לואיס אנדרס קייסדו אסטלה היה סופר וקולנוען קולומביאני. הוא נולד בקאלי ב-1951 וחי בה רוב חייו, עד להתאבדותו ב-1977, בגיל 25. אף על פי שהוא לא מוכר מאוד באמריקה הלטינית, הוא נחשב לאחד הסופרים המקוריים ביותר בספרות הקולומביאנית, וממשיך להשפיע על דורות חדשים של סופרים כמו רפאל צ'אפארו, אפרים מדינה, אוקטביו אסקובר ג'ירלדו וריקרדו עבדאללה. בניגוד לאסכולה הספרותית של הריאליזם המאגי, יצירתו של קייסדו מושפעת לחלוטין ממציאות חברתית. עיקרון זה הקנה לקייסדו חשיבות רבה בעיני מספר חוקרים שראו בו אלטרנטיבה לסופרים בולטים באמריקה הלטינית כמו גבריאל גרסיה מארקס. הסופר הצ'יליאני אלברטו פוגט, ממשיך דרכו של קייסדו, מכנה אותו "האויב מספר אחת של מקונדו". קייסדו היה מכור לעבודה. הוא החל לכתוב בגיל עשר, ובמהלך חייו הקצרים כתב עשרות סיפורים, שלושה רומנים, תסריטים לסרטים קצרים ובאורך מלא, מחזות, יומנים, מאמרים וביקורות קולנוע בעיתונים אל-פאיס, אוקסידנטה ואל-פואבלו. קייסדו היה הצעיר מבין ארבעה ילדים, והבן היחיד. בגלל התנהגות בעייתית, עבר במהלך ילדותו ונעוריו במוסדות חינוך רבים, עד שסיים תיכון במכללת קמאצ'ו פרה ב -1968. ב-1969 הוא עבד בתיאטרון הניסיוני של קאלי (TEC), והשתתף בו כשחקן. ב-1971 ייסד וערך, יחד עם חבריו רמירו ארבלאז, ארננדו גררו, קרלוס מיולו ולואיס אוספינה, את הסינה-קלוב (מועדון הסרט) של קאלי. המועדון פעל תחילה בקומונה בשם סיודאד סולר ולבסוף התמקם בתיאטרון סן פרננדו. הסינה-קלוב של קאלי משך אליו מגוון גדול של אנשים, ביניהם סטודנטים, אינטלקטואלים ואנשי קולנוע. ב-1973, לאחר מסע ללוס אנג'לס וניו-יורק, ייסד קייסדו את כתב העת לקולנוע "אוחו אל סינה", שהפך לכתב העת המקצועי החשוב ביותר במדינה מ-1974, עד פרסום הגיליון החמישי והאחרון שלו ב-1976. באותה שנה, הגיש קייסדו את הגרסה הסופית של הרומן החשוב ביותר שלו, ¡Que viva la música!, למכון הקולומביאני לתרבות. הוא הספיק לקבל עותק מודפס של הרומן עם פרסומו, לפני שהתאבד ב-4 במרץ 1977. הרומן הפך עד מהרה להצלחה ולסמל נעורים בקולומביה. במהלך השנים, הפך אנדרס קייסדו לסופר פולחן, בעל הכרה לאומית ובינלאומית רחבה. מספר שנים אחרי מותו, הקימו בני משפחתו וחבריו קרן לפרסום כתביו שלא פורסמו. יצירתו הודפסה מחדש באמריקה הלטינית ותורגמה לאנגלית, צרפתית, איטלקית, גרמנית, פורטוגזית ופינית.
