אדית נסביט נולדה ב-1858 בלונדון. מות אביה כשהייתה בת 4 ומחלת השחפת של אחותה גרמו למשפחתה לנדוד ברחבי אירופה בחיפוש אחר מזג אוויר שייטיב עם מחלתה של אחותה. המשפחה חזרה והתיישבה בלונדון כשנסביט היתה בת 17. בגיל 19 היא פגשה את הוברט בלאנד, פעיל פוליטי וסופר. בחודש השביעי להיריונה הם התחתנו אך לא עברו לגור ביחד, בלאנד המשיך להתגורר עם אמו וארוסתו (נסביט לא ידעה על כך). נישואיהם המשיכו להיות סוערים ושערוריתיים, חברתה של נסביט, אליס הוטסון, הרתה לבלאנד, ולאחר ויכוח חריף, נסביט אימצה את הילד שנולד להם ואפשרה להוטסון להמשיך להתגורר בביתם בתפקיד סוכנת הבית ומזכירה. לאחר 13 שנים, זה קרה שוב, אליס הוטסון הרתה לבלאנד ונסביט אימצה את הילד שוב. ב-1899 היא פרסמה את "מחפשי האוצר", שזכה להערכה ולהצלחה רבה. הספר השפיע על תפיסת ספרות הילדים, מכיוון שהיה חדשני, תיאור את עולם המציאות ואת דמויות הילדים כפי שהם במציאות, ולא כפי שהם אמורים להיות. ב-1900 בנה פביאן, מת באופן פתאומי כתוצאה מדלקת שקדים – מותו הותיר חותם רגשי עמוק על נסביט וספרים רבים שכתבה לאחר מכן הוקדשו לזיכרו. היא נחשבת לסופרת הילדים המודרנית הראשונה, אף על פי שכתבה גם למבוגרים. היא היתה פעילה פוליטית, הרצתה וכתבה מאמרים פובליציסטיים. ב-1914, לאחר שנים של עיוורון ותלות מוחלטת בנסבית, בלאנד מת. שלוש שנים אחרי מותו, היא נישאה לתומס "רב החובל" תאקר, מהנדס על מעבורת וולוויץ'. הם נשארו ביחד עד סוף חייה. היא סבלה מסרטן הריאות ומתה ב-1924. אדית נסביט כתבה עד יום מותה ופרסמה בימי חייה יותר מארבעים וארבעה ספרים.