הם נפגשו בבית קפה צרפתי על יד נחלת בנימין רמב"ם. עמוס הגיע לבד, בלי האופנוע וגם בלי המכונית שלו. הוא היה עטוף במעיל חום וחורפי, כזה שהגיע לו עד לברכיים, ולא במעיל הכחול עם הפסים שזכרה...
קוראים לי תג'ריד, שירת הציפורים. אני חיה בגבעות ובוואדי, ביער ובמעיין סביב העיר בה נולדתי וגדלתי. ערערה. מעולם לא התרחקתי מהעיר חוץ מלימודי הוראה במכללה בעמק, אבל עכשיו אני רחוקה, עכשיו אני אלה בוואדי, יוצאת לצייד...
לשילר, שאמי הכירה לי בלילה, כשערב־רב של חיות ממלא את החדר, נוהגת אמו לומר: "תלמד לסלק אותן, על האדמה אין מקום לכולם." הוא שוכב במיטה, מאיר אותן בפנס האדום הקטן, לוחש: "אני מפחד." "המיטה היא...
לאהרון, האינואיט הראשון שלי "איטס גארבג'." אהרון האינואיט חושף לעברךְ שיניים רחבות, צהובות, ידו משחררת את רצועת הצוואר של הכלב השלישי בשורה הימנית. עשרים ושניים האחרים אינם מטים ראש. אינם רואים את עיניו של הכלב...
מדורת ההבלים — או מעשי טירוף שמתחפשים לשיקול־דעת עדת כלבי פרעה משוטטים מגיעה מיד לאחר ששרפות הקיץ שוככות. רובם נגועים בשחין, עורם החשוף זב דם ומוגלה. הם מקיפים את הבתים, נעים סביבם בעיקשות. יללותיהם נשמעות...
ליואל הופמן "…ההבדל בינינו, קליש, הוא רק האופן בו אנחנו מחלקים את הספרים. לך נדמה שיש ספרי בדיה או ספרי הגות, אבל בעיניי, הבדיה כרוכה בהגות וההגות כל כולה בדיה." (י"א וייגל) אני...
הלילה זה שוב קרה. ציפורה, שטוענת שהיא יכולה להירדם באור, ברעש, לקול צחוקה שלה, כשאביה נכנס אליה לחדר בימי שישי, נשכב לצדה אומר לה "קדושה שלי", לא מצליחה להירדם. היא רוצה לישון והיא פעמון נוראי שמצלצל,...
משה היה ילד חלש ששמע קולות, הוא לא ידע מנין מגיעים הצלילים הנוראים. מוחו היה נטרף מפחד. בלילות גברו הקולות והוא היה בורח מהבית חצי ישן, מתרוצץ בחצרות הבתים ונאבד. על מנת שלא יברח נהגו לקשור...
"וַיְגָרֶשׁ, אֶת־הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים". מקצה צוק הקרוי "ראש האריה" אפשר לראות את סוף העולם שכולם מאמינים כי כולם מאמינים בו. גם כשרכבתי על כתפיו של...
לאיסאק באבל (התרנגול הראשון שלי) כל ערב אני מתיישב לצד דודה לולה, מתבונן בה עוברת על העיתונים, גוזרת מהם את הידיעות המוזרות ביותר, מדביקה בספר הזיכרונות. יום אחד דודתי קוראת: "שומר מוזיאון פינקוטק במינכן שמע...
לחואן רולפו (לְפָרק צפרדעים) לעתים אני מתפתה להטעין את החלומות במשקל סגולי. מתפתה להאמין שהחיים הם על האדמה, שמישוריה רחבים מספיק לבכי, למרירות, לאפיסת הכוחות. מזל שמעל כל זה ישנו הרקיע. כשאבי מת יצקתי אבני...
(על מה שקרה בנֹא אמון) אנטוני שוכב על המיטה, קורא: "…אם יש משמעות לאמפטיה, הריהי להחליק על כנפי הרגשתך אל תוך המבנה הדינמי של אובייקט, ויהא זה עמוד, או גביש, או ענף של עץ, או...
בערך בשתיים-עשרה חיליק מגיע. "אני מפריע?" הוא שואל. אני מסמן לו שייכנס, והוא עדיין מהסס על המפתן. "אם אתה עכשיו בשוונג," הוא אומר, " אז אני אבוא אחר כך. אני לא רוצה להפריע או משהו, סתם...
אישה זקנה מנקה לי את הבית. את הכסף שהיא מרוויחה היא שולחת לילדיה ולנכדיה − אולי כבר יש נינים – שגרים כולם בבית יפה באחד מן החלקים המוריקים של אירופה, על גדות נהר. בימים שאיננה עובדת...
"המצאת הנפש מאפשרת לחשוב על הגוף כטפיל, הידיים יכולות להיות חפץ חסר תחושות ביום, אך רכות וענוגות בלילה. אין סתירה בין הפעולות. הן משתתפות במצב הכפול של לא להיות אני ועם זאת להיות שלי." סנדרו גרוסבאום...
הוא שיחק את תפקידו כראוי. לא הראה שום סימן לכך שידוע לו מה מתרחש מאחורי גבו. הוא יכול היה להיות מרוצה מעצמו באמת. וכשבנט ויוסי כהן גילו לו לשם מה זימנו אותו, הוא העמיד פני מופתע....
בסופו של היום שבו עברתי מן העיר אל הכפר, השיב כלבי את נשמתו לבורא. איני יודע האם היה זה מקרה או שמא תוצאה של הלם מעבר. אולם בשעה אחת וחצי בלילה, אחרי ייסורי גסיסה שהופיעו בחטף...
העיר הזאת היא כל כך יקרה כוסאמו, שנגמר לי הכוח. אבל גם נפלאה כל כך, שלא תמיד קל למצוא בשבילה כוחות. היה עדיף שתהיה יקרה ונוראה. כדי ליהנות ממנה, צריך כסף; כדי שיהיה כסף, צריך לעבוד...
גם אז, כבתקופות אחרות של להט מטאפיסי, לא ייחסו לגוף – (ומה עוד, של אשה) – משקל רב. ייתכן שמסיבה זו גם הסוורים בנמל לא שמו לבם לכך, שבאותו היום ירדה מן הסירה בנמל יפו אשה,...
בוקר אחד הם קמו והחתול לא היה שם. הוא לא התפרקד על הכורסה מבהיק בלובנו על האפור המהוה בסלון, לא הסתנן תחת שמיכות הילדים, וגם לא התגלה תחת המיטה הזוגית, שם נהג לחסות באפלולית, עיניו הזרחניות...
בכניסה לבניין הייתה נעל שחורה. ירדתי לקנות חפיסת סיגריות וכמה עגבניות. נעל שחורה אחת, על המרצפת השנייה שאחרי המפתן של דלת הכניסה, ליד המדרגות שרצפתן הייתה לא לבנה ולא צבעונית, אלא משהו שבין בהיר לכהה מרוב...
אישה בחלל עבודה, מתי יאהבו אותך? קרה שלא קמת מהכיסא עד לארוחת הצהריים. את שותה הרבה מים – אבל הגוף קיבל צורה של כיסא. אישה בחלל עבודה, החלל משתנה, העבודה משתנה, חברות קמות ונופלות. את יכולה...
א גבוה, גבוה, עד לשחקים התנוסס מגדלה של הנסיכה הענוגה. כולו עשוי בדולח צח וראשו מעולף פז ואבני תפארת. סביב לו השתרע גן שושנים רב-גונים ורחב ידיים. מבין הרשת הדקה של שבילי זהב צרים השקיפו ערוגות...
“I have not yet begun to fight!” John Paul Jones כל הדרך אל הים היא ירידה אחת גדולה, כאילו כל העולם אינו אלא גיגית ענקית שהכול נוסעים, שטים, גולשים ונסחפים אל תחתיתה. אני נוסעת לבקר את...