התקרה עפה

הַיַלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת כֹּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הַאֵם.
אֲבָל הַתִקְרָה עָפָה.
לָמָּה בָּאתֶם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה עִם שׁוּלֵיהֶם הַמְּנֻמָּרִים בַּנֶּצַח.
זוּזִי מֵהָאוֹר,  אָמְרוּ סוֹרְגֵי הַשָּׁמַיִם, בִּגְלָלֵךְ הִפַּלְנוּ עַיִן בְּבֶגֶד הַבְּדִידוּת.
וְהֵם דָּחֲפוּ אֶת הַיַּלְדָּה לְתוֹךְ חוֹר הָאַין.
אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה תִּקְרָה? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַסּוּסִים שֶׁדָּהֲרוּ שָׁם בִּנְחִירִים רְתוּחֵי קֶצֶף.
זוּזִי מֵהַשּׁוּרָה, אֶת עוֹצֶרֶת בַּעֲדֵנוּ לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים.
וְהֵם דָּחֲפוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ פִּי הַגֶּשֶׁם, שָׁם עָמְדָה הַתִּקְרָה.
מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? זוֹ הָיְתָה טָעוּת מִצִּדֵּךְ לָעוּף, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.
הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים, אָמְרָה הַתִּקְרָה.
טָעוּת מִצִּדֵּךְ לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָךְ פָּנִים, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.
זוֹ גַּם טָעוּת שֶׁיַּלְדָּה תִּרְאֶה תִּקְרָה עָפָה.
לְגַבֵּי מֵי שֶׁשּׂוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יָלְדָה, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, וְדָחֲפָה אֶת הַתִּקְרָה לְמַטָּה.
בַּבַּיִת אָמְרָה הָאֵם תַּלְבִּישִׁי אֶת הַתִּקְרָה, סָרַגְתִּי לָהּ סְוֶדֶר.
טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת.

מתוך "התקרה עפה", הוצאת הליקון, 2001

עצמות ועננים

הַתִּקְרָה הָיְתָה צְבוּיָה כְּמוֹ עוֹר שֶׁל פִּיל.
לִפְעָמִים נָשְׁרוּ פִּסּוֹת סִיד
כְּמוֹ מִכְתָּבִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּידֵי אַף אֶחָד.
אִם הָיִיתָ נוֹעָז לְהַבִּיט בְּרִדְתְּךָ בַּמַּדְרֵגוֹת,
הֵצִיצוּ בְּךָ עֵינַיִם נוֹקְבוֹת
שֶׁל הַנָּשִׁים הַבּוֹדְדוֹת שֶׁהַזְּמַן כִּיֵּר.

לֹא תָּפַסְתִּי אָז בְּמָה הֵן אוֹחֲזוֹת, בְּאֵיזֶה חֶבֶל?
לֹא יָכֹלְתִּי לְדַמְיֵן אוֹתוֹ מִן הָרִצְפָּה שֶׁלִּי הַתְּלוּיָה מֵעֲלֵיהֶן,
בֵּין הַיְלָדִים, הַצַּלָּחוֹת, הַבְּעָלִים, הַכְּלָבִים, כָּל מַה שֶּׁרָצָה,
וְלָקַח וְנָתַן, צְמָחִים שֶׁאִם הֶעֱנַקְתְּ לָהֶם מַיִם,
פִּזְּרוּ פְּנִינֵי חַמְצָנִים בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה.

בִּמְקוֹם לִבְרֹחַ מִן הַפַּחַד,
מִן הַשְּׁכֵנוֹת בְּקוֹמְבֶּנִיזוֹן הַמֶּשִׁי הַחוֹשֵׂף כָּנָף שְׁבוּרָה,
בִּמְקוֹם לוֹמַר לְךָ, הַבַּיִת עוֹמֵד לִקְרֹס עָלֵינוּ.

הָיָה עָלַי לְקַדֵּם אֶת פְּנֵיהֶן בְּבֹקֶר טוֹב רָחָב,
כְּמִי שֶׁמֵּכִין אֶת מַחְסָנָיו

כְּשֶׁיָּבוֹא עֵדֶר הַשָּׁנִים הָרָזוֹת.

 מתוך "עצמות ועננים", הקיבוץ המאוחד ומוסד ביאליק, 2010

אורז                                         

מִי שֶׁלֹּא אָכַל אֹרֶז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,

קִבֵּל אֹרֶז בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּמִי שֶׁלֹּא אָכַל

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, קִבֵּל אֹרֶז בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.

זֶה לֹא הָיָה בְּסִין, זוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְ

שֶׁהַחַיִּים הִצִּיגוּ עַצְמָם בְּפָנַי. בַּנּוֹתָר

הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַפְרִיד אֹפִי מִגּוֹרָל.

לִפְעָמִים נִצַּחְתִּי, הִצְלַחְתִּי לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם,

לִלְמֹד לִקְרֹא, לִכְתֹּב, בִּשְׁאָר הַזְּמַנִּים

רָחַצְתִּי מַיִם בְּמַיִם, וְשׁוּב וְשׁוּב

הושַׁטְתִּי לְךָ אֶת יָדִי עִם מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.

אֲנִי לֹא רוֹצָה לְגַנּוֹת בְּפָנֶיךָ

אֶת הַבַּיִת הָרֵיק, מֻכְרָחִים

לִשְׁמֹר עַל הַנּוֹתָר –

הִנֵּה אָכַלְתִּי גַּם אוֹתוֹ.

עַכְשָׁו מִבַּעַד לַקִּיר

תּוּכַל לְהִכָּנֵס, אוּלַי תֵּשֵׁב?

עַל פִּי מִנְיַן הַשָּׁנִים הָאָבוּד

אֶפְשָׁר לְהַצִּיעַ לְךָ אֹרֶז?

מתוך "עשב הזמן", סדרת כבר, כרמל, 2008

*

הַבַּיִת גּוֹחֵן בַּלַּיְלָה אֶל הַמַּיִם

פָּתוּחַ כְּפֶרַח שָׁחֹר.

לֹא תִּכְלְאִי אוֹתִי, הוּא אוֹמֵר,

מוֹחֵק אֶת סִימָנֵי הַהֶגְדֵּר.

מְפַזֵּר עַל עַפְעַפָּיו נַצְנַצִּים

מֵאוֹרוֹת הָרְחוֹב הַמִּשְׁתַּחֲלִים לַחְדֹּר.

הַבַּיִת וַאֲנִי יוֹשְׁבִים וּמְשׂוֹחֲחִים בַּמִּטְבָּח,

צִדְפָּה בְּתוֹךְ צִדְפָּה. לְלֹא יִרְאַת הַשֹּׁנִי.

בֻּטַּל עָרְפָּם הַקָּשִׁיחַ שֶׁל הַקִּירוֹת.

בְּחֹשֶׁךְ הַתֹּהוּ מְצִיצִים חַיֵּינוּ הָאֲחֵרִים

כְּמוֹ צְנוֹבָרִים בְּאִצְטְרֻבַּל הַאֶפְשָׁר.

וְאָז, כְּפַעֲמוֹן הָפוּךְ הוֹלֵךְ הָאוֹרֵחַ

וּמִצְטַמְצֵם בְּאוֹר הַבֹּקֶר לִזְחֹל לִמְאוּרָתוֹ

רַק אֶת הַמִּלָּה "בַּיִת" הוּא מַשְׁלִיךְ לָאָרֶץ

וַאֲנִי מְרִימָה אוֹתָהּ.

 מתוך "הבל יתן לך נשיקה", סדרת כבר, מוסד ביאליק, 2013

דימוי: תמי בצלאלי מאיירת וסופרת