ד"ה לורנס, ובשמו המלא דיוויד הרברט לורנס, נולד ב-1885 בנוטינגהמשייר והיה סופר אנגלי, מחברם של רומנים, סיפורים קצרים, שירים, מחזות, מאמרים, ספרי מסע ומכתבים. ספריו, "בנים ואוהבים" (1913), "הקשת בענן" (1915) ו"נשים אוהבות" (1920), עשו אותו לאחד הכותבים האנגלים המשפיעים במאה ה-20. הנושאים שבהם עסקו ספריו, ובמיוחד האופן שבו תיאר מיניות, אתגרו את מסורת הספרות האנגלית. כבנם של כורה פחם ומורה בבית ספר חש לורנס דחייה ומשיכה בו בזמן לחיי מעמד הפועלים של אביו. רבים מגיבוריו משתייכים למעמד הפועלים ומשתחררים מגורלם החתום לכאורה באמצעות התקשרות עם אישה ממעמד גבוה יותר, כפי שעשה לורנס עצמו, עם פרידה פון ריכטהופן, אשתו הגרמנייה של אחד המרצים שלו באוניברסיטת נוטינגהם. הוא חיפש ללא הרף כיצד להתגבר על הניכור האופייני לחברה התעשייתית דרך היתוך בין איש ואישה, איש ואיש, ואדם וטבע. בעקבות קריאה בניטשה ובפרויד ומפגש עם עבודותיהם של האקספרסיוניסטים הגרמנים, היה לורנס משוכנע שהדיכוי המיני גורם להידרדרותה של התרבות האנגלית. בזכות מאמציו לתאר מיניות כפי שהיא, הוא נחשב לאחד הסופרים המובילים במודרניזם בספרות. הרומן הרביעי שלו, "הקשת בענן", הותקף בשל תיאורי היחסים המיניים של הגיבורה עם מאהבים משני המינים. ואולם ייתכן כי לורנס סומן כמטרה בגלל התנגדותו הידועה למלחמת העולם הראשונה והמוניטין שיצא לו בתור "פרו-גרמני", בעיקר בשל יחסיו עם פרידה, שאז כבר היה נשוי לה. אמצעים משפטיים ננקטו נגד המו"ל, לא הסופר, והמו"ל בחר שלא להגן על הרומן. מרבית המהדורה הראשונה הושמדה, ולורנס לא הצליח למצוא מו"ל בריטי שיסכים לפרסם את ספר ההמשך, "נשים אוהבות". אחרי השתקת "הקשת בענן" חש לורנס מאוכזב מרות מהפרובינציאליות האנגלית והוא בילה את השנים הבאות בנסיעות בעולם, במיוחד לאיטליה, אוסטרליה ומקסיקו. הרומן שנחשב השערורייתי ביותר בכתביו, "מאהבה של ליידי צ'טרלי", נאסר לפרסום באנגליה בימי חייו. הוא הודפס באופן פרטי באיטליה ב-1928. כשהוצאת פינגווין פרסמה לבסוף גרסה לא מצונזרת של הרומן ב-1960, היא נתבעה באשמת הפצת חומר מגונה, אבל זוכתה במשפט מפורסם שבו העיד הסופר א"מ פורסטר מטעם ההגנה. הניצחון הוביל לבסוף לסיום הניסיונות לצנזר יצירות ספרות בבריטניה. המשפט של "ליידי צ'טרלי" סלל את הדרך לתיאורי המיניות המפורשים של ספרות שנות ה-60 ואחריהן. לורנס מת משחפת בצרפת ב-1930, בגיל 45.