מאמא תמיד אמרה שעדיף בנות. בנות נשארות קרובות לאמא. ובן זה חתיכת נביילה. ימצא לו אישה וחת שתיים ישכח את אמא שלו. אבל זה היה  מזמן. עוד באירופה. כשהייתי ילדה ומאמא עליה השלום עוד לא נשרפה באוושוויץ. וזה בנצ'יק שלי דודינק'ה נו, זה מה יש. רציתי עוד ילדה אבל נחצ'ה תמיד אמר לי אין כסף לעוד ילד , ובטח אין כסף לעוד ילדה. עד שבסוף אמרתי לו נחצ'ה זה עכשיו הזמן ובת זה השקעה, זה כמו ביטוח אתה תשמע לי אתה כי אחר כך תצטער כל החיים. והוא אמר בסדר-בסדר, אבל אז זה נפל, ועוד פעם נפל ואז גם נולדה ילדה מתה ואז נחצ'ה נפל ואני לא היה לי לב להגיד לו, רואה?  כמה שאני שונאת להיות צודקת. אבל במקום זה היתי עוזרת לנחצ'ה להתקלח ולנגב ומקללת בשקט בהונגרית  כי נחצ'ה מבין רק רומנית וקצת אידיש. ודודינקה בדיוק למד משפטים. באוניברסיטה העברית! ואני הייתי גאה מאד ולא ביקשתי אפילו פעם אחת עזרה. רק לתת לו ללמוד בשקט שיהיה עורך דין גדול גדול ויעזור לכל מיני אנשים חשובים באמת.

דודינק'ה נהפך בסוף להיות עורך דין גדול ולי היה נחת. היו קוראים לו לתוכניות טלויזה שואלים אותו כל מיני שאלות קשות שאני לא מבינה בזה כלום והוא היה עושה ככה עם הגבות, חזק כמו שהיה עושה כשלא היה רוצה לאכול. עלי הקונצים שלו לא עבדו אף פעם. לא אוכל? תשאר רעב או שתאכל אוכל קר. אבל על האנשים בטלוויזיה זה עבד יופי יופי. ודודינק'ה תמיד אמר את המילה האחרונה ואז היה לו את החיוך הקטן הזה של הילד החכם של אמא שיודע את כל התשובות הנכונות. הרבה מאד אנשים רצו את דודינק'ה בתור העורך דין שלהם והוא קנה אוטו שחור ובית כחול ליד הים וגם היתה לו אישה בלונדינית קטנה. מיכל. איזה קלפטע! אני ממבט ראשון כבר לא אהבתי אותה. מה זה מבט? עוד מלפני המבט! כשדודינק'ה הביא לי אותה בפעם הראשונה אני שמעתי עקבים טוק טוק טוק במדרגות ואמרתי לעצמי מי זה דופק פה ככה בצהריים ואז דפקו בדלת ואני אמרתי לעצמי לא יכול להיות! ושמה מיכל עמדה על נעליים האלה ואמרה גיברת רוטנברג? נעים מאד אני מיכל. דודי בדיוק מחנה את האוטו. את יודעת. אין  חניה בשכונה הזאת וחייכה את החיוך של הצבוע שלה שאוכל נבלות. ומאז הייתי רואה אותו ככה פעם בחודשיים, כשהיה בא לארוחת צהריים עם הילדים והקלפטע, שהיתה יושבת ככה בפרצוף לימון ואומרת לא תודה חנהל'ה, אני לא רעבה חנהל'ה אני בדיאטה, אני לא אוכלת פחמימות. וגם היתה אומרת לרועיקי וליהלוש, לא לגעת, להזהר, לא לטפס,יש שם אבק, זה מקולקל, זה שביר, לא לאכול עוגיות. ודודינק'ה היה כל הזמן בטלפון. עסוק, עצבני, עד שהוא היה אומר ביי אמא. תודה רבה על האוכל הטעים. נתראה בפעם הבאה.

ואז גם אני נפלתי ושברתי את האגן. וכשיצאתי מהבית חולים הייתי צריכה עזרה אז ביקשתי מדודניק'ה שיעזור לי למצוא פילפינית מהונגריה. אבל אין פיליפיניות מהונגריה. אפשר למצוא פיליפיניות מרומניה אבל הן גם יותר יקרות וגם פחות נחמדות. ורומנית גם אם אני קצת שומעת אני בטח לא מדברת. אז כבר עדיף פילפינית אורגינל מהפיליפינים, שתלמד עברית מה קרה? וככה הגיע אלי נריסה. כבר 10 שנים שהיא אצלי. באה לשלוש שעות כל יום, עוזרת לי קצת והולכת. בהתחלה לא היינו מדברים בכלל אבל נריסה למדה מהר מאד עברית. הלכה לאולפן ושמה גם הכירה את יורי שבא מאוקראינה וחת שתיים גם נהיתה להם את קסניה החמודה. אני לא יודעת לגבי יורי הוא לא כל כך טוב לנריסה שלי אבל קסניה. איזה קסם של ילדה. שיער בהיר ועינים כחולות מלוכסנות. כשנריסה הייתה מורידה אותי עם הכיסא גלגלים לגינה וקסניה הייתה מצטרפת, כל התנועה הייתה עוצרת. אנשים פשוט היו חייבים ללטף את השיער של הילדה הזו ולהסתכל לה בעיניים בזכותה גם אני הפכתי לפחות שקופה. הייתי מספרת לכל אחד בגינה שלא רצה לשמוע שנריסה זו הכלה שלי, אישתו של הבן הקטן שנהרג בהתהפכות פיל או בהתפרצות נמר בג'ונגל של הפיליפינים, ועיניים של קסניה זה בדיוק כמו עיניים של מאמא שגם היו קצת מלוכנסות אבל בעיקר כחולות וגם השיער די דומה. קסניה היתה ילדה טובה טובה והיתה באה לבקר אותי גם לא בשעות של נריסה ואני הייתי אופה לה עוגיות קנמון ממתכון סודי של מאמא שעובר במשפחה כבר דורות מאמא לבת. כשהיתה בגן רשות היא ביקשה רשות לצייר אותי בעץ המשפחה. בגן חובה היא ביקשה תמונה שהייתי ילדה בשחור ובלבן ועשתה תליון תמונות. אני והסבתא. בכיתה א קניתי לה קלמר בצורה של לב נפתח ונסגר ובכיתה ג' היא סיפרה בדמעות בכיתה על מאמא ואיזה אמיצה היא היתה ואיך היא החביאה אותי בביוב עד שתפסו אותה והיא נשרפה. אני מאד רציתי שרועיקי ויהלוש יהיו חברים של קסניה אבל הם תמיד היו מאד עסוקים ועכשיו שניהם גדולים, לומדים ומסתובבים בעולם. אבל תמיד היו נכדים טובים טובים. פעם, כשהיינו נפגשים כמעט כל חג, הם היו מאד מנומסים לקסניה.

יום אחד נריסה קיבלה מהממשלה מכתב עם סמל של מדינה. היה כתוב שם שהיא לא חוקית ואין פרמיט והיא צריכה תיכף ומייד לחזור לפילפינים. וגם קסניה שלי ככה היה כתוב נעשתה בלי רשות מהממשלה ולכן גם היא צריכה ללכת שמה. כמה שהיא בכתה. קסניה. היא כתבה מכתב יפה יפה לשר הפנים בעד זה שהיא מאד אוהבת את ישראל ורוצה להיות קצינה בחיל השריון ולדרוס בטנק גדול את כל האויבים של ישראל. כל הכיתה שלה חתמה על המכתב והמנהלת הצטלמה בטלוויזה ואמרה כמה שקסניה היא ילדת מופת וזה למרות שבכיתה אין מזגן. כמה שאני התחננתי לדודינק'ה שיעשה משהו לא סתם הוא עורך דין כזה גדול שיעזור גם פעם אחת לאנשים קטנים ולא רק לגדולים וחשובים. אבל דודינק'ה צחק ואמר שהוא פליליסט והוא לא מבין בדברים האלה כלום, ואם היא רוצה עזרה ממנו היא צריכה קודם כל לרצוח משהו וגם זה לא יעזור לה כי היא צריכה גם הרבה מאד כסף בשבילו. חוץ מזה הוא אמר לא נורא בכלל אם היא תלך. אחרי עשר שנים כל מטפל סיעודי כבר מתעייף וצריך לרענן זה הרי לא משפחה תמיד אפשר למצוא חדש. אולי היום כבר ניתן להשיג פיליפיניות מהונגריה ובכלל הכי טוב שאני אבדוק בית אבות נחמד כי זה כבר מסוכן שאני אגור לבד ושם יתנו לי כמו שהוא אמר, מענה כולל. אז אני אמרתי לו שיכניס לו טוב טוב לראש שאני מהבית הזה יוצאת רק עם רגליים קדימה! והייתי כל כך  מרוגזת  שניתקתי לו את הטלפון ישר בפרצוף. אחר כך הצטערתי שניתקתי לו וניסיתי כמה פעמים לשמוע ממנו אבל כל הזמן היה צליל של תפוס. אחר כך הרגשתי קצת את הלב אבל מזל שקסניוש היתה כל הזמן לידי ועשתה לי תה עם לימון ועזרה לי להכנס למיטה לישון. ואז באיזה יום אחד בצהריים כשאני הייתי נחה, פתאום שמעתי דפיקות חזקות חזקות בדלת כמו של גסטאפו. ושמה בדלת עמדה נריסה כל כולה לבנה כמו רוח רפאים. וסיפרה שפקחים עצרו אותה ברחוב וביקשו ממנה תעודה וכבר רצו להכניס אותה למכונית גדולה ולשלוח אותה ישר לבן גוריון. והיא הצליחה לתת זפטה לפקח ולרוץ מהר מהר להנה וקסניה עדיין בבית ספר ולא עונה ובכלל היא ממש לא יודעת מה לעשות. איך שאני הלכתי לעשות כוס תה עם לימון ועוגיות קנמון, פתאום אנחנו שומעות עוד דפיקות כל כך חזקות כאילו הדלת עשתה להם משהו רע. נריסה הסתכלה עלי בפרצוף של מתה ואני צעקתי לדלת רק רגע בבקשה אני ערומה, ולקחתי את נריסה לארון שלי ושם עזרתי לה להתעטף בשמלה הלבנה הגדולה שלי שמכסה הכול ואמרתי לה לשמור על דממת מוות. ושם לפקח אני עשיתי כזה פרצוף מופתע. שאני לא ראיתי אותה כבר יומיים ונתתי לה חופש כי לקסניוש יש יום הולדת ובטח היא תיכף ומייד קונה מתנה לקסניוש שהיא כזאת ילדה חמודה ומתוקה. אני יודעת טוב מאד לבלבל במוח של אנשים עד שהעיניים שלהם מתחילות להסתובב והם אומרים סליחה גיברת אנחנו מאד מצטערים ומסתלקים להם. כשהוצאתי את נריסה מהארון הדופק שלה היה מאד מהיר והיא בקושי נשמה. אמרתי לה נריסל'ה תקשיבי לי עכשיו ותקשיבי לי טוב. כשז'נדרמים כאלה מתחילים לרדוף אותך אין לך שום סיכוי. אני יש לי נסיון מר בדברים כאלה. אז אם זה ככה עדיף שתלכי בטוב ותוכלי להתארגן עם קסניוש גם אם זה אומר שאת משאירה אותי כאן מאחורה. ועכשיו תביאי את הפומפה. כן כן את הפומפה בארון הגבוה. יופי. ותרימי כאן בלטה מתנדנדת. יופי אישתנם. ועכשיו תראי סליק סודי שלי שאני שומרת עוד מזמן שנחצ'ה היה. הוא תמיד אמר תקני רק כסף של אמריקנים, כל הזמן תקני ותחביאי טוב טוב. אף פעם לא תדעי מתי תזדקקי לזה. אז הנה, אי צווי דרי… זיבן…  צוונציק אלף. קחי לך תשימי בחזייה. בעצם זה קטן. עדיף תשמרי בתחתונים שלך. ותחזירי בבקשה את החבילה הגדולה טוב טוב מתחת לבלטה מתנדנדת. נריסה חיבקה אותי ונתנה לי נשיקות רטובות על הלחיים ואמרה תודה מאמא תודה מאמא ואני עשיתי תנועה של עזבי שטויות עם היד אבל לא יכולתי להגיד מילה כי הגרון שלי היה חנוק מדמעות ולא הייתי מוכנה להפרד ממנה ובטח לא מקסניוש שלי. נריסה  אמרה לי בואי מאמא נלך לנוח עכשיו ואני אמרתי לא לא אני לא יכולה לנוח כל הגוף שלי בהתרגשות והיא אמרה זהו מאמא אני דואגת לך לכי לנוח ואני אמרתי בסדר והיא עזרה לי לשכב על המיטה וכסתה אותי יפה יפה ואז לקחה את הכרית וסדרה לי ככה שלא יפריע לי בראש. ושמה לי על הפנים ולחצה חזק כל כך שאני לא יכולתי להוציא הגה. לחצה ולחצה עם כל הלב.

***

אחרי שאני מתתי נריסה שמה עלי קצת סומק וגם אודם בשפתיים שאראה יפה, ואז ארזה טוב טוב את כל הכסף והסתלקה לה מהר מהר לאסוף את קסניוש מהבית ספר. קסניוש איך שראתה אותה התחילה לבכות. היא ייללה וביקשה לראות אותי עוד פעם אחת ולהפרד. מתוקה שלי. אבל נריסה אמרה לה שאסור ולא כדאי וגם אין זמן וצריך למהר כי צ'יק צ'ק באים אותם לקחת. והם הלכו עם כמה מזוודות גדולות אחרי שדחפו לשם את כל מה שהיה ניתן, ועמדו בפינה של הרצל או וייצמן או בן גוריון, אני לא רואה טוב בלי משקפיים את השם של הרחוב, איפה שמה קודם באו הפקחים לתפוס את נריסה. עמדו בשמש שיראו אותם וחיכו. ושמה כל מיני נהגים והולכי רגל עצרו וצפצפו להם, וחלק אמרו מילים לא יפות וחלק ממש לא היו ג'נטלמנים והציעו לנריסה כל מיני הצעות שהפה שלי מתבייש להגיד. אבל היו כמה אנשים טובים שהציעו לנריסה מים ולקסניוש מיץ תפוזים. אבל לפקחים האלה ימח שמם, בטלנים, לא היה  זכר. וכבר הגיע הערב וקסניוש היתה עייפה ועוד לא הספיקה לסיים את כל השיעורים במולדת וגם היא עוד פעם ביקשה לבוא הנה ולהגיד לי שלום. נריסה צעקה עליה כל כך חזק שקנסיוש התחילה לבכות. לא יפה! אבל אז היא חיבקה אותה ואמרה שאין ברירה והם צריכים לקחת מונית שירות לבן גוריון כי זה הכי בטוח. נריסה באה ישר לאייר פרנס כדי לקנות טיסה לפריס ומשמה הלאה לפילפינים, כי אם כבר אז למה לא לראות את פריז ואולי גם קסניוש תלך ליורודיסני. חלום שלה היה לראות מתקן עולם קטן. מתוקה. ואז רגע לפני ביקורת של דרכונים, עוד מעט הם בחופשי, פתאום שוטרת אומרת לה שאסור לה לצאת סתם ככה  כי היא חייבת להיות מגורשת. וזה ממש לא בסדר שהיא הולכת ככה בלי אישור גירוש ותיכף ומייד שמה אותם במעצר וכבר היה אמצע הלילה וקנסיוש היא ילדה. אין להם לב לאלה. כל הלילה היא בכתה שם. נריסה מאד פחדה שיסתכלו במזוודה שלה ויראו את כל הדולרים מקופלים להם יפה יפה בין הבגדים אבל זה לא עניין אותם בכלל. בבוקר הגיעו לשם שני הפקחים היוצמחים האלה וכל מה שהם רצו זה שנריסה תחתום להם על המסמך שהם תפסו אותם עד מאתמול כי מה לעשות גם להם יש רנטה לפי ראש והם צריכים לקבל את מה שמגיע להם. ואז היא תוכל למחרת לעלות על טיסה לאוזביקסטן ומשמה למנילה כי מה לעשות מדינה משלמת על טיסות דרך אוזביקסטן והיא לא יכולה לבחור דרך איזה מקום להיות מגורשת. קסניוש בכתה נורא. היא מאד מתגעגעת וקשה לה אבל נריסה לחשה בשקט שפקחים לא ישמעו שיש לה מספיק כסף לקחת אותה אחרי זה לא רק לראות מתקן עולם קטן אלא גם לראות עולם גדול, באיזה גודל שהיא רק בוחרת. קנסיוש התעקשה להתקשר אלי להגיד שלום ונריסה אמרה שאני בטח נחה עכשיו אבל קנסיוש התעקשה והתקשרה, נתנה הרבה מאד צלצולים. אבל ילדה מתוקה שלי, אני כבר אינני ולא יכולה לענות. בביקורת  של המזוודות נריסה הייתה מאד מתוחה ועשתה תנועות עצבניות עם הידיים שכל מיני אנשים עם מחשבים ומצלמות שיושבים למעלה ראו וסימנו אותה. אבל קסניוש הצילה את המצב המתוקה. היא אמרה לשוטרת שאמא מתוחה ועצובה כי היא גרה כאן כבר עשר שנים והם בכו כל הלילה ולא ישנו כבר יומיים אז מספיק עם זה ודי. ובאמת השוטרת ליטפה לה הראש ושמה מדבקה חיובית על המזוודה, ושלחה אותה ישר לבטן של המטוס. ואז רגע לפני שהמטוס ממריא, פתאום הטייס קורא לנריסה ומבקש ממנה לסור. והיא לא מבינה מה קורה ומתחילה להזיע בכל הגוף וכל הגב שלה רטוב, למרות שקסניוש צוהלת ושמחה ואומרת אולי לטייס הזה יש לב גדול כי היא הרי שמעה שמועה שכל האנשים הטובים הולכים לטייס אז אולי הוא באמת מרחם עליהם ולא מוכן לגרש אותם. והם מורידים אותם מהמטוס שממריא עם המזוודה בבטן וקסניוש כל כולה זורחת, ונריסה מבקשת שיעצרו את המטוס בשמיים ויחזירו להנה את כל הרכוש שלה כי יש מתנה שמאד חשובה לה שהיא קיבלה מאמא שלה ואם היא תאבד אותה זה יהיה אסון נורא. בשדה הם פוגשים איש קטן ונרגש שאמר שהמנהלת בית ספר של קסניוש עשתה מגבית ועכשיו הוא פונה לבית משפט גבוה כדי שיהיה צדק והוא מאד מאד מתנצל בפני נריסה על העיכוב ושהיה צריך מגבית של כסף כי הוא אמנם מתנדב ורוצה להיות מתקן עולם אבל הוא קטן ובכל זאת יש הוצאות הנהלה וכלליות. אבל בינתיים הם יכולים לשוב ולסור לתא המעצר עד שבית משפט גבוה יעשה צדק כי זה עלול לארוך  קצת זמן. וכן, כן, הוא יוכל לעזור לנריסה גם לתבוע נזיקין מהחברה האוזבקית על אובדן מזוודה אבל לא בטוח שיוכל לתבוע ערך מתנה יקרה של אמא שלה. ושמה במעצר נריסה כל הזמן רועדת ובוכה וקסניוש אומרת לה אמא יהיה בסדר הנה מנסים לעזור לנו אנשים טובים ורוצים אותנו. אבל נריסה לא שומעת כלום ורק רועדת ובוכה ולא יכולה לדבר וגם כשהעורך דין הקטן מביא אותה לטלוויזה היא לא מוכנה להגיד מילה ורק יושבת בפינה ובוכה. ועוד הפעם קסניוש מצילה את המצב. כמה אני גאה בילדה הזו. היא סיפרה לכתבת איך זה שהיא אוהבת את ישראל והיא יודעת רק עברית וקוראת ספרים וכל החברים וכל השירים שלה הם עבריים והיא כבר מתגעגעת לסבתא ולמורה ולכל החברים ומתחילה לבכות וגם הכתבת בוכה יחד איתה ואפילו המגישה בחדשות שיושבת זקופה ויפה כמו בובה נהית לה דמעה קטנה בעין והיא אומרת למרות שזה לא כתוב לה להגיד שהיא מקווה שיהיה שם משהו למעלה שישמע ויעזור. והמישהו זה בנצ'יק שלי, דודינק'ה. דגנרט. ישב על אופני כושר בסלון ופתאום רואה את קנסיוש בוכה. והוא לא ידע בכלל אם אני מתתי היום או אולי אתמול בעד זה שהוא לא טרח להרים אלי צלצול. פה! אבל לשר פנים הוא מייד התקשר ואמר לו  אחי, דחילק ושמחילק, וחת שתיים שר פנים סידר עניינים ובא לנריסה עם מצלמה ותעודות זהות ואמר שיש לב יהודי וזה מקרה הומניטרי מיוחד,  ובשום אופן לא מדיניות ותיכף נפרס עלינו החג, עלינו ועל כל ישראל. ואפילו העורך דין הקטן שהתקשר לאוזבקיסטן הצליח להחזיר לנריסה מזוודה והיא בדקה וראתה שממתנה של אמא לא חסר אפילו פירור. ואז סוף סוף דודינק'ה נזכר לתת צלצול ולהגיד לי שנריסה יכולה לחזור ולטפל בי מתי שאני רק רוצה. טמפיט זה. כמה שאני  כועסת עליו! לא יכול להתקשר לחבר שלו ולהגיד דחילק ושמיחלק קודם לכן? אולי אני היום עוד הייתי הנני. ועכשיו רגל שמאל שלי כבר שחורה לגמרי ואני מסריחה נוראה והוא הרי יודע כמה שחשוב לי להיות תמיד אלגנט. בגלל מצב שלי גם רופא שוטר לא ידע בדיוק אם אני מתתי היום או אולי אתמול אבל בטוח לא יותר משבוע כי יד ימין שלי עוד לא הייתה שחורה לגמרי וכיוון שפקחים יוצמחים חתמו ונשבעו בספר תורה שהם עצרו את נריסה וקסניוש עוד מלפני כן אז לא הייתה עילה ונריסה יצאה חופשית. וקסניוש? היא נהייתה כוכבת. לקחו אותה לכל מיני תוכניות ילדים ותוכניות מבוגרים ואמרו שהיא סמל של מאבק והיא שמה מלא תמונות שלה במחשב איפה שהמון המון אנשים יכולים לעשות לה לב מרחוק. וזה היה יכול להיות הסוף הטוב של הסיפור הזה אם לא נריסה שהיא אישה טיפשה. לקחה כסף גדול שלה וקנתה בזה אוטו גרמני. ועוד במקום להחביא אוטו גרמני זה טוב טוב בגרז' היא הייתה נוסעת ועושה שוויצים בכל העיר. נו מה את חושבת לעצמך גיברת? עד שיום אחד דודינק'ה נסע בעיר וראה את נריסה נוהגת באוטו הגרמני. והוא סיפר לי פעם שלכל הקליינטים שלו יש כזה אוטו ומי מהם שלא יכול להרשות לעצמו כזה אז הוא גם לא יכול להרשות לעצמו את דודינק'ה. ואיך שהוא ראה אותה כל הגלגלים שלו בראש זזו מהר מאד והוא ישר הבין מאיפה יש לה כסף כזה גדול. אני כל כך כועסת עליו! מה זה עניינך? אתה קיבלת בית והיא קיבלה כסף. עכשיו זה ממש לא מתאים לי מריבות במשפחה. אבל אני מכירה את דודינק'ה. כשהוא רוצה משהו הוא לא  מוותר אף פעם. אז אני מזהירה אותך  גיברת, קומי ותקחי את הרגליים מהר מהר, כי את תגיעי לבית סוהר ואסור שקסניוש תגדל בלי אמא. תאמיני לי מניסיון, זה לא תענוג גדול. וחוץ מזה אין מה לעשות. כל אחד צריך לגור במדינה שלו. גם אני לא אהבתי את כל החולירע שיש בישראל אבל זה חולירע שלנו. רק תבטחי לי דבר אחד, כן? תשמרי לי שם טוב טוב על קסניוש שלי. שמעתי שיש שמה בפיליפינים הרבה פילים ונמרים שמסתובבים חופשי.