זינאידה גיפיוס (1869–1945) הייתה משוררת, סופרת, מחזאית ומבקרת ספרות רוסית. היא החלה לפרסם שירים בגיל שש-עשרה, ומאוחר יותר כתבה רומנים, סיפורים קצרים, מאמרים עיתונאיים וייסדה סלונים ספרותיים.
אחרי מהפכת 1905 התחילה להתעניין בנושאים פוליטיים וחברתיים ולהתנגד פומבית לאוטוקרטיה ולקונסרבטיזם של השלטון הרוסי. ב-1906 היא ובעלה, דמיטרי מרז'קובסקי (משורר, סופר והוגה דעות נודע) יצאו לגלות של שנתיים בפריז. לאחר החזרה לסנט-פטרבורג ב-1908, גיפיוס הוציאה את קבצי הסיפורים 'שחור על גבי לבן' ו'נמלי ירח', אותם החשיבה לטובים שביצירותיה.
גיפיוס לא קיבלה את מהפכת אוקטובר. היא כתבה: "רוסיה נהרסה באופן בלתי הפיך, ממלכת השטן נצחה, האכזריות משתוללת על חורבותיה של תרבות שקרסה". בתחילת 1920 בני הזוג מרז'קובסקי, דמיטרי פילוסופוב והמזכיר של גיפיוס, ולדימיר זלובין, חצו באופן בלתי חוקי את הגבול הרוסי-פולני. לאחר שהות קצרה בפולין, היגרו בני הזוג מרז'קובסקי לצמיתות לצרפת. בפריז, גיפיוס יצרה בשנת 1927 את "מנורה ירוקה", החברה הספרותית והפילוסופית של ימי ראשון, שהתקיימה עד 1940 והייתה למרכז תרבותי חשוב עבור האליטה האנטלקטואלית הרוסית הגולה. בבית הזוג מרז'קובסקי התאחדו סופרים והוגים רבים: איבן בונין ומארק אלדנוב, ניקולאי ברדיאייב וג'ורג'י איבנוב, גאורגי אדמוביץ' וולדיסלב חודסביץ'.
דמיטרי מרז'קובסקי נפטר ב-1941. גיפיוס התקשתה להשלים עם מות בעלה. "מתתי, עכשיו רק נשאר שגם גופי ימות", כתבה. בשנים האחרונות לחייה עבדה הסופרת על זיכרונות וביוגרפיה של בעלה המנוח, וכן על הפואמה "המעגל האחרון", שראתה אור הרבה מאוחר יותר – ב-1972.
זינאידה גיפיוס חיה עוד ארבע שנים לאחר מותו של מרז'קובסקי. היא נפטרה ב-9 בספטמבר 1945, בגיל 76. הסופרת נקברה בפריז בבית הקברות הרוסי של סן ז'נבייב דה בואה, בקבר יחד עם בעלה.
