יעקב הורוביץ (1901- 1975) – סופר ישראלי, נולד בקאלוש שבגליציה המזרחית, ספג חינוך יהודי. בתקופת מלחמת העולם הראשונה בילה בווינה בקניית השכלה. הוא הושפע מהאקספרסיוניזם הגרמני, ובעיקר מגוסטב מאהלר. עלה ארצה ב-1919. עבד במקומות שונים בכבישים, בנין, שמירה וכו'. יצא לחוץ-לארץ וסיים לימודיו באוניברסיטת וינה (1924) ובה בשנה חזר ארצה. מ-1934 שימש כמזכיר החברה הארץ-ישראלית לביטוח ובשנים 1943־1966 היה עורך המוסף הספרותי "תרבות וספרות" של עיתון 'הארץ'. בשנת 1958 מונה כנספח תרבות בארצות סקנדינביה. את פעילותו הספרותית החל בוינה ב-1924 עם פרסום סיפורו "סולייקה" בקובץ 'פרט' שהוציא לאור גרשם שופמן. לאחר מכן השתתף בקביעות ב"הדים", "הפועל הצעיר", "העולם" ועוד. הוא גם פירסם אז תרגומי מחזות וקטעי מחזות ובמיוחד כשעבד עם להקות התיאטרון "התיאטרון העברי" וה"תיאטרון האמנותי" במחצית הראשונה של שנות העשרים. עם היווסד "כתובים" (1927) נעשה במשתתפים הקבועים בסיפורים, רשימות וביקורות על הצגות תיאטרוניות. הוא גם השתתף בכתיבה ב"טורים" והיה חבר בחבורת הסופרים "אמודאים" ואח"כ "יחדיו". בשנים 1925־1926 חבר עם א"צ גרינברג והשתתף ב"סדן". לאחר מכן החל לכתוב בקביעות ב"הארץ". יעקב הורוביץ נפטר בתל-אביב בכ"ז בטבת תשל"ז, 10 בינואר 1975 ונטמן בבית העלמין קרית שאול.
