מיכאיל זוֹשׁצֶ'נקוֹ היה סופר סובייטי. הוא נולד בפולטבה שבאוקראינה ב-1895, ולמד משפטים באוניברסיטת סנט פטרבורג אבל לא השלים את לימודיו. הוא שירת בצבא האדום במלחמת העולם הראשונה, ובהיותו תומך במהפכת אוקטובר, נלחם נגד הלבנים במלחמת האזרחים. ב-1922 הצטרף זושצ'נקו לקבוצה ספרותית בשם "האחים סרפיון". הקבוצה הושפעה מיצירותיו של יבגני זמיאטין ושאלה את שמה מסיפורו של את"א הופמן, "האחים סרפיון", שתיאר אדם שנשבע להקדיש את חייו לאמנות חופשית ונונקונפורמיסטית. סיפוריו המוקדמים של זושצ'נקו עסקו בחוויותיו במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת האזרחים. בהדרגה הוא פיתח סגנון חדש שהסתמך בעיקר על הומור. הסאטירה של זושצ'נקו היתה פופולרית מאוד בקרב הקוראים בברית המועצות, והוא היה בין הסופרים הנקראים ביותר בשנות ב-20 של המאה ה-20. אף שזושצ'נקו מעולם לא התקיף את המשטר הסובייטי בגלוי, הוא לא חשש להדגיש את בעיות הביורוקרטיה, השחיתות, מצוקת הדיור והמחסור במזון. בשנות ה-30 הופעל עליו לחץ הולך וגובר להתאים את כתיבתו לרעיונות הריאליזם הסוציאליסטי. הוא אולץ להצטרף למשלחת הסופרים הסובייטים לאתר הבנייה של תעלת הים הלבן בים הבלטי, ולהשתתף בכתיבת ספר המהלל את עבודתם של אסירי הגולאג בבנייתה. כסאטיריקן, הוא התקשה מאוד לעשות זאת, ומאז התרכז בעיקר בכתיבת ספרי ילדים. הוא הסתבך יותר ויותר עם השלטון הסובייטי, וב-1943 האוטוביוגרפיה שלו, "לפני הזריחה", נאסרה לפרסום. כעבור שלוש שנים הוא סולק מאיגוד הסופרים הסובייטי. בשבע השנים הבאות התפרנס מעבודות תרגום ומסנדלרות. אחרי מותו של סטאלין נעשו ניסיונות לטהר את שמו, ובסופו של דבר הוא צורף מחדש לאיגוד הסופרים. מיכאיל זושצ'נקו מת ממחלת לב בלנינגרד ב-1958. ב-1975 צולם סרט על יצירתו. ב-1988 הוסבה דירתו למוזיאון. אוסף של כל כתביו התפרסם ברוסית בשבעה כרכים ב-2008.
