאוטיפיות השאובות מעולמה של השכבה האינטלגנטית והמשכילה, דמויות שלרוב מרבות לדבר על תאוריות, מתן פרשנות, ושקיעה בשיח פילוסופי מליצי. רובן עוסקות בסוגיות של מאבק והשרשת הנוסטלגיה אל העידן שבו נולדו אידיאולוגיות אלה. אולם, קומץ קטן של טקסטים אחרים ניסה להתייחס בציניות ובביקורתיות אל אידיאולוגיות אלו ונסיגתן מחיי החברה הערבית, להגחיך את הבעייתיות של שיוך אידיאולוגי מיושן. מוחמד חבאשה, סופר תוניסאי צעיר ומבטיח, כותב סיפור אירוני על אודות תום עידן הקומוניזם דרך דמות תוניסאית פיקרסקית השייכת למעמד הביניים שדועך לאיטו.
תרגום: איציק שניבוים
נור א-דין אל-אג'נפ היה קומוניסט בשנות לימודיו באוניברסיטה.
אחרי נפילת ברית המועצות, הוא נטש את הקומוניזם לחלוטין, ואולי הייתה זו שמועה שהפיצו מקורביו. לאחר מכן עסק נוּרוֹ בהוראת פיזיקה ודאג למשפחתו. אבל איש אינו יכול להטיל ספק באהבתו של האיש לרוסיה, שכן הוא היה יוצא לנסיעות של ימים אחדים לכמה ערים רוסיות – הוא וחבורת ידידיו, ואיתם המבוגר שבהם, סלאח עאמר, שאותו כינו "הקאפו", כלומר המנהיג או הבוס באיטלקית. "הקאפו" היה גבר בן שישים, לא התחתן מעולם, וחי חיים של היפי. היה לו עגיל באף ודרקון מקועקע על הזרוע. שערו הלבן היה אסוף לזנב סוס והוא גידל קצת את זקנו והיה כרוך אחרי מוזיקת רוק, סמים וגידול נחשים. המסעות שהם ערכו בארץ הדוב הלבן לא היו טיולי תיירות רגילים, מאלו שהמשתתפים בהם פוקדים מוזאונים וגלריות, אתרים ארכיאולוגיים ושאר הקלישאות הרווחות בנסיעות. הם היו פסק זמן לשיטוט יומיומי בארץ אחרת, שאיננה תוניס. הקוריוזים שנקרו בדרכם במסעותיהם הספיקו להם לסיפורים בערבים שלאחר מכן ולקנטורים המתבקשים וללעג לעצמם ולאחרים. בנסיעה האחרונה, למשל, הם חיפשו בסנט פטרסבורג מסעדה שמגישה אוכל תוניסאי, והתוודעו אל הטבח, שהיה "אבן בלאד" ("אחד משלנו" מילולית: בן-ארץ). עד מהרה הפך האיש לנושא לבדיחות כשהביא להם צלחות של קוסקוס עם בשר עגל. בסלנג הרוסי המילה "בלאד" פירושה "זונה". "הקאפו" היה מודה לו: "אתה אבן בלאד אסלי". והאיש היה "זורם" איתו בחיוך אבל פניו העלו סומק, כי לא היה בטוח למה הוא מתכוון, מה גם שהבחין שאנשי החבורה שותקים ואיש מהם אינו צוחק. בכוונה נהגו כך, כדי לא לקלקל את ההלצה של "הקאפו". ואז, כאשר היה "אבן בלאד" פונה לשוב אל המטבח שלו, הם היו פורצים בצחוק היסטרי, מלבד "הקאפו", שסטה מהנושא לעניינים אחרים, דבר שהצחיק אותם עוד יותר.
השנה, יצטרכו נור א-דין ו"הקאפו" לבקר במוסקבה לבדם, משום ששאר החברים עסוקים בעניינים אחרים. את הלילה הראשון הם בילו במועדון לילה, לגמו וודקה וצפו בריקוד סטריפטיז של רוסיות. בדרכם חזרה אל המלון במכונית השכורה, אמר "הקאפו" לנור א-דין שלמחרת הוא ייקח אותו לספא שיש בו רוסיות יפות שעושות עיסוי תמורת ארבעים רובל בלבד, שאחריו הוא יחוש רענן מאוד ונינוח מהעייפות והלחץ. "נורו" נענה להצעה, ולמחרת ישב "הקאפו" מאחורי ההגה, ושוב סיפר לידידו על הספא, ואמר לו שהוא היה שם פעמים רבות בעבר. הוא שתק מעט והוסיף:
"האמת שהן לא עושות רק עיסוי."
נור א-דין הביט בו ואמר:
"אתה מתכוון ש..?"
"הקאפו" חייך והשיב:
"בדיוק יקירי, בדיוק."
נורו טפח על מצחו בעליצות ואמר:
"איזה אסון אתה, קאפו!"
"אתה צריך לתת להן עוד עשרים רובל. אתה תראה איך זה מתנהל."
בספא הם נכנסו לאגני ג'קוזי חמים, ושהו בהם כחצי שעה, ואז יצאו, התעטפו בחלוקי רחצה, והלכו לאולם העיסויים שבו היו מעסות שלבשו חולצות לבנות והמתינו לבואם של לקוחות. המקום לא היה עמוס באותו יום. הם נשכבו על בטנם על ספסלי העיסוי והניחו למעסות לעשות את עבודתן. "הקאפו" חיזר אחרי המעסה שלו. הוא שאל אותה תחילה לשמה, והיא אמרה "אוורינה". הוא היטיב לדבר רוסית. הוא שוחח איתה והיא צחקה וביקשה ממנו שיניח את ראשו על הספסל וירפה. נור א-דין ידע כמה מילים, אבל לא שלט ברוסית כמו "הקאפו", ועקב אחריו בחיוך ובתוך כך חש את הידיים הרכות מחליקות על גבו. "הקאפו" ביקש משתיהן להשאיר אותו לרגע עם חברו. נור א-דין השתומם, ובעודן פוסעות לעבר הדלת לחש ל"קאפו":
"למה עשית את זה?"
"הקאפו" השיב:
"זה היה סימן מוסכם,"
ואז הצביע באגודלו לאחור:
" עושים את זה בחדר האמבטיה."
הוא פשט את כף ידו לעבר נור א-דין ואמר:
"יש לך ארבעים רובל?"
"לא אמרת שהן מבקשות רק עשרים?"
"כן, אני מתכוון בשבילי ובשבילך. אתה תשלם."
נור א-דין צחק, אחז בראשו בשתי ידיו ואמר:
"כן, יש לי."
"אז תרד ותביא אותם."
הם קמו ביחד מספסלי העיסוי והלכו למקום שבו הניחו את בגדיהם. בעוד נור א-דין מוציא את ארנקו, הוציא "הקאפו" מכיס מעילו קופסת כדורים. הוא נטל ממנה כדור, נתן לחברו, ששאל:
"מה זה?"
"זה יעזור לך."
"במה?"
"בזיון, אלא מה?"
"אתה חושב שאני צריך את זה כמוך?"
"תיקח את זה, גבר, ותראה. לא תתחרט."
נור א-דין לקח את הכדור בהיסוס, היטה את ראשו לאחור ובלע אותו. "הקאפו" אמר:
"בוא אחריי".
נור א-דין הלך אחריו ונוכח שהמעסות אכן ממתינות להם בחדר האמבטיה. "הקאפו" נכנס עם אוורינה לאחר שהושיט לה עשרים רובל, ונור א-דין נכנס עם המעסה שלו והושיט לה גם הוא את הכסף. היא אמרה ששמה אוקסנה ומצצה את אברו ובתוך כך הסתכלה בו בעיניה הירוקות. לאחר שסיימו, התלבשו ויצאו. פניו של נור א-דין היו קודרות. הם נכנסו למכונית ו"הקאפו" היה במצב רוח טוב. כשהבחין שמשהו לא בסדר עם חברו, הוא שאל:
"מה יש לך?"
"לא. שום דבר."
""דַבֵּר גבר, מה יש לך?"
"לא, אבל הכדור…"
"הכדור של הזיונים?"
"כן."
"אתה מרגיש לא טוב בגללו?"
"לא."
"אז מה?"
"הוא לא השפיע."
"מה?"
"מה ששמעת."
"הקאפו" חייך ואמר:
"אתה צוחק."
"בכלל לא."
"בטח הבלונדינית ההיא לא 'עשתה לך את זה'. הנשים שלהם לא כמו הנשים שלנו, נורו יקירי, כדור אחד משפיע עם הנשים שלנו, אבל עם הנשים שלהם צריך בית חרושת שלם."
"אתה חושב?"
"בטח."
הם נכנסו לחדרם במלון. נור א-דין שתה את הוויסקי שהיה בבקבוקון שהוא הוציא מהמקרר. לאחר כשעה הוא החל לחוש כאב באברו, שהחל להתמתח לאחר ששכב עם זאת הקרויה "אוקסנה" והחל להתקשות. "הקאפו" ישב שם מחייך, וסיכם עם נורו את תוכנית הבילוי שלהם בערב. פתאום החל נור א-דין להתנועע בחוסר מנוחה. הוא קם והחל להתהלך בחדר וידיו על אברו. "הקאפו" התאפק שלא לצחוק ואמר:
"מה יש לך?"
"הזין שלי, 'קאפו'…"
"מה קרה לו?"
נור א-דין זז בקושי והכאב ניכר בפניו. "הקאפו" פרץ בצחוק ועורר את תשומת הלב של חברו: מימיו הוא לא צחק כפי שצחק באותו רגע. נורו פנה לעברו. הוא חש שנפל קורבן למתיחה:
"זה הכדור, נכון?"
"הקאפו" הנהן בראשו בפנים סמוקות מצחוק. הוא ניסה לדבר:
"הכדור משפיע אחרי שעה."
"ידעת את זה מראש, הה?"
"הקאפו" אישר בניד ראש. נורו אחז בְְּכרית והשליך אותה עליו. הוא צרח:
"אינעל דינכ, הומו מלוכלך…"
"הקאפו" ניסה להסדיר את נשימתו ואמר:
"אל תדאג, זה לא נורא. תשתה עוד כמה לגימות והוא יתרכך מעצמו."
ושוב החל לצחוק.
לאחר אותה תקרית, נחלקו רבים ממכריו של נור א-דין אל-אג'נפ בשאלה מתי בדיוק הוא נטש את הקומוניזם.
