יצחק אוורבוך-אורפז הוא סופר ישראלי. הוא נולד בזינקוב, שברוסיה, ב-1921. ב-1938, בגיל 17, בא לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער, והצטרף לגרעין קיבוצי במושבה מגדיאל. בסתיו 1942 הגיעו ידיעות מקוטעות על מותם של הוריו ואחותו בטרנסניסטריה שברומניה. הוא התגייס לצבא הבריטי ויצא לאירופה. הוא שב לישראל ונלחם במלחמת העצמאות. באחת החופשות כתב סיפור לתחרות וזכה בפרס. הסיפור נדפס ב"במחנה" וכדי לקרוא אותו ברדיו ביקשו שיעברת את שמו הגלותי, וכך הפך מאוורבוך לאורפז. בגיל מבוגר יחסית למד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. הוא היה עורך וכותב קבוע בעיתון "על המשמר". ספרו הראשון, "עשב פרא", הופיע ב-1959. ב-1979 שהה כסופר אורח באוניברסיטת איווה בארצות-הברית, ובשנות השמונים והתשעים הנחה בסדנאות לכתיבה יוצרת בתל-אביב ובירושלים. אחרי מלחמת ששת-הימים פעל בוועד לשלום וביטחון ובמעגלים אחרים למען קידום השלום בין ישראלים ופלסטינים. כמו כן היה מעורב בפעילויות לשימור החוף מפני אילי הנדל"ן. ב-1982 הוא החזיר את שם אבותיו אוורבוך, והמתח שבין הזהות הישראלית ליהודית הוסיף להעסיק את כתיבתו המאוחרת. אורפז פרסם כ-20 ספרים, בהם רומנים, נובלות, קבצי סיפורים קצרים ומסות. הוא זכה בפרסים רבים, בין השאר, בפרס ביאליק ובפרס נשיא המדינה, וב-2005 הוענק לו פרס ישראל לספרות. הוא התגורר בתל אביב והלך לעולמו ב-2015.
