תָדֶאוּש קונביצקי היה סופר, תסריטאי ובמאי פולני, שנודע ביצירותיו על ההרס המר שבמלחמה ובאידיאולוגיה. הוא נולד ב-1926 בעיירה נובה וילייקה, הסמוכה לווילנה בפולין (כיום משתייכת לליטא). אביו של קונביצקי מת כשהיה בן שלוש, ובגלל בעיותיה הבריאותיות של אמו גידלה אותו משפחתו המורחבת. משנת 1932 עבר לגור עם אחות סבתו בקולוניה ויילנסקה, בבית דתי מאוד, חדור באווירה של פולחן מרד ינואר 1863 נגד הרוסים. בהיותו נער פרצה מלחמת העולם השנייה, וקונביצקי הצטרף לתנועת ההתנגדות הפולנית, במסגרתה נלחם ראשית בנאצים ולאחר מכן בסובייטים. ב-1944 נמלט מעבודות כפייה יזומות בבירוא יערות ועבד בבית חולים צבאי גרמני. עם פרוץ המרד בווילנה, הצטרף קונביצקי לפרטיזנים. בסתיו, לאחר תקופה של הסתתרות בחווה ליד וילנה, חזר שוב לפרטיזנים, שכעת כבר היו אנטי-בולשביקים. הקבוצה הסתתרה ביער עד סוף אפריל. במאי 1945 השתמשו קונביצקי וכמה מידידיו במסמכים מזויפים כדי לחצות את הגבול הפולני החדש וליצור קשר עם קבוצות פרטיזנים מקומיות, אך גילו כי לא ניתן להמשיך להילחם. קונביצקי החל לעבוד בשטחים גרמנים לשעבר בגליביצה, ואחרי כמה חודשים נסע לקראקוב והחל ללמוד שם ספרות פולנית באוניברסיטה. הוא מצא עבודה כעיתונאי וכמאייר, והחל לפרסם בעיתונים ובכתבי עת. הוא היה חבר מערכת בכתבי עת ספרותיים מובילים ועקב אחר הקו הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. בקיץ 1947 הוא התפרסם לראשונה כמשורר, ולאחר מכן, בעידודם של תדיאוש בורובסקי ורומאן ברטני, כתב את סיפורו הקצר הראשון, "רב טוראי קֹוזְ'יוֹלֶק ואני". ספרו הראשון, "באתר הבנייה" (1950), זכה בפרס הלאומי לספרות. הקריירה הקולנועית שלו, כבמאי סרטים וכתסריטאי, החלה בשנת 1956; סרטו "יום הקיץ האחרון" זכה בפרס ונציה ב-1958. בשנות ה-60 פרש קונביצקי מהמפלגה הקומוניסטית, איבד את עבודתו בתעשיית הקולנוע הרשמית, והחל להיות פעיל בתנועת האופוזיציה. קונביצקי כתב יותר מ-20 ספרים. יצירותיו מלאות תחושות אשמה וחרדה, וצבועות בחוויות המלחמה ובתחושה של חוסר אונים בהתמודדות עם חברה מושחתת ומדכאת. צ'סלב מילוש כתב על הרומן המפורסם שלו, רב-המכר "ספר החלומות של ימינו" (1963), שהוא "אחד הרומנים המפחידים ביותר של הספרות הפולנית שלאחר המלחמה". תדיאוש קונביצקי נפטר בשנת 2015 בוורשה, בגיל 88.
