מעטים הם הסופרים שסיגננוּ במידה כה מכרעת את הכתיבה המודרנית כפי שעשה זאת גוסטב פלובר (1821-1880). פלובר, שנודע כאדם רגזן וחם-מזג, הקדיש את חייו לכתיבה, ובמלוא מובן המילה: הוא כתב ושיכתב בדקדקנות את כתביו, ומיעט לפרסם. לצד הרומנים שכתב, בהם "מדאם בובארי" ו"בובאר ופקושה" (אותו לא זכה להשלים בחייו), כתב פלובר גם נובלות וסיפורים קצרים. לאחר שהתפרסמו בעיתונות הפרקים הראשונים מתוך הרומן "מדאם בובארי", הועמד פלובר לדין בגין "פגיעה במוסר הציבורי". לאחר שזוכה במשפט, הרומן ראה אור וזכה להצלחה. עד היום נחשב "מדאם בובארי" לאחד מאבות הריאליזם המודרני. לאחר מותו התפרסמו יומניו של פלובר ומכתבים שכתב לאהובותיו, ובו נגלתה ביתר פירוט הדרמה הנפשית שנכרכה במלאכה הסיזיפית של הכתיבה, לה הקדיש פלובר את חייו. אנרי טרויה חיבר את הביוגרפיה הרחבה והידועה על חייו של פלובר, והסופר הבריטי ג'וליאן בארנס כתב, בהשראת כתביו של הסופר הצרפתי החשוב (למשל, סיפורו "לב תמים") את הרומן "התוכי של פלובר".