א אני עובד בבית קפה. אין לי מקום בבית. כלומר, עכשיו יש לי אבל עד לא מזמן לא היה לי. אולי גם את זה צריך להסביר. עד לא מזמן הייתי נשוי ועכשיו אני כבר לא....
בראשית שנות התשעים ביקשתי לצאת לשנת שבתון. האקוורלים הקטנים, שהביאו לי אמנם רווחה כלכלית מסוימת, שעממו אותי. תכננתי להשתקע בסדרה חדשה: דיוקנאות אדומים של עוצמי עיניים, שמן מדולל על בדים גדולים. מיכאליס אמר שכדי לזכות בשבתון...
האיש שישב מולי בבית הקפה לא הפסיק להזיע ולדבר. הוא היה אמריקאי. האיש סיפר לי שכתב שלושה ספרים ושאחד מהם זכה בפרס מאוד חשוב עליו אף פעם לא שמעתי. הוא דיבר מהר, כאילו יש לו מדי...
הוא יכול היה להקיץ בכל מקום, בכל זמן, בתור כל דברשהו. כעכביש שעיר שתנודה חשודה הקפיצה אותו מרבצו, נגיד; כנער מקהלה חולמני שאיחר להתעורר, נאמר; או כגברת, למשל בשואה. או אז לאו היה זוכר את הגוף...
להארי הארלו היו גורי קופים. ולגורי הקופים היו שתי אמהות תותבות לבחור מביניהן. לאחת היה בקבוק בלי חיבוק. לשנייה חיבוק נטול חלב. הראשונה עשויה הייתה מחוטי תיל, והאחרת מספוג עטוף בבד מגבת. לצייר הייתה פעם אהובה...
שנים שהה מאחורי הוילון. כל ילדותו היה שוכן שם, אצל סבתו בסלון, והוא מעביר אצבעות על קפלי האריג הפרחוני, עוקב בעיניו אחר צללים מרקדים, כורך אותו סביבו, נעטף בו ונשמר בקרבו כגולם. לפעמים, כאשר צותת למבוגרים...
אורטל קצת יותר מנסערת. היא מקשיבה לקול הזך של סבתא שלה, הבוקע מתוך סרט דוקומנטרי שהיא עורכת כדי להציגו בברניאלה. היא מביטה בכוס התה השקופה, עם עלה ירוק של שִׁיבָּה, שסבתה מוציאה אחרי כמה דקות מהתה....
אף שכן או קרוב משפחה לא נתן לי סוכריות או כסף ובתמורה דרש שאנשק לו את הבּוּלבּוּל, לא היה שום אירוע כזה, אבל הייתי ילדה שחשבה כל הזמן על מין, יודעים מה, תשעים אחוז מהזמן לפחות....
אבי האמין בקארמה מרקסיסטית כגורל מלהיב שנתפר לפי מידת גופו הנמוך והמוצק. הוא ראה את העולם בעיניים מתריסות ושוחקות, כמו ניחן ביכולת להבחין בניצוץ חמקמק של אמת בערפל. כשהיה נועץ בי את מבטו הרגשתי כאילו איבריי...
הכל קורה לי, כל מה שאני רואה קורה לי, כל מה שאני שומעת קורה לי, כל מה שאני קוראת קורה לי, כל מה שקורה קורה לי. הקצב בשוק חותך בסכין גוש בשר וכואבת לי הבטן. ברדיו...
למוח גחמות משלו, לאו דווקא אלה שלָךְ, וככה כל פעם שאני נזכרת בשבוע ההוא בעיירה מ’, בֶּליצקי נתקע לי לפני הכול – לפני הכנסיות הקטנות הלבנות בחוץ וזהובות בפנים, הסמטאות המרוצפות אבן כהה, המרכבות הצבעוניות כמו...
ידעתי, שלא ייתכן, כי הרץ ואשתו יושבים בשעה זו בביתם. בתוך ארנקי היה מוכן אפילו פתק: "ביקרתיכם ולא מצאתיכם. צר לי מאוד. שושנה". דבר זה טוב היה, שהוא עשוי לפטור אותי מביקור חובה משעמם בבית זה...
ממה שאני יודעת שקרה, דני היה אחרי לילה לבן של עבודה, יום לפני דדליין רציני. הוא וג׳ימי ישבו גמורים מול המחשבים, אנשים כבר התחילו להגיע לבוקר החדש. עד שמצא את קופסת האדוויל במגירה המבולגנת של יעלי,...
כולם צריכים להתוודות על משהו, אז גם אני. אני אוכל בסופרים כבר כמה שנים. בדרך כלל, אני עובד עם אלה מנשר. הם מרוכזים באזור התעשייה ויש שם המון קונים והעובדים לא שמים לב לכלום, כי הם...
האורות באולם הגדול כבו – זה דימוי שחוק אך בדוק לסיים אתו כתבה. המלווה מטעם רשות שדות התעופה נפרד ממני בפיהוק ובברכת "אתה כבר תדע איך לצאת?" ונעלם מבלי לחכות לתשובה, אבל אני התמהמהתי רגע נוסף...
"דובי, ספר לי איך היה שם. איך היה עם האיש הזקן?". בהרת מוכת יגון. בהרת אילמת. הוא לא משתף בדבר. הלוואי והיה מספר לי על קורותיו. אני מיטיבה את החזקתי בו. הוא מונח בזרועותיי, הידיים כרוכות...
בנובמבר הרוח שינתה כיוון באחת וסתרה בפניו של אווז הבר בדרכו מסיביר לאֶסֵקְס אשר בדרום-מזרח אנגליה. החורף הגיע. האווז ניתק לרגע ממבנה הווִי של להקו והסתבך לו בענן שלא היה לו מה לחפש בגובה כזה. כששבו...
"אני רוצה להכין דגים. לך לשלמה ותגיד לו שירשום, עכשיו". וגם להביא חצי כיכר לחם לבן ושקית חלב, וזוג נעליים שקנתה וביקשה להחליף מידה, וכשהיתה חסרה – גם נורה. היתה פוקדת עליי, תמיד טרודה, ואני, ילד...
בקיץ שבו התאהבתי בבינה מלאכותית התאהבתי גם בנ׳, ושני הדברים לא היו בלתי קשורים. בתחילת הקיץ מכונה שבנתה נ׳ עלתה בפיד שלי, שוב ושוב. נהגתי כמו שנהוג: בפעם הראשונה התעלמתי, בפעם השניה חיבבתי, בפעם השלישית כבר...
"הצעיף הזה מגוחך," אמרה קטיה. "חם נורא." "זה צעיף קיץ דק – הוא עשוי משי." "אתה נראה בו כמו משורר, לא כמו סופר." "הוי, כמה שלא מתחשק לי ללכת לשם." "אפשר לעזוב אחרי שתסיים לקרוא." לילה...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבת ביניים* זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף-פעם לא היה מוכן לפתוח את הדלת לאנשים שאיחרו את האוטובוס. הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח...
אבא שלך הוא זה שלימד אותך להסתכל. ולא רק שלימד הוא גם אמר מפורשות "אני מראה לך איך להסתכל", הרים את סנטרך בשתי אצבעות ואמר לך להביט תמיד לשמיים. אולי זאת הייתה עצה. אולי פקודה. אולי...
ביום ראשון בבוקר אין לך הרבה מה לעשות, או שאת הולכת ליוגה או שאת הולכת לבית קפה, או שניהם אחד אחרי השני. בשולחן לידי יושבים איזה שניים, שיואו, ההוא ככה והשני יותר גרוע. אני לא רוצה...
מה הם הנעורים? חלום. מהי האהבה? תוכנו של החלום. סרן קירקגור בתקופה שאחרי הניתוח ההורים שלי שהו בחו"ל, ואני נשארתי לבד בבית הגדול שלהם, בעיר חוף שאפשר לתאר כנמוכה וסהרורית או כנטולת הקשר. פעם בכמה...