בִּרְחוֹב הָעֲקֻמִּים, בְּבַיִת מִסְפָּר 17, חָיְתָה לָהּ זְקֵנָה אַחַת. פַּעַם חָיְתָה עִם בַּעֲלָהּ, וְהָיָה לָהּ בֵּן. אֲבָל הַבֵּן גָּדַל וְעָזַב, וְהַבַּעַל מֵת, וְהַזְּקֵנָה נוֹתְרָה לְבַדָּהּ.

הִיא חָיְתָה בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה, שָׁתְתָה תֵּה, שָׁלְחָה מִכְתָּבִים לִבְנָהּ, וּמִלְּבַד זֹאת לֹא עָשְׂתָה דָּבָר.

אַף עַל פִּי כֵן אֲנָשִׁים הָיוּ אוֹמְרִים עַל הַזְּקֵנָה שֶׁהִיא נָפְלָה מֵהַיָּרֵחַ. מִדֵּי פַּעַם הָיְתָה יוֹצֵאת בַּקַּיִץ לֶחָצֵר, מַבִּיטָה סְבִיבָהּ וְשׁוֹאֶלֶת:

אֱלֹהִים אַדִּירִים, לְאָן נֶעֱלַם הַשֶּׁלֶג?

וְהַשְּׁכֵנִים הָיוּ צוֹחֲקִים וְצוֹעֲקִים אֵלֶיהָ:

אֵיפֹה נִרְאֶה דָּבָר כָּזֶה, שֶׁהַשֶּׁלֶג יִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ בַּקַּיִץ? מָה אִתָּךְ, סָבְתָא, נָפַלְתְּ מֵהַיָּרֵחַ?

אוֹ שֶׁהָיְתָה הַזְּקֵנָה נִכְנֶסֶת לַחֲנוּת מְנוֹרוֹת וְשׁוֹאֶלֶת:

כַּמָּה עוֹלוֹת אֶצְלְכֶם לַחְמָנִיּוֹת צָרְפָתִיּוֹת?

הָעוֹבְדִים הָיוּ צוֹחֲקִים:

מָה אִתָּךְ, גְּבֶרֶת, מֵאֵיפֹה לָנוּ לַחְמָנִיּוֹת צָרְפָתִיּוֹת? נָפַלְתְּ מֵהַיָּרֵחַ אוֹ מָה?

כָּזֹאת מִין זְקֵנָה הָיְתָה!

פַּעַם אַחַת קָרָה שֶׁמֶּזֶג הָאֲוִיר הָיָה שִׁמְשִׁי, וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ נְקִיִּים מֵעֲנָנִים. בִּרְחוֹב הָעֲקֻמִּים הִתְעוֹפֵף הָאָבָק וְנִשָּׂא בָּאֲוִיר. יָצְאוּ מְנַקֵּי הָרְחוֹבוֹת לְהַשְׁקוֹת אֶת הָרְחוֹב בְּמַיִם בְּצִנּוֹרוֹת בַּד בַּעֲלֵי פִּיַּת נְחשֶׁת. אֶת הַמַּיִם הִתִּיזוּ יְשִׁירוֹת עַל הָאָבָק, מַמָּשׁ יָרוּ דַּרְכּוֹ. הָאָבָק וְהַמַּיִם הִתְעוֹפְפוּ יַחַד עַל הָאֲדָמָה. וְהִנֵּה הַסּוּסִים כְּבָר דּוֹהֲרִים בַּשְּׁלוּלִיּוֹת, וְהָרוּחַ עָפָה רֵיקָה, לְלֹא הָאָבָק.

מִשַּׁעַר בַּיִת מִסְפָּר 17 יָצְאָה הַזְּקֵנָה, בְּיָדָהּ מִטְרִיָּה בַּעֲלַת יָדִית מַבְרִיקָה גְּדוֹלָה, וּלְרֹאשָׁהּ כּוֹבַע מְעֻטָּר חֲרוּזִים שְׁחֹרִים נוֹצְצִים.

תֹּאמַר לִי בְּבַקָּשָׁה, צָעֲקָה לִמְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת, הֵיכָן מוֹכְרִים דְּיוֹ?

מָה? צָעַק הַמְּנַקֶּה.

הַזְּקֵנָה הִתְקָרְבָה:

דְּיוֹ! צָעֲקָה.

זוּזִי הַצִּדָּה! צָעַק מְנַקֵּה הָרְחוֹבוֹת וְשִׁחְרֵר זֶרֶם מַיִם.

הַזְּקֵנָה קָפְצָה שְׂמֹאלָה, וְהַזֶּרֶם שְׂמֹאלָה.

הַזְּקֵנָה מִהֲרָה יָמִינָה, וְהַזֶּרֶם בְּעִקְבוֹתֶיהָ.

מָה אִתָּךְ? צָֹעַק הַמְּנַקֶּה, נָפַלְתְּ מֵהַיָּרֵחַ? אַתְּ רוֹאָה שֶׁאֲנִי מַשְׁקֶה אֶת הָרְחוֹב!

הַזְּקֵנָה נִעֲרָה אֶת מִטְרִיָּתָהּ וְהָלְכָה לָהּ הָלְאָה.

הִגִּיעָה הַזְּקֵנָה לַשּׁוּק, וְהִנֵּה רָאֲתָה בָּחוּר עוֹמֵד וּמוֹכֵר דָּג עֲנָקִי עֲסִיסִי, אָרְכּוֹ כְּיָד, עָבְיוֹ כְּרֶגֶל. הוּא הִקְפִּיץ אֶת הַדָּג בְּיָדָיו, אַחַר כָּךְ תָּפַס בְּאַפּוֹ בְּיָד אַחַת, נִעְנֵעַ, נִעְנֵעַ וְשִׁחְרֵר, אֲבָל לֹא הֵנִיחַ לוֹ לִפֹּל, וְאָז תָּפַס בִּזְרִיזוּת בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה בִּזְנָבוֹ וְהִגִּישׁ לַזְּקֵנָה.

הִנֵּה, אָמַר, אֶתֵּן בְּעַד רוּבָּל.

לֹא, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, בִּשְׁבִילִי דְּיוֹ…

וְהַבָּחוּר לֹא נָתַן לָהּ לִגְמֹר אֶת הַמִּשְׁפָּט.

קְחִי, אָמַר לַזְּקֵנָה, הַמְּחִיר טוֹב.

לֹא, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, בִּשְׁבִילִי דְּיוֹ…

וְהוּא בְּשֶׁלּוֹ:

קְחִי, אָמַר, הַדָּג שׁוֹקֵל שְׁלוֹשָׁה קִילוֹ, וּכְאִלּוּ מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת הֶעֱבִיר אֶת הַדָּג לַיָּד הַשְּׁנִיָּה.

לֹא, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, אֲנִי צְרִיכָה דְּיוֹ.

סוֹף-סוֹף שָׁמַע הַבָּחוּר אֶת דִּבְרֵי הַזְּקֵנָה. 

דְּיוֹ? הוּא שָׁאַל.

כֵּן, דְּיוֹ.

דְּיוֹ?

דְּיוֹ.

וְדָג אַתְּ לֹא צְרִיכָה?

לֹא.

אָז דְּיוֹ?

כֵּן.

מָה אִתָּךְ, נָפַלְתְּ מֵהַיָּרֵחַ?! אָמַר הַבָּחוּר.

זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין אֶצְלְךָ דְּיוֹ, אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְהָלְכָה הָלְאָה.

קְחִי בָּשָׂר טָרִי, צָעַק לַזְּקֵנָה קַצָּב גְּדוֹל-מְמַדִּים שֶׁרִסֵּק כְּבֵדִים בְּסַכִּינוֹ.

אֵין לְךָ דְּיוֹ בְּמִקְרֶה? שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה.

דְּיוֹ? צָעַק הַקַּצָּב, גּוֹרֵר חֲזִיר שָׁחוּט בְּרַגְלוֹ. מִהֲרָה הַזְּקֵנָה הָלְאָה מֵהַקַּצָּב, שֶׁהָיָה עֲנָקִי וְאַכְזָר מִדַּי, וּכְבָר צָעֲקָה לָהּ הָרוֹכֶלֶת:

לְכָאן! גְּשִׁי לְכָאן!

נִגְּשָׁה הַזְּקֵנָה לַדּוּכָן שֶׁלָּהּ, הִרְכִּיבָה מִשְׁקָפַיִם, חָשְׁבָה שֶׁתֶּכֶף תִּרְאֶה דְּיוֹ, וְאִלּוּ הָרוֹכֶלֶת חִיְּכָה וְהוֹשִׁיטָה לָהּ צִנְצֶנֶת שְׁזִיפִים מְיֻבָּשִׁים.

קְחִי נָא, אָמְרָה, כָּאֵלֶּה לֹא תִּמְצְאִי בְּשׁוּם מָקוֹם.

נָטְלָה הַזְּקֵנָה אֶת הַצִּנְצֶנֶת, הָפְכָה בָּהּ בְּיָדֶיהָ וְהֶחְזִירָה לַמָּקוֹם. 

אֲנִי זְקוּקָה לִדְיוֹ, לֹא לְפֵרוֹת, אָמְרָה.

אֵיזֶה דְּיוֹ, אָדֹם אוֹ שָׁחֹר? שָׁאֲלָה הָרוֹכֶלֶת.

שָׁחֹר, אָמְרָה הַזְּקֵנָה.

שָׁחֹר אֵין, אָמְרָה הָרוֹכֶלֶת.

אָז אָדֹם, אָמְרָה הַזְּקֵנָה.

גַּם אָדֹם אֵין, אָמְרָה הָרוֹכֶלֶת וְשִׁרְבְּבָה שְׂפָתַיִם.

לְהִתְרָאוֹת, אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְהָלְכָה.

הִנֵּה כְּבָר נִגְמַר הַשּׁוּק, וּדְיוֹ לֹא נִרְאָה בְּשׁוּם מָקוֹם.

יָצְאָה הַזְּקֵנָה מֵהַשּׁוּק וְהָלְכָה בִּרְחוֹב כָּלְשֶׁהוּ.

לְפֶתַע פִּתְאוֹם רָאֲתָה חֲמִשָּׁה-עָשָׂר חֲמוֹרִים הוֹלְכִים זֶה אַחַר זֶה בְּצַעַד אִטִּי. עַל הַחֲמוֹר הַקִּדְמִי הָיָה רְכוּב אָדָם אוֹחֵז בְּיָדוֹ דֶּגֶל עֲנָקִי. גַּם עַל הַחֲמוֹרִים הָאֲחֵרִים הָיוּ יְשׁוּבִים אֲנָשִׁים, וְגַם הֵם אָחֲזוּ שְׁלָטִים בִּידֵיהֶם.

מָה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? חָשְׁבָה הַזְּקֵנָה, אֶפְשָׁר שֶׁעַכְשָׁו מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּחֲמוֹרִים כְּמוֹ בְּחַשְׁמַלִּיּוֹת.

הַי! צָעֲקָה לָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב עַל הַחֲמוֹר הַקִּדְמִי. חַכֵּה רֶגַע. תַּגִּיד, הֵיכָן מוֹכְרִים דְּיוֹ?

אֲבָל הָאָדָם עַל הַחֲמוֹר לֹא שָׁמַע כְּפִי הַנִּרְאֶה אֶת דִּבְרֵי הַזְּקֵנָה וְהֵרִים צִנּוֹר כָּלְשֶׁהוּ, צַר מִצַּד אֶחָד וּמִתְרַחֵב לְצוּרַת פַּעֲמוֹן בַּצַּד הַשֵּׁנִי. אֶת הַצַּד הַצַּר הִצְמִיד לְפִיו וּלְפֶתַע פִּתְאוֹם צָעַק הַיְשֵׁר לְתוֹךְ פָּנֶיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה בְּקוֹל כֹּה רָם, שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לְשָׁמְעוֹ בְּמֶרְחָק שָׂבֵעַ וֶרְסְטָאוֹת:

 

מַהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הוֹפָעָתוֹ שֶׁל דוֹרוֹב

בַּקִּרְקָס הַלְּאֻמִּי! בַּקִּרְקָס!

אַרְיוֹת יָם – חֲבִיבֵי הַקָּהָל!

שָׁבוּעַ אַחֲרוֹן!

כַּרְטִיסִים בַּכְּנִיסָה!

 

מֵרֹב בֶּהָלָה שָׁמְטָה הַזְּקֵנָה אֶת מִטְרִיָּתָהּ. הִיא הֵרִימָה אֶת הַמִּטְרִיָּה, אֲבָל יָדֶיהָ רָעֲדוּ כָּל כָּךְ מֵרֹב פַּחַד עַד שֶׁהַמִּטְרִיָּה נָפְלָה שׁוּב.

הֵרִימָה הַזְּקֵנָה אֶת הַמִּטְרִיָּה, אָחֲזָה בָּהּ בְּחָזְקָה בְּיָדָהּ וּמַהֵר-מַהֵר חָשָׁה לְדַרְכָּהּ אֶל הַמִּדְרָכָה, פָּנְתָה מֵרְחוֹב אֶחָד לְשֵׁנִי וְיָצְאָה לִרְחוֹב שְׁלִישִׁי רָחָב וְרוֹעֵשׁ מְאוֹד. הָאֲנָשִׁים סְבִיבָהּ מִהֲרוּ לְאַנְשֶׁהוּ, וּבִכְבִישׁ הִתְגַּלְגְּלוּ מְכוֹנִיּוֹת וְחַשְׁמַלִּיּוֹת מַחְרִישׁוֹת אָזְנַיִם.

רָצְתָה הַזְּקֵנָה לַעֲבֹר לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ, וּלְפֶתַע:

-טְרְרְרְרְ-אְרְרְרְרְ-אְרְרְ-רְרְרְרְ!- הִרְעִימָה מְכוֹנִית.

נָתְנָה לָהּ הַזְּקֵנָה לַעֲבֹר, פָּסְעָה אֶל הַכְּבִישׁ וּמִיָּד שָׁמְעָה אֶת הָעֶגְלוֹן צוֹעֵק:

הַי, הִזָּהֲרִי!

נָתְנָה לוֹ הַזְּקֵנָה לַעֲבֹר וּמִהֲרָה לָרוּץ לַצַּד הַשֵּׁנִי. רָצָה עַד אֶמְצַע הַכְּבִישׁ, וּפֹה:

דְגֵ'ן דְגֵ'ן, דִּינְג-דִּינְג-דִּינְג! שָׁעֲטָה הַחַשְׁמַלִּית.

סַבָּה הַזְּקֵנָה עַל עֲקֵבֶיהָ, אֲבָל מֵאֲחוֹרֶיהָ:

פְרְרְ-פְרְרְ-פְרְרְ-פְרְרְ! טִרְטֵר אוֹפַנּוֹעַ.

נִבְהֲלָה הַזְּקֵנָה פִּי כַּמָּה, אֲבָל לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל נִמְצָא לוֹ אִישׁ טוֹב לֵב, תָּפַס אֶת יָדָהּ וְאָמַר:

מָה אִתָּךְ, כְּאִלּוּ נָפַלְתְּ מֵהַיָּרֵחַ! הֲרֵי יָכְלוּ לִדְרֹס אוֹתָךְ, וּמָשַׁךְ אוֹתָהּ לַצַּד הַשֵּׁנִי.

הִסְדִּירָה הַזְּקֵנָה אֶת נְשִׁימָתָהּ וְרָצְתָה לִשְׁאֹל אֶת הָאִישׁ טוֹב הַלֵּב עַל הַדְּיוֹ. הִפְנְתָה אֶת רֹאשָׁה, אֲבָל הוּא הִתְנַדֵּף כְּעָשָׁן.

הָלְכָה הַזְּקֵנָה הָלְאָה, נִשְׁעֶנֶת עַל הַמִּטְרִיָּה וּמַבִּיטָה לְכָל עֵבֶר, אוּלַי תִּרְאֶה הֵיכָן מוֹכְרִים דְּיוֹ.

וְהִנֵּה הָלַךְ לִקְרָאתָהּ זָקֵן עִם מַקֵּל, מַרְאֵהוּ יָשִׁישׁ וּשְׂעָרוֹ שֵׂיבָה.

נִגְּשָׁה אֵלָיו הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה:

רוֹאִים שֶׁאַתָּה אָדָם לְמוּד נִסָּיוֹן, אוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן מוֹכְרִים דְּיוֹ?

נֶעֱצַר הַזָּקֵן, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, הֵנִיעַ-הֵנִיעַ אֶת הַקְּמָטִים שֶׁעַל פָּנָיו וְשָׁקַע בְּהִרְהוּרִים. הוּא עָמַד בִּמְקוֹמוֹ רֶגַע קָט, תָּחַב אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ וְהוֹצִיא נַרְתִּיק, נְיַר גִּלְגּוּל וּקְנֵה עִשּׁוּן. הוּא גִּלְגֵּל לוֹ בְּאִטִּיּוּת סִיגַרְיָה, הִכְנִיס אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ קְנֵה הָעִשּׁוּן, הֶחְזִיר אֶת הַנַּרְתִּיק וְהַנְּיָר לִמְקוֹמָם וְהוֹצִיא גַּפְרוּרִים. לְאַחַר מִכֵּן הִדְלִיק אֶת הַסִּיגַרְיָה, הִכְנִיס אֶת הַגַּפְרוּרִים וּמִלְמֵל בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם:

שְׁיּוֹ נִמְשָשׁ בַּחֲנוּשׁ.

הַזְּקֵנָה לֹא הֵבִינָה דָּבָר, וְהַזָּקֵן הִמְשִׁיךְ הָלְאָה.

שָׁקְעָה הַזְּקֵנָה בְּמַחְשָׁבוֹת. לָמָּה זֶה אַף אֶחָד לֹא מְסֻגָּל לוֹמַר שׁוּם דָּבָר בָּרוּר עַל דְּיוֹ? שֶׁמָּא לֹא שָׁמְעוּ עַל דְּיוֹ מֵעוֹלָם? הֲיִתָּכֵן?

הֶחְלִיטָה הַזְּקֵנָה לְהִכָּנֵס לְאַחַת הַחֲנוּיוֹת וְלִשְׁאֹל עַל דְּיוֹ. שָׁם וַדַּאי יוֹדְעִים.

וְהִנֵּה בְּדִיּוּק רָאֲתָה חֲנוּת בְּקִרְבַת מָקוֹם, חַלּוֹנוֹתֶיהָ עֲנָקִיִּים, גָּדְלָם כְּקִיר שָׁלֵם וּבָהֶם סְפָרִים לָרֹב.

הִנֵּה, חָשְׁבָה הַזְּקֵנָה, לְכָאן אֶכָּנֵס. אִם מֻנָּחִים כָּאן סְפָרִים, וַדַּאי יֵשׁ כָּאן דְּיוֹ. הֲרֵי אֶת הַסְּפָרִים וַדַּאי כּוֹתְבִים בִּדְיוֹ. נִגְּשָׁה אֶל דַּלְתוֹת הַזְּכוּכִית הַמּוּזָרוֹת. דָּחֲפָה אוֹתָן, וְהִנֵּה דָּחַף דְּבַר-מָה אֶת הַזְּקֵנָה עַצְמָהּ מֵאָחוֹר.

הִסְתּוֹבְבָה הַזְּקֵנָה וְרָאֲתָה שֶׁדֶּלֶת זְכוּכִית נוֹסֶפֶת מִתְקַדֶּמֶת לְעֶבְרָהּ. הַזְּקֵנָה נָעָה לְפָנִים, וְהַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ. הַכֹּל סְבִיבָה הָיָה עֲשׂוּי זְכוּכִית וְהַכֹּל הִסְתּוֹבֵב. הִסְתַּחְרֵר רֹאשָׁהּ שֶׁל הַזְּקֵנָה, הִיא הוֹלֶכֶת וְאֵין הִיא יוֹדַעַת לְאָן. סְבִיבָהּ הַכֹּל דְּלָתוֹת-דְּלָתוֹת, וְהֵן כֻּלָּן מִסְתַּחְרְרוֹת וְדוֹחֲפוֹת אֶת הַזְּקֵנָה לְפָנִים. דִּשְׁדְּשָׁה, דִּשְׁדְּשָׁה הַזְּקֵנָה סְבִיב דְּבַר-מָה, בְּקשִׁי נֶחְלְצָה, מַזָּל שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּחַיִּים.

הִבִּיטָה הַזְּקֵנָה: שָׁעוֹן גָּדוֹל עָמַד מִלְּפָנִים וּמַדְרֵגוֹת הוֹבִילוּ לְמַעְלָה.

לְיַד הַשָּׁעוֹן עָמַד אִישׁ.

נִגְּשָׁה אֵלָיו הַזְּקֵנָה וְאָמְרָה:

אֵיפֹה אוּכַל לְבָרֵר עַל דְּיוֹ?

הַהוּא אַף לֹא הִפְנָה לְעֶבְרָהּ אֶת רֹאשׁוֹ, אַךְ סִמֵּן בְּיָדוֹ אֶל אֵיזוֹ דֶּלֶת קְטַנָּה מְרֻשֶּׁתֶת. פָּתְחָה הַזְּקֵנָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנְסָה בָּהּ. וְהִנֵּה לְפָנֶיהָ חַדְרוֹן זַעֲרוּרִי מַמָּשׁ, לֹא גָּדוֹל מֵאָרוֹן, וּבַחַדְרוֹן אִישׁ. מִיָּד רָצְתָה לִשְׁאֹל אוֹתוֹ עַל הַדְּיוֹ.

אַךְ לְפֶתַע פִּתְאוֹם: "דִּינְג! דְּגֵ'ן!", וְהָרִצְפָּה הֵחֵלָּה לְהִתְרוֹמֵם.

עָמְדָה הַזְּקֵנָה, אֵינָהּ מְעִזָּה לָזוּז, וּבֶחָזֶה שֶׁלָּהּ הָיָה נִדְמֶה שֶׁהֵחֵלָּה לִצְמֹחַ אֶבֶן. הִיא עָמְדָה, אֵינָהּ מַצְלִיחָה לִנְשֹׁם. מִבַּעַד לַדֶּלֶת הִבְזִיקוּ יָדַיִם, רַגְלַיִם וְרָאשִׁים, וְרַעַשׁ הָיָה סָבִיב כְּשֶׁל מְכוֹנַת תְּפִירָה. אַחַר כָּךְ פָּסַק הָרַעַשׁ, וְנִהְיָה קַל יוֹתֵר לִנְשֹׁם.

מִישֶׁהוּ פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְאָמַר:

הִנֵּה, בְּבַקָּשָׁה, הִגַּעְנוּ, קוֹמָה שִׁשִּׁית, אֵין גָּבוֹהַּ מִזֶּה.

הַזְּקֵנָה, מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּחֲלוֹם, פָּסְעָה לְאַנְשֶׁהוּ, לְאָן שֶׁהֶרְאוּ לָהּ, וְהַדֶּלֶת שֶׁמֵּאֲחוֹרֶיהָ נִסְגְּרָה, וְהַחַדְרוֹן-אָרוֹן שׁוּב נָסַע לְמַטָּה.

עָמְדָה הַזְּקֵנָה עַל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת, הַמִּטְרִיָּה בְּיָדָהּ, סְבִיבָהּ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים וְטוֹרְקִים דְּלָתוֹת, וְלֹא הִצְלִיחָה לְהַסְדִּיר אֶת נְשִׁימָתָהּ.

עָמְדָה לָהּ כָּכָה הַזְּקֵנָה, הִבִּיטָה בַּנַּעֲשֶׂה סְבִיבָהּ וְנִכְנְסָה בְּאֵיזוֹ דֶּלֶת.

מָצְאָה הַזְּקֵנָה אֶת עַצְמָהּ בְּחֶדֶר גָּדוֹל וּמוּאָר. בַּחֶדֶר הָיוּ שֻׁלְחָנוֹת, וְלַשֻּׁלְחָנוֹת יָֹשְׁבוּ אֲנָשִׁים, אֲחָדִים טוֹמְנִים אֶת אַפָּם בִּנְיָר, כּוֹתְבִים דְּבַר-מָה, וַאֲחֵרִים מַקִּישִׁים עַל  מְכוֹנוֹת כְּתִיבָה.

הֲרֵי זֶה שָׁאוֹן שֶׁל נַפָּחִיָּה, אִם כִּי נַפָּחִיַּת צַעֲצוּעַ.

מִיָּמִין לְיַד הַקִּיר נִצְּבָה סַפָּה, וְעַל הַסַּפָּה יָשְׁבוּ אִישׁ עָבֶה וְאִישׁ דַּק. הֶעָבֶה סִפֵּר דְּבַר-מָה לַדַּק וְחִכֵּךְ אֶת יָדָיו זוֹ בָּזוֹ, וְהַדַּק נִרְכַּן כֻּלּוֹ, מַבִּיט בֶּעָבֶה מִבַּעַד לְמִשְׁקָפַיִם בְּהִירֵי מִסְגֶּרֶת וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ שׂוֹרֵךְ אֶת שְׂרוֹכֵי מַגָּפָיו.

כֵּן, אָמַר הֶעָבֶה, כָּתַבְתִּי סִפּוּר עַל יֶלֶד שֶׁבָּלַע צְפַרְדֵּעַ. סִפּוּר מְעַנְיֵן מְאוֹד.

וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ כְּלָל לְהַמְצִיא מַשֶּׁהוּ לִכְתֹּב עָלָיו, אָמַר הַדַּק וְהִשְׁחִיל אֶת הַשְּׂרוֹךְ דֶּרֶךְ הַחֹר.

הַסִּפּוּר שֶׁלִּי מְעַנְיֵן מְאוֹד, אָמַר הָאִישׁ הֶעָבֶה. הַיֶּלֶד הַזֶּה בָּא הַבַּיְתָה, אָבִיו שׁוֹאֵל אוֹתוֹ הֵיכָן הָיָה, וְהַצְּפַרְדֵּעַ עוֹנָה מִבִּטְנָהּ: "קְוָּה-קְוָּה!", אוֹ שֶׁבְּבֵית הַסֵּפֶר הַמּוֹרֶה שׁוֹאֵל אֶת הַיֶּלֶד, "אֵיךְ אוֹמְרִים בְּגֶרְמָנִית בֹּקֶר טוֹב?", וְהַצְּפַרְדֵּעַ עוֹנָה: "קְוָּה-קְוָּה!". הַמּוֹרֶה מְגַדֵּף, וְהַצְּפַרְדֵּעַ: "קְוָּה-קְוָּה-קְוָּה!". כָּזֶה סִפּוּר מַצְחִיק, אָמַר בַּעַל הַגּוּף וְחִכֵּךְ אֶת יָדָיו זוֹ בָּזוֹ.

גַּם אַתְּ כָּתַבְתְּ מַשֶּׁהוּ? פָּנָה אֶל הַזְּקֵנָה.

לֹא, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, נִגְמַר לִי כָּל הַדְּיוֹ. הָיְתָה לִי צִנְצֶנֶת, נִשְׁאֲרָה מֵהַבֵּן, וְהִנֵּה כָּעֵת נִגְמְרָה.

מָה, גַּם הַבֵּן שֶׁלָּךְ כּוֹתֵב? שָׁאַל בַּעַל הַגּוּף.

לֹא, אָמְרָה הַזְּקֵנָה, הוּא יַעֲרָן. אֲבָל הוּא לֹא גָּר כָּאן. פַּעַם הָיִיתִי לוֹקַחַת דְּיוֹ מִבַּעֲלִי, וְעַכְשָׁו בַּעֲלִי נִפְטַר וְנוֹתַרְתִּי לְבַד. אוּלַי בְּמִקְרֶה אוּכַל לִקְנוֹת כָּאן אֶצְלְכֶם דְּיוֹ? שָׁאֲלָה.

הָאִישׁ הַדַּק שָׂרַךְ אֶת מַגָּפוֹ וְהִבִּיט בַּזְּקֵנָה מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו .

אֵיזֶה דְּיוֹ? שָׁאַל בִּפְלִיאָה.

דְּיוֹ לִכְתִיבָה, הִסְבִּירָה הַזְּקֵנָה.

וַהֲרֵי פֹּה לֹא מוֹכְרִים דְּיוֹ, אָמַר הָאִישׁ הֶעָבֶה וְהִפְסִיק לְחַכֵּךְ אֶת יָדָיו זוֹ בָּזוֹ.

אֵיךְ הִגַּעְתְּ לְכָאן? שָׁאַל הַדַּק וְקָם מֵהַסַּפָּה.

נָסַעְתִּי בְּתוֹךְ הָאָרוֹן, אָמְרָה הַזְּקֵנָה.

בְּאֵיזֶה אָרוֹן? שָׁאֲלוּ הֶעָבֶה וְהַדַּק פֶּה אֶחָד.

בַּזֶּה שֶׁעוֹלֶה וְיוֹרֵד אֶצְלְכֶם בַּמַּדְרֵגוֹת, אָמְרָה הַזְּקֵנָה.

אָה, בַּמַּעֲלִית! הִצְטַחֵק הַדַּק וְהִתְיַשֵּׁב שׁוּב עַל הַסַּפָּה מִשּׁוּם שֶׁכָּעֵת נִפְרַם לוֹ שְׂרוֹךְ בַּמַּגָּף הַשֵּׁנִי.

וּלְשֵׁם מָה בָּאת לְכָאן? שָׁאַל אֶת הַזְּקֵנָה הָאִישׁ הֶעָבֶה.

לֹא הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא דְּיוֹ בְּשׁוּם מָקוֹם, עָנְתָה. כָּל מִי שֶׁשָּׁאַלְתִּי לֹא יָדַע. וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאָה שֶׁכָּאן מֻנָּחִים סְפָרִים, אָז נִכְנַסְתִּי לְכָאן. הֲרֵי הַסְּפָרִים נִכְתָּבִים בִּדְיוֹ!

חָה-חָה-חָה, צָחַק הָאִישׁ הֶעָבֶה. מַמָּשׁ כְּאִלּוּ נָפַלְתְּ לָאָרֶץ מֵהַיָּרֵחַ!

הַי, תַּקְשִׁיב! קָפַץ פִּתְאוֹם הַדַּק מֵהַסַּפָּה. אֶת מַגָּפָיו לֹא שָׂרַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, וְהַשְּׂרוֹכִים הִשְׂתָּרְכוּ עַל הָרִצְפָּה. תַּקְשִׁיב, הוּא אָמַר לֶעָבֶה, זֶה מָה שֶׁאֶכְתֹּב, עַל זְקֵנָה שֶׁקָּנְתָה דְּיוֹ.

נָכוֹן, אָמַר הָאִישׁ הֶעָבֶה וְחִכֵּךְ אֶת יָדָיו זוֹ בָּזוֹ.

הָאִישׁ הַדַּק הֵסִיר אֶת מִשְׁקָפָיו, נָשַׁף עַל הַזְּגוּגִית וְנִקָּה אוֹתָהּ בְּמִמְחָטָה.

אַחַר כָּךְ הִרְכִּיב אוֹתָם שׁוּב וְאָמַר לַזְּקֵנָה:

סַפְּרִי לָנוּ כֵּיצַד קָנִית דְּיוֹ, וַאֲנַחְנוּ נִכְתֹּב עָלַיִךְ סֵפֶר וְנִתֵּן לָךְ דְּיוֹ.

חָשְׁבָה הַזְּקֵנָה וְהִסְכִּימָה.

וְאָכֵן, הָאִישׁ הַדַּק כָּתַב סֵפֶר:

עֲלִילוֹת הַזְּקֵנָה שֶׁקָּנְתָה דְּיוֹ.

 

*איור: טליה בר