קראו ב:
החלטתי לעזוב. השמועה על פוטנציאל להיכרות שכבר זרקתי למגירת ״בגלגול הבא״, קרצה לי. הצבע הסגול בדירתי העיק על מצב הרוח, ועשה לי כאבי ראש בבקרים. קוסטה ריקה נשמעת ״און גרנדה אידאה״ אמרתי לעצמי מול המראה. אני צריך להתגלח, גם את זה אמרתי. הספרדית שלי אמנם חלודה, אבל עם קצת שפשוף, גינון והשקיה אני בטוח שהיא תתעורר לצמוח, וחוץ מזה, פוטנציאל להיכרות כשלעצמה היא מחשבה נפלאה.
לפני הפרידה, היה עליי לסגור קצוות בעיר. לא נפרדתי ממנה בעשרים השנים האחרונות והייתי חייב להיות בטוח שהיא לא תיעלב או תיקח את זה אישית. כמו בכל חמישי, סניף הדואר ציפה לבואי כשהלכתי להתווכח עם סוזן על שטיח הכניסה שהזמנתי, הגיע, ואבד בסניף. עכשיו כבר לא אצטרך אותו. קנייה מיותרת.
״בוקר טוב סוזן!״ הופתעתי מהחיוניות בה בירכתי אותה לשלום. בפעמים הקודמות נכנסתי לסניף מוכן למלחמה. מבטה הזועף לא הכניע אותי היום, הרי באתי רק להגיד להתראות ושאני נוסע. ״אם יגיע דבר דואר, אשמח שתחזירי לשולח״. שוב הוספתי לשאול למחיר הבולים. אף אחד לא משתמש בהם לאחרונה ואולי זה תזמון מצוין להתחיל לאסוף, שיהיה. ״יקר מידי״. ויתרתי על הבולים גם הפעם. אשמור את הכסף לקוסטה ריקה.
אחר כך פניתי לקפה. לא אוכל להיות פנוי להיכרות בלב שלם אם לא אשתה את הקפה האחרון בזמן שאני מביט במישל מכינה מיני משקאות לאחרים. נכנסתי בחיוך חושף שיניים והיא- שלא כמו סוזן- חביבה עד מסחררת, חייכה כשאמרה ״בוקר טוב דרלינג״. הצטערתי לחשוב שאני עוזב אותה פה לבד ולא נוכל עוד לערוך את פגישתנו המתוקה בבקרים. אני בטוח שהיא תבין. שתיתי את הקפה, ובאופן חגיגי הרשיתי לעצמי גם עוד אחד, הרי זו הפעם האחרונה. נפרדנו לשלום והיא הוסיפה חיבוק. אולי אשאר? היא מתייחסת אליי, על אף שהייתי בגיל של אבא שלה. ואולי היא זקוקה לדמות אבהית שתגונן עליה מפני הפושטקים האחרים? לא. אני עוזב. גם שתיתי שני קפה הבוקר. הסתובבתי סביב הפארק לארגן את מחשבותיי ולהרגיע דופק אחרי החיבוק של מישל.
כשלון חרוץ. אז חזרתי הביתה, למרות שהיה יום יפה במיוחד, לא יום לעזוב. התיישבתי מול השולחן במשרד ליד המיטה והסתכלתי לכיוון החלון. יש לי הרבה דברים לסגור. השמיים היו יפים. לא הצלחתי להגיד את זה שוב בספרדית. הדלקתי את המחשב ובינתיים פניתי לבדוק את מצב המקרר. חייב לרוקן אותו לפני שאעזוב. מצב לא מזהיר: שליש כיכר לחם לבן, חמש פרוסות צ׳דר, חבילת נקניקיות וסוף צנצנת מיונז: מצוין! אצליח לסיים אותה לפני שאסע. הנקניקיות התרככו בזמן שצפיתי טלוויזיה. בזמן הפרסומות נזכרתי שעליי לבדוק את כמות הסבון במקלחת. בקבוק חדש יחסית…התלבטתי. נכנסתי להתקלח והקצפתי בכמות נדיבה של סבון, לא כמו ביום רגיל. לעזאזל, ״היית צריך לשמור את הבקבוק הישן עם תוספת המים לפחות עד שתעזוב״. אכלתי בהנאה את הנקניקיות חזרה מול הסופרנוס ותהיתי אם בקוסטה ריקה, מלבד פוטנציאל להיכרות, יש טלוויזיות. חזרתי למשרד, הגיע הזמן לקנות כרטיס. לא האמנתי למספרים על המסך. חישבתי במהירות. פוטנציאל להיכרות היה שווה שלושים פגישות בטוחות עם מישל, בזבוז בקבוק סבון, ואת השטיח החדש שסוזן עלולה למצוא ולקחת לעצמה כי עזבתי. סגרתי את המחשב בנחרצות ונכנסתי למיטה. הרמתי את השפופרת של הטלפון לבדוק אם יש קו. מוזר שאף אחד לא צלצל היום, אני עושה סקר אחד ביום לפחות. הסיבה בגללה צבעתי את דירתי, היא בזכות סקר שעשיתי ״אילו צבעים ישפרו את אורח חייך״. יצא סגול.
הצטערתי שלא אהיה עוד בבית לשתף פעולה לרווחת החברה. אולי יש צבע חדש שמחכה להזדמנות. יש קו. מחשבה מפתיעה צצה פתאום, לצלצל למישל! אבל לא היה לי את המספר שלה. פוטנציאל להיכרות הפך חיוור כשהוספתי את הסיכון של הימצאות טלוויזיה ליד הים והתרומה שלי לסקרים. עצמתי את העיניים וניסיתי להתרכז חזק כמו שקראתי בפלייר שקיבלתי לתיבת הדואר ״מדיטציה למתחילים עם אמנדה גורו נוקס״. שיעור ניסיון חינם.
לא עבד. כל מה שראיתי לנגד עיני היה את מישל מכינה נקניקיות סגולות.
פתחתי עיניים והסתכלתי על החלון. תמיד רציתי לאסוף בולים. לא יום לעזוב, שמיים יפים.
רוצים לשמוע סיפורים קוליים?
רכשו מנוי וקבלו גישה בלתי מוגבלת לכל אפשוריות האתר
ברכישת מנוי אתם תומכים ישירות בסופרים, מתרגמים ועורכים.