איש גֶ'נְג קושש עצים באחוּ, ואַיִל נקרה על דרכו;[הערת המתרגם: הסיפור מופיע בין כמה סיפורים על חלום ומציאות בספר "ליה דזה", המיוחס לחכם דאואיסטי מהמאה ה-4 לפני הספירה, אבל ראה אור כנראה במאה ה-3 לספירה. "החיים הם חלום" הוא נושא נכבד במחשבה הדאואיסטית ובספרות הסינית בכלל.] הִכּה אותו והרָגוֹ, וכיוון שפחד שמישהו יראה אותו, מיהר להחביא את האיל בתעלה יבשה וכיסה אותו בזרדים.

לא היה גבול לשמחתו, אבל עד מהרה שכח איפה החבּיא את האיל, ואחר כך חשב שכּל זה היה חלום. המשיך בדרכו ופיזם לעצמו את סיפור המעשה.

עובר אורח שמע אותו, ולפי המילים מצא את האיל. חזר לביתו וסיפר לאישתו: "מקושש העצים חלם שיש לו איל ולא ידע את מקומו, והנה אני מצאתי אותו. אכן, היה זה חלום אמת."

אמרה האישה: "האם אתה חלמת שראית מקושש עצים שמצא איל? האם באמת היה מקושש עצים? מכיוון שאמנם מצאת איל, האם לא שלך הוא חלום האמת?"

אמר הבעל: "מכיוון שהאיל בידי, מה טעם לשאול אם החלום שלו הוא או שלי?"

מקושש העצים שחזר לביתו מיאן להינחם על אובדן האיל, ובאותו לילה חלם חלום אמת על המקום שבּוֹ החביא את האיל, וגם על האיש שמצא אותו. בְּבוקר המחרת יצא בעקבות חלומו, חקר ומצא את האיש, והביא אותו לפני שופט.

אמר השופט: "אם אמנם היה האיל בידך מלכתחילה, אין לקרוא לזה חלום; ואם אכן חלמת שיש בידך איל, אין לקרוא לזה ממשוּת. הוא אמנם לקח את האיל שלך, אבל הוא חולק על זה שהוא שלך, ואישתו גם היא אומרת שבחלומו הוא ידע שהאיל שייך למישהו אחר, אבל לא היה איש שלקח את האיל. ומאחר שיש לנו איל, הבה נחלק אותו בין שניכם."

שמע את זה שליט ג'נג ואמר: "אללַי! האם השופט עומד לחלום שהוא מחלק את האיל?"

הוא פנה אל ראש הממשלה וזה אמר: "להבחין בין חלום ללא-חלום זה משהו שאני לא מסוגל לעשות. בָּרצון להבחין בין חלום לעֵירוּת, רק הקיסר הצהוב או קונפוציוס יכלו לעזור, ומכיוון שהיום אין לנו לא הקיסר הצהוב ולא קונפוציוס, מי יבחין? אפשר אפוא לסמוך על דברי השופט."

*מתוך המבחר "המלומד והזונה: אנתולוגיה של סיפורים סיניים ישנים וישנים מאוד", הוצאת כתר, 1995.