סיגיזמוֹנד קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי (1887-1950) הוא סופר רוסי שתיאר את עצמו כמי "שידוע בהיותו בלתי ידוע", ומרבית כתביו, סיפורים קצרים, התפרסמו אחרי מותו. פרטים רבים על חייו של קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי אינם ברורים. הוא נולד בקייב למשפחה פולנית ב-1887. באוניברסיטה למד משפטים. ב-1912, בגיל 25, הוא נסע לאירופה וביקר בפאריז, בהיידלברג ובמילאנו. ב-1922, בגיל 35, עזב את קייב ועבר להתגורר במוסקבה, שם חי עד מותו ב-1950. במוסקבה כתב קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי מאמרים ונתן הרצאות, במיוחד בסטודיו של במאי התיאטרון אלכסנדר טאירוב. הוא עבד גם כיועץ בתיאטרון החדר של טאירוב. באותו זמן כתב נובלות וסיפורים קצרים, אך הם מעולם לא ראו אור – אם בשל בעיות כספיות (מו"ל שפשט רגל) או בעיות פוליטיות (הצנזורה הסובייטית). עשרים שנה חלפו, עד שב-1941, כשהיה קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי בן 44, זכה סוף-סוף קובץ של סיפוריו לתאריך פרסום – אולם אז הפריעה מלחמת העולם השנייה, ומנעה אפילו את פרסומו של זה. במאי 1950 לקה קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי בשבץ ואיבד את יכולת הדיבור. הוא מת בסוף אותה שנה, אך מקום קבורתו אינו ידוע.  כתביו – שכמעט כולם לא ראו אור – אוכסנו אצל ידידתו הקרובה אנה בובשק, בדירתה, בתיבת הבגדים שלה, תחת בד עבה כלשהו. ב-1976 גילה החוקר ואדים פרלמוטר את הכתבים האלה, וב-1989 פרסם סיפור ראשון פרי עטו של קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי. רק בין השנים 2001 ו-2008 ערך ופרסם לבסוף פרלמוטר מהדורה של כל כתבי קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי בחמישה כרכים. קרְזִ'יזָ'נוֹבסקי התגלה מחדש כסופר סובייטי יוצא מגדר הרגיל, שליטש את הפרוזה שלו עד גבול השירה. הפואטיקה השופעת פרטים וכושר ההמצאה הפורה והמופלא שלו מושווים לא פעם לסיפוריו של חורחה לואיס בורחס.