"איפה הבגדים של ההורים שלך?" שואלת מָארגָה. היא משלבת זרועות וממתינה לתשובה. היא יודעת שאני לא יודע, ושאני צריך שהיא תשאל שאלה אחרת. מעבר לדלת הזכוכית, ההורים שלי רצים ערומים בחצר האחורית. "עוד מעט שש, חאבייר,"...
בפעם הראשונה הוא הלך לדוג עם דני. דייג היה פולחן ועל כן, אחרי המכה, כשמוחו התבהר, נותר טעם הלוואי המטושטש של טקס: הטלת החכה שוב ושוב בעצלתיים, רחש החוט המתגלגל לאטו, קול נקישת סליל הגלגול, הפיתיון...
לפני ששכבתי לישון הייתי סופר את השעות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, ומביט בשעון: השעה ארבע. ארבע ועוד שבע זה אחת עשרה, ואחת עשרה פחות שבע זה ארבע, אשן שבע שעות או ליתר דיוק,...
מרירות היא מחלת זִקנה, ואני הזדקנתי מוקדם ועד גיל שלושים ושש כבר פשו גרורותיה בכל איברי גופי. שנאתי את עברי באותה מידה שיראתי את העתיד. ברוב טיפשותי בעבר לא העמקתי בשום ענף אקדמי ובלי משים גזרתי...
פגשתי את הגבר הראשון כשיצאתי מנשף במועדון של ותיקי המלחמות ועשיתי את דרכי הביתה. שני חברי הטובים הוציאו אותי משם. שכחתי שהחברים שלי באו איתי, אבל הם היו שם. ושנאתי שוב את שניהם. שלושתנו יחד הרכבנו...
בילי בא לבקר היא לא יכלה להסתכל עליו, אבל למה בעצם? הוא אף פעם לא הגעיל אותה ככה. נכון, לפעמים היא לא ממש נמשכה אליו, שהרי בילי (כבר הודתה לא פעם בפני חברותיה) לא היה בחור...
אנדֶרס הספיק להגיע לבנק רק ממש לפני הסגירה, אז ברור שהתור היה בלתי נגמר, והוא נתקע מאחורי שתי נשים שהשיחה הקולנית והטיפשית שלהן הכניסה אותו למצב רוח רצחני. בין כה אף פעם לא היה לו מצב...
אהבנו את הבית כי מלבד היותו מרווח ועתיק (ובימינו בתים עתיקים נופלים קורבן למחסלים שמוכרים את חומריהם לכל המרבה במחיר) נשמרו בו זכרונות מהורי-סבינו, מסבנו מצד אבא, מהורינו ומכל ילדותנו. אירֶנֶה ואני התרגלנו להתגורר בו לבד,...
1 אני יוצא עם הכלב לחצר. השעה קצת אחרי שתיים בלילה והאוויר חם מאוד, הקיץ שוב חזר באוגוסט, אחרי שכבר זמן רב היה קריר וגשום. היום הכי חם בשנה היה השבוע. לא עשה טוב לכלב שלי...
כּאזֶם עָלִי נהג להתעלם מן הצרות שנחתו עליו בזו אחר זו בשל הערצתו לכדורגלן הברזילאי רונאלדו. בניגוד לשאר תושבי השכונה, כזאם עלי היה מלא תשוקה לכדורגל. איש זולתו לא הקדיש לכדורגל אפילו קורטוב של תשומת לב. הם נוהגים...
היה פעם במונמרטר, בקומה השלישית ברחוב אוֹרשָן 75 ב', איש מצוין בשם דוּטיוֹל, שבורך בכישרון יוצא דופן לחצות קירות בלי שהדבר יהיה עליו לטורח. היו לו משקפי מצבט וזקן תיש שחור, והוא עבד במחלקה השלישית של...
הדבר קרה בשנת 1923 או 1924. בהמבורג, אם אינני טועה. הימים הם ימי אסונות הבורסה וירידה מסחררת בערך הכסף: שכרו היומי של פועל נמל מגיע לשבעה עשר מיליארד מארקים, והיצאניות הטובות גובות פי שלושה עבור שירותיהן....