לודמילה פטרושבסקיה, סופרת ומחזאית רוסית שפירסמה יותר מ-20 ספרים, נולדה במוסקבה בשנת 1938. בשנות המלחמה נדדה בין קרובי משפחה ואף שהתה בבית יתומים, ולדבריה "גנבה ראשים של דג מלוח מפחי האשפה של השכנים". את אמה פגשה לראשונה בגיל תשע. כיום פטרושבסקיה נחשבת ל"קלאסיקה מודרנית" ברוסיה, אבל במשך עשרות שנים נאסרו יצירותיה על ידי הצנזורה הסובייטית. אף על פי שכתיבתה מעולם לא היתה פוליטית במובן הפשוט, הריאליזם הבלתי מתפשר שלה, תיאורי המציאות הסובייטית המייאשת והאפרורית, קוממו עליה את הממסד. רק ב-1988, כשמלאו לה חמישים, ראה אור ספרה הראשון, "אהבה בת אלמוות". המחזות הראשונים שכתבה הוצגו רק על בימות של תיאטראות פרינג' חובבניים, ואילו התיאטראות הממסדיים החלו להציג אותה רק מאמצע שנות ה-80. בשנים אלה זכתה להכרה ממסדית, תורגמה ליותר מ-30 שפות, מחזותיה הועלו בידי מיטב התיאטראות והבמאים, והיא קיבלה שלל פרסים ספרותיים ברוסיה ומחוצה לה. ב-2009 זכתה בפרס הפנטזיה העולמי WFA על קובץ הסיפורים "היה היתה אישה שניסתה לרצוח את התינוק של שכנתה", שתורגם לאנגלית והיה לרב-מכר בארצות הברית. פטרושבסקיה היא אלמנה ואם לשלושה ילדים.