"אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, אז כנראה שזה ברווז", אמרה חוקרת המשטרה העייפה ותקעה בו מבט חודר. (עיניים שחורות, בולטות) "כבר הסכמתְּ שזה לא באמת ברווז". הוא אמר והחזיר לה...
* תמלול ההרצאה: נילי שמילי (שקף) איך לשרוד בכאילו בלב ים או בקיצור: אלבב"י מחיאות כפיים. + כניסה של כלנית. כלנית: מרגישים שאתם לא שלמים? שמשהו בכם מקולקל או לא ראוי לאהבה? ומה אם הייתי מבטיחה...
מאמא תמיד אמרה שעדיף בנות. בנות נשארות קרובות לאמא. ובן זה חתיכת נביילה. ימצא לו אישה וחת שתיים ישכח את אמא שלו. אבל זה היה מזמן. עוד באירופה. כשהייתי ילדה ומאמא עליה השלום עוד לא נשרפה...
מיכאל סגר אחריה את הדלת ומשב של קור חדר לדירה. "שוב יורד שלג," היא נאנחה והניחה על הרצפה מזוודה קטנה. אחר כך פשטה באטיות את הצעיף ואת הז'קט, ומיכאל מיהר לתלות אותם על אחד הווים וחייך...
האישה התקשטה לקראת התור שנקבע לה בשעה שלוש בצהריים אצל ד"ר זוסמן, כי כך לימדו אותה החיים: אישה צריכה להיות מקושטת. אישה מטופחת מקבלת יחס משופר. אישה יפה מקבלת טיפול טוב יותר מאישה שפניה אפרוריות, ששמלתה...
"המקום ינחם אתכם" נוסח ניחום אבלים כשכדור הארץ הפנה את גבו אל השמש, הרגישה השועלה שמשהו משתנה בה, וחיפשה לדבר הזה מקום. בלילות הקודמים כבר איתרה והכינה מראש כמה אפשרויות: חלל בין בולי עץ ואשפה בשולי...
מחיר הכניסה לבריכת "מרגוע לְעמֵל" סמלי לשחיינים שכבר מלאו להם חמישים, ושני מסלולים מתוך שישה סגורים לנכים שמתניידים בכיסאות גלגלים ופטורים מתשלום כניסה למקום. כיסא הגלגלים עושה את דרכו במעלה הרמפה, ושם, כמו היה זה פודיום,...
02/03/2019 שעה 11:32 תוכן הפנייה: לכבוד מחלקת כח אדם, ברצוני להסב את תשומת לבכם לכך שטרם בוצעה העלאה בדרגה. אני בטוחה שטעות זו מקורה באי הבנה, שכן הדוחות והערכות הרלוונטיות, כמו גם האישורים והטפסים נשלחו למשרדכם...
דבר כמעט-אחרון שהיה מתאים לי בימים האלה זה להיתקע עם איזה עשרה ונצואלנים בהוסטל נעול. אז טוב שמצאתי את הסידור הזה. רק במזל שמעתי בזמן על חדר שהתפנה באחת הדירות של החבר'ה שפזורים כאן ברחבי העיר,...
אבא צעק עליי שוב הבוקר. הוא אמר לי שזה באחריותי, ואני יודעת את זה גם בלי שהוא יצעק. זו האחריות של הבכורה, ככה הוא תמיד אומר. והוא צודק. זה מרגיז אבל אין מה לעשות. הוא זרק...
הפרופסור חש את מגע היד המלטפת על גבו ותחושה נעימה הציפה אותו. הוא ניסה להסתובב לעבר אשתו האהובה, אך איבריו לא נענו לו. "בוקר טוב, פרופסור, ארוחת הבוקר מוכנה!" קרא ג'ון בחיוך. למשמע קולו של ג'ון,...
יתכן שכמו שכל טעות מעידה על עצמה מבעוד מועד, גם זו אותתה לפתחי. ככל טעות אמרה לי: אני מזהירה אותך, אל תלכי בי, אלא אם כן את רוצה לשוב אל מעונות הלקאה עצמית, ואת רוצה –...
שמי אורי וינקלר, ואני מספיד. מחק זאת! זה איננו שמי, ומהו ההופך אדם למספיד, שוב איני יודע. ובכל זאת. בכל זאת אני עובר בין בתי האבלים, יום יום, שעה שעה. אני עולה ופותח את הדלת. איני...
בוקר אחד אזלו המים בכל הברזים שבבית. המים אזלו בברז שבמטבח, המים אזלו בברז שמעל הכיור במקלחת ואזלו בפעמון של הדוּש. גם בברז הקטן שמתחת לדוש המים אזלו. אימי כבר קמה וגם ששת ילדיה החלו להתעורר...
רמי יושב על השולחן, רגליו על הספסל. הוא מחזיק ביד ענף קרוע של עץ אלון ומתופף על הברכיים. אנחנו מתרחקים לתוך היער. החלטנו להתחבא לרמי מאחורי מגדל השמירה. אנחנו הולכים לאט. אני מחזיקה ביד בקבוק מים ...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבה עליונה* אל: ספי.מורה מאת: מיכאל.ורשבסקי נושא: חדר הבריחה "תקלה בקצה הגלקסיה" שמעתי המלצות רבות על חדר הבריחה שלכם וברצוני לבקר בו עם אמי ביום...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבת ביניים* כשראיתי אותו לא היה שום מקום לטעות. זהרורי השמש שהציפו את הגינה ריצדו גם על גבי גלימתו הכהה, שהפכה לסימן ההיכר שלו ובהשראתו...
סבתא זוהרה הייתה אולי בת בת מאה ואולי יותר. בעצם לא יותר ממאה, כי אני לא יודעת לספור יותר ממאה. היא לא הייתה הסבתא שלי אבל כולם בשכונה קראו לה סבתא. לא היה לה בעל והיה...
חָסֵר בָּהּ חֵלֶק. ואולי מדויק לומר שהיא שְׁלֵמָה מידי, סגורה, וחסר בה מה שיפרק אותה לחלקים. לדיבור צריך שניים והפה שלה לא הוציא דבר כבר שנים, המילים מתות וחיות בתוכה במחזורים. "אנשים מדברים", חשבה לעצמה, "ללא...
מוקדש לנערה עדי יעקובי שנעדרת מאז 1996. א בתקופה ההיא התגוררנו כבר כמה שנים סמוך לבית פרטי שהיה לאתר בניה. כמו שיח קוצני ויבש באמצע שדה מוריק הוא עמד בשכונה הבורגנית שהייתה אז השכונה שלנו. אפור...
12/10/2020 לכבוד: האגודה לתרבות הדיור הנידון: בקשה דחופה למגשר שלום וברכה, איני יודע אם תוכלו לעזור לי במצוקה האמיתית שאליה נקלעתי, אך אני פונה אליכם מתוך סערת רוחות ותדהמה. אמש התברר לי שאיש...
"שמעת על ההיא?" שאל אותי המוכר מ'עולם הממתקים', בחור שנראה בעצמו כמו דובון גומי אנושי. "לא שמעת? לפנות בוקר הביאו למיון מישהי, הסניטרים קוראים לה היפהפיה בתרדמת." "אני מבין," קטעתי אותו, "שביטלו את המושג חסיון רפואי."...
בספטמבר הגעתי לליסבון ותוך זמן קצר התחלתי לשקר. אולי כי היה יום יפה. חבל היה לי לקלקל. בכל נסיעה ארוכה דיה, מוכה געגוע, הייתי עוצם עיניים, נשען אחורה ומדמיין שהיא עדיין איתי, מונחת עליי כמכסה. עד...
"כמה מוזר," חשב כשעמד על פי הקבר הפתוח, נעליו מעוקמות מרגבי האדמה הלחים. חיים שלמים נארזים בכריכת בד לבנה. כמו משלוח של פריט אמנות יקר שיוצא למסע מעבר לים, אלא שהמטמון שנח פה כבר לא ייצא...