לאה גולדברג נולדה ב-29 במאי 1911 בעיר קניגסברג, פרוסיה. את שנות ילדותה בילתה בקובנה שבליטא. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתה לרוסיה, וחזרה אחר כך לליטא. היא קיבלה תואר דוקטור לשפות שמיות מאוניברסיטת בון, ועלתה לארץ ישראל ב-1935. לאה גולדברג היתה לאחת המשוררות המפורסמות ביותר שכתבו בעברית. היא התפרסמה גם כסופרת ילדים מצליחה, חוקרת, מבקרת תיאטרון, מתרגמת ועורכת. היא הקימה את המחלקה לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית ונשארה יושבת הראש שלה עד מותה. גולדברג פרסמה תשעה ספרי שירה במהלך חייה, רומנים, מחזות, ספרי עיון וספרים לילדים. היא זכתה בפרס רופין (1949), בפרס שלונסקי (1956), בפרס קוגל (1960), בפרס נוימן (ניו יורק, 1969) ובפרס ישראל לספרות (1970). עבודתה של לאה גולדברג פורסמה ב-15 שפות.