במרץ 1976 נעלם אבא. באוגוסט נולדתי אני, ב-23. ובנובמבר, יומיים לפני שנולדה בת דודתי לוֹלָהּ – שאיתה התחתנתי בגיל עשרים ושבע – נעלמה אמא. דוד שלי הוּגוֹ, אבא של לולה, אומר שב-78, מול משחקי המונדיאל בטלוויזיה...
שרלוט נתנה למבטה ליפול על חזה; השמלה הייתה שמלת צמר עבה, רקומה עם פרחים, השרוולים לא נצמדו כהלכה והעניקו לכל גופה תחושה של מתיחה, של מחנק, כמו להיות כלואה במעלית עץ העוצרת בקומה נמוכת תקרה. ארוחת...
הסתיו דומה יותר לקיץ מהקיץ עצמו. היה יום סתיו חם. הגעתי לבית ארוסי לבושה בשמלת המשי הכחולה שלי ועם כלבלב הפקינז שקיבלתי במתנה ליום ההולדת. אני זוכרת את היום ההוא היטב. "הקנאה שולטת בעולם," אמרה לי...
יום חמישי, 7 ביולי עכשיו אני כותבת כי סוף כל סוף יש לי מה לספר לך. היום המוכר בקיוסק לא שלח לי את העיתון. הלכתי להתלונן. בדרך לשם עלה בדעתי לבקש ממנו עותק מכל אחד. כמה...
לפני שבועיים היא טלפנה אליך, ככה, משום מקום. היום יום האם ואתה עומד לפגוש אותה שוב. רצית להתחיל את השבוע ברגל ימין, אבל בשבת הלכת לישון מאוחר, שיכור, ובראשון הטלפון מעיר אותך באחת עשרה ועשרים בבוקר....
בפברואר 2001 מצאנו בדיוק מה שחיפשנו: בית עץ מחוץ למיאמי, עם חלונות גדולים, צמוד לתעלה שמימיה הירוקים נשפכו לאוקיאנוס האטלנטי. חשבנו שאנחנו בני מזל. הבית הוצע במחיר טוב במקום שקט ורחוק מהעיר. לא היו לנו שכנים,...
הדלת של האוטובוס נפתחה. אלנה בחנה ממושבה את הנוסעים שעלו. "איפה הוא חושב להכניס אותם בדיוק?" שאלה הבת שלה, שישבה ליד החלון. ג'סי נענעה את שיערה השחור בעל הקצוות הכחולים, שקועה במוזיקה שהתנגנה בווקמן. אלנה נאנחה...
שמי תומס, אני בן שלושים, אני גר עם אבא שלי. אנחנו שני אנשים בודדים בבית גדול שנתקלים זה בזה בשעות יוצאות דופן, אם כי קורה שאנחנו לא מתראים ימים שלמים. בימי חמישי באה אישה ושוטפת את...
הבית התחיל להתפרק ואף על פי שכבר לא הייתי ילד, לא עשיתי דבר כדי למנוע זאת. הכלים המלוכלכים נערמו במטבח, לא היה מי שיציע את המיטה שלי והיו לי פחות ופחות חולצות בארון. אם ניצלנו ממתקפת...
ברגע ששמע את הצעקה – כי את הירייה הוא לא שמע, או ששמע ולא פירש אותה כירייה, כי כידוע, כדי לשרוד בבליל הקולות האינסופי שעולה מחצר פנימית משותפת צריך לוותר אפילו על הניסיון לפענח אותם, ולפיכך...
בית משפט באדמונטון, שבאלברטה, קנדה, פסק כי על חברת הטבק, סאוּתֶ'רן טַבאקוֹ קוֹמפּני, לפצות את ג'ושוע לין בשני מיליון דולר. פסק דין זה הוא מאורע חסר תקדים בדיני העונשין של הספרות והוא מעורר תקווה בקרב אלפי...
יצאנו מוקדם. לאבא יש פז'ו 404 בצבע בורדו שהוא קנה לא מזמן. אני מטפס על המדף בין המושב האחורי לחלון ושוכב שם לאורך. נוח לי. אני אוהב להישען על השמשה האחורית, ככה אני יכול לישון. אני...
ישבתי באוטובוס ליד החלון והסתכלתי לרחוב. פתאום כלב אחד התחיל לנבוח נביחות חזקות מאוד, סמוך למקום שעברנו בו. חיפשתי אחריו במבטי. נוסעים נוספים עשו כמוני. האוטובוס לא היה לגמרי מלא: כל המושבים היו תפוסים אבל רק...
חג המולד שבו סנטה קלאוס בילה את הלילה בבית שלנו היה גם הפעם האחרונה שהיינו כולנו ביחד, אחרי הלילה ההוא אבא ואמא הפסיקו לריב, אם כי לא נראה לי שזה היה בזכותו של סנטה קלאוס. אבא...
זה לא סיפור על נעלי אישה שנמצאו בעמקי הארון ושימרו במדויק את צורת עקביה. וגם לא על קופסה שנפתחה ובה כל המכתבים שהיא כתבה בימי מלחמה והקדישה באהבה לילד בן אחת-עשרה. תגליות כאלה מתגלות מדי יום...
לוּטאן הזמינה אותי להיכנס לחדר מואר, עם קירות בהירים ותקרה גבוהה. לא הפתיע אותה שאני מצלצלת אצלה בדלת אחרי שלא התראינו שלוש שנים, בארץ זרה לשתינו. היא בקושי כיווצה גבות ומלמלה משהו בין השיניים, כאילו מעצבן...
עכשיו אנחנו בורחים, מסתתרים בחשכה, נמלטים מאור יום. אבל זה לא תמיד היה ככה. היה זמן אחר, שבו הם היו המגפה שלנו. האריות הראשונים צצו בגנים הציבוריים. הם תפסו מחסה בחסות החשכה, התחבאו בין העצים והעשבים...
הוא הביא אותו ערב אחד בלי להודיע. הם נפגשו בתחנת קרלוס פלגריני; כמו בסרטים, הם צעדו בכיוונים מנוגדים והתנגשו זה בזה. נפלאות הגורל. לחיות בעיר הכי גדולה בארץ ופתאום למצוא את עצמך מתחת לאדמה עם מישהו...
סבתא שלי לא אהבה את הגשם, ולפני הטיפות הראשונות, כשהשמיים התחילו להשחיר, היא היתה יוצאת לחצר האחורית מצוידת בבקבוקים וקוברת אותם עד החצי, עם הפיה באדמה. אני הייתי יוצאת אחריה ושואלת אותה, "למה את לא אוהבת...
חנה ריטר ואני יושבים משני צדי המיטה הזוגית ומשגיחים על הפצוע. האור הצהוב של עששית הנפט משווה לחדר אווירת רפאים. למרות החלונות הגדולים הפתוחים לרווחה, החום עדיין בלתי נסבל גם באמצע הלילה. אני חש את החולצה...
"איפה הבגדים של ההורים שלך?" שואלת מָארגָה. היא משלבת זרועות וממתינה לתשובה. היא יודעת שאני לא יודע, ושאני צריך שהיא תשאל שאלה אחרת. מעבר לדלת הזכוכית, ההורים שלי רצים ערומים בחצר האחורית. "עוד מעט שש, חאבייר,"...
לפני ששכבתי לישון הייתי סופר את השעות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, ומביט בשעון: השעה ארבע. ארבע ועוד שבע זה אחת עשרה, ואחת עשרה פחות שבע זה ארבע, אשן שבע שעות או ליתר דיוק,...
אהבנו את הבית כי מלבד היותו מרווח ועתיק (ובימינו בתים עתיקים נופלים קורבן למחסלים שמוכרים את חומריהם לכל המרבה במחיר) נשמרו בו זכרונות מהורי-סבינו, מסבנו מצד אבא, מהורינו ומכל ילדותנו. אירֶנֶה ואני התרגלנו להתגורר בו לבד,...
דו של הגבר מתחככת בידי בחשכה. עורו חם ומחוספס. שערו קצר, התלתלים מעוכים אל הראש באיזו משחה תוצרת בית שבוהקת אפילו באפלולית הקולנוע. ריחו מתפשט לכל עבר. הוא מלכסן אלי מבט ואני אליו. הכול אצלו חדש:...