עבד אל רחמן מוניף (1933-2004) הוא מן הסופרים הערבים הבולטים ביותר במאה העשרים. יש המכנים אותו ואת נגיב מחפוז "שני הפטריארכים הגדולים של הספרות הערבית במאה העשרים". מוניף רכש מעמד מרכזי בספרות הערבית לאחר שפרסם את הרומן המונומנטלי "ערי המלח". בנוסף הוא פרסם 12 רומנים (בהם רומנים היסטוריים), שני קבצים של סיפורים קצרים ("הדלת הפתוחה" ו"שמות מטאפוריים") וכן 12 קבצי מחקר על ספרות, על פוליטיקה ועל ההקשר הקולוניאלי של כלכלת הנפט. עמדתו האנטי-אימפריאלית באה לידי ביטוי למשל ב"עיראק: בשולי ההיסטוריה וההתנגדות", ספר תיעודי המתאר רשמי מסע אישי בעיראק לאחר הכיבוש האמריקאי ב-2003. מוניף חי את חייו כמהגר. הוא נולד בעמאן לאם עיראקית ולאב סעודי, ולמד בעמאן, בגדד וקהיר. הוא למד לימודים גבוהים באוניברסיטה של קהיר ואחר כך באוניברסיטה של בלגרד, שם קיבל בשנת 1961 תואר דוקטור בתחום של כלכלת נפט. אחר כך עבד בחברת הנפט הסורית עד שנת 1973 ולאחריה עבר לביירות ועסק שם בעיתונות. באותה שנה פרסם בביירות את הרומן הראשון שלו, "האילנות ורצח מרזוק". בשנת 1981 עזב לעיראק ושם ערך כתב-עת משפיע בנושא כלכלת הנפט. בשנת 1984 היגר מוניף לפאריז, שם התפנה לכתיבת החלק הראשון של הרומן "ערי המלח", שתורגם לשפות רבות, בהן אנגלית, גרמנית, ספרדית, טורקית ונורווגית. את "ערי המלח", הרומן בן חמשת החלקים, סיים בדמשק, אליה חזר ובה השתקע בשנת 1987. הרומן עוסק בערי הנפט הערביות, ומתאר את השינויים שעברה החברה הבדואית עקב כניסת תאגידים מערביים לתוך סעודיה, כמו גם את הרווחים שמהם מתפרנסים שליטים מושחתים ומעמדות של מתווכים. הספר נתפש כביקורת על השלטון הסעודי, הפצתו נאסרה בסעודיה ומוניף הוכרז "אישיות בלתי רצונה". בשארית חייו הוא נע ונד בין ביירות ודמשק, עד מותו בשנת 2004.
26
עבד אל רחמן מוניף
הדלת הפתוחה
