וַרְלאם שָׁלאמוֹב היה סופר ומשורר רוסי. הוא נולד ב-1907 בוולגודה לאב כומר אורתודוכסי ואם עקרת בית. ב-9122 נסע למוסקבה והחל לעבוד שם במפעל. לאחר מכן החל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה והצטרף לקבוצה טורצקיסטית. ב-1929 לאחר שהפיץ כרוז ובו ביקורת על סטלין, הוא הואשם בפעילות חתרנית ונשלח לשנתיים של עבודת פרך בהרי אורל. הוא שב למוסקבה ב-1932 והחל לעסוק בספרות ובעיתונות. ב-1937 הוא נעצר שוב באשמה שתמך בפומבי בסופר איוון בונין. הוא נשלח ל-17 שנים למחנות שעל נהר קולימה שבסיביר לעבודת פרך קשה. ב-1946, לאחר שהדרדר למצב אנוש, הצליח בעזרתו של חבר למצוא תפקיד של סייע בבית החולים וכך הצליח לשרוד. הוא שוחרר מן הגולאג בשנות ה-50 והורשה לפרסם מקצת משירתו. קטעים מתוך יצירתו המרכזית "מחברות קולימה" החלו לראות אור במחתרת בחל מאמצע שנות ה-60 וכן התפרסמו מחוץ לברית המועצות. ב-1970, בהיותו חולה, שבור ותלוי לחלוטין באגודת הסופרים הסובייטית, נדרש שלמוב לפרסם מכתב ובו הוא מתכחש ליצירותיו שפורסמו בחוץ לארץ. ב-1978 ראה אור באנגליה ספרו הנודע "סיפורי קולימה" – אוסף של 103 קטעים קצרים, סיפורים, המתארים את הניוון ואובדן צלם אנוש במחנות העבודה. הסיפורים נאסרו לפרסום בברית המועצות עד 1988. אוספים של שירתו וכל כתביו ראו אור בשפות שונות לאחר מותו.
