מַרְסֵלינוֹ יושב על גדם עץ, מצייר בחול עיגולים באצבע. קשה לעשות את זה באגודל, ובפועל, האצבע והאגודל הן כל מה שנותר לו. המסחטה לקחה את האצבעות האחרות. היום ההוא הלך לגמרי, הם לא יכלו להכין את...
הסלע הזה אולי היה פעם אִי, אבל עכשיו נותר ממנו רק גבנון תלול שמפלח את האוקיינוס מכל צדדיו מלבד אחד, ובו משתפל המידרון כך שאפשר לקרב אליו ספינה. אני בא הנה מדי שנה. בהתחלה באנו בשביל...
דין וחשבון על דעיכתה של האלקה הגדולה, לדברי מי שחזה בה
הוללות לא מתוכננת פעם אחת הִכּתה אַנְטוֹנינָה אָלֶכְּסֵיֶיבְנָה את בעלה בחותמת משרדית והתלכלך לו המצח בצבע דפוס. פְּיוֹטר לֵיאוֹנידוֹביץ', בעלה של אנטונינה אלכסייבנה, נפגע מאוד, הסתגר בחדר האמבטיה ולא נתן לאף אחד להיכנס לשם. דיירי הדירה...
עבודתו של אבי, כמו רבות בעיר הזאת, היא עבודה טפילית. בתור צלם מקצועי, הוא מזמן היה מת מרעב – ואיתו כל המשפחה – אלמלא הצעתו הנדיבה של דוקטור רויאן, שחוץ משכר הוגן העניק לו גם את...
הרכבת נרעדה וגוועה בתחנת ליווינגסטון והוא ראה את הגבר לבוש חולצת חאקי בלויה שכפתורי כיסיה מכופתרים, ניצב בזרועות שלובות. ידו של הילד התרוממה מתוך דחף לא רצוני וחיוך עלה על פניו. הגבר החזיר לו חיוך כבד...
רחוב בייקר, 1 בינואר מתחיל יומן כדי להעלות על הכתב כמה תקריות מועילות שווטסון לא ימצא בהן שימוש. לעתים קרובות מדי ווטסון לא מצליח לראות שמנקודת מבט מקצועית תיק לא מוצלח מעניין יותר מתיק מוצלח. אבל...
הדבר הראשון שדרשה ממני פָּאס כשהתחתנו היה שאפסיק לבזבז את הכסף על אלכוהול ודיסקים כאילו הייתי איזה ראג'ה. החובה העיקרית שלי הייתה לשלם שכר דירה ולממן את הדברים של הילדה: חיתולים, חלב, בגדים, כל מיני זוטות....
עשרה נרות בתוך חטיף-דג אומרים לך שזה יום ההולדת של גָלי. ילדת היומולדת במרכז תשומת הלב; היא מצמצמת מבט אל פצפוצי קוביות המבזק. החתולה השחורה מכירה, כנראה, כל תנוחת רכות חתולית שקיימת. בוער לה להתגלות אל...
קו 42 לפידמונט. אוטובוס איטי לכיכר ג'ק לונדון. עוזרות ונשים זקנות. התיישבתי ליד זקנה עיוורת שקראה כתב ברייל, אצבעה מחליקה על הדף, איטית ושקטה, שורה אחרי שורה. מראה מרגיע, הקריאה מעבר לכתף שלה. האישה ירדה ברחוב...
כשצמאים העולם מאבד צורה. הקרקע הופכת למרחב קמור וכל צעד שלך הוא כמו טיפוס במעלה הדרך. העצים רוכנים מעליך וענפיהם דוקרים לך את העיניים. העיניים צורבות, השפתיים מדממות, אתה מרגיש שכולך שק של דם שזלג אי...
לדיֵיגוֹ גַרסִיָה אֶלִיוֹ "You may still think true friendship is a lie. But then, you've never met Bill Burton", חזר ואמר סמואל ויינשטיין לעתים קרובות. למעשה, האמירה הזאת יכולה להיחשב לאות ההיכר שלו. הוא היה...
"רצונך בסיפור אהבותי המטורפות?" (אופנבאך, "סיפורי הופמן") מחיאות הכפיים הסוערות בקושי נגעו בה, קריאות "הבראבו!" החוזרות ונשנות של הקהל העומד מול הבמה – פרצופים שלא יכלה לזהות תחת חום הזרקורים – הגיעו לאוזניה כמלמולים עמוסים,...
הכול אמור היה להתחלק בשליש. אני הייתי אמור לקבל שליש על ההדפסה, היא הייתה אמורה לקבל שליש על העריכה, והוא היה אמור לקבל שליש על כתיבת הרומן. היינו אמורים לחלק גם את שכר הסופרים לשלושה. שלושתנו...
צפיתי בו הולך, עקבתי אחר צעדיו. הילוכו היה שאנן, רגוע. חסר אחריות, אפילו. לא הטריד אותו שהדבר הזה צורח כבר דקות, שעות. יותר מיום. בחנתי את בגדיו. מכנסי קורדרוי כחולים וז'קט ספורטיבי לבן. מתחת, חולצה משובצת....
היא ישבה על כיסא בתספורת קצרה שחשפה את צווארה הדק. רציתי לבכות ולא ידעתי בדיוק למה. לא נכון, בעצם ידעתי למה. היא גרמה לי למחשבות המטרידות שיש לי תמיד כשאני מסתכלת על מישהי שאני רוצה לזיין...
היא היתה דדנית, עם רגליים דקיקות ועיניים כחולות. כך אני אוהב לזכור אותה. אני לא יודע למה התאהבתי בה, אבל התאהבתי כמו משוגע, ובהתחלה, כלומר בימים הראשונים, בשעות הראשונות, הכול הלך בסדר. אחר כך קלרה חזרה...
באחד מיערות ההימלאיה, בצל אלונים מכוסי טחב, רכב השוטר, ושמשו טפף בעקבותיו. "איזה עסק מכוער, בְּהֵר סינג'," אמר השוטר. "היכן הם?" "עסק מכוער בהחלט," אמר בְּהֵר סינג', "ובנוגע להם, אין ספק כי הם נצלים כעת באש חמה...
העצים אינם יודעים לדבר ועומדים במקומם, ובכל זאת הם יצורים חיים. הם נושמים. הם צומחים בכל ימי חייהם. אפילו קשישי העצים הענקיים – גם הם צומחים בכל שנה לגובה, כמו ילדים קטנים. על העדרים שומרים רועים,...
רק לעתים רחוקות שוכרים אנשים פשוטים כמו ג'ון וכמוני אחוזה משפחתית לימי הקיץ. וילה בסגנון קולוניאלי, נחלת אבות, הייתי אומרת בית רדוף רוחות ומרקיעה לפסגות של אושר רומנטי – אבל אי אפשר לדרוש מן הגורל יותר...
לטוס עם כוכב קולנוע פעמיים ישבתי במטוס ליד אדם מפורסם. הראשון היה ג'ייסון קיד מהניו-ג'רזי נטס. שאלתי אותו למה הוא לא טס במחלקה הראשונה והוא אמר שזה כי הבן דוד שלו עובד ביונייטד. "אז אפילו...
יש לי בתולת-ים בצנצנת שקווילטי קנה לי במכירה ביתית בעשרים וחמישה סנט. הבתולת-ים הזאת כל היום רק "אני שונאתותך שונאתותך שונאותך", אבל היא בתוך צנצנת, וכל עוד אני לא פותחת את המכסה היא לא תצא להרוג...
"היא תיילל כחיית פרא ותבכה כתינוק"1 לדבריה של אקסיניה הכל-יודעת, הסיפור הזה התחיל כאשר התאהב הפקיד פָּלְצִ'יקוֹב משָלוֹמֵטייבוֹ בבת האגרונום. האהבה בערה ואיכלה את לב האומלל. הוא נסע לעיר המחוז גְרָצֵ'בְקָה והזמין לעצמו חליפה. החליפה היתה...
הטמגוצ'י של הבן שלי חטף איידס. לא יותר משלושים פּיקסֶלים יצרו את חיית המחמד הווירטואלית על צג ה-LCD הקטן, אבל המחלה היתה ניכרת לעין. הוא נראה כמו חולה איידס, אתם יודעים? רזה יותר מקודם. כמה מהפיקסלים...
נקישה חרישית בדלת נשמעה מבחוץ: אחת. הפוגה. ושוב – בקול מעט חזק וגרמי יותר: שתיים. בתנועה מתורגלת, בלי לקום ממיטתו, הושיט גיבֵּנין את רגלו לקראת הנקישה, השחיל את בהונותיו אל תוך הידית, ומשך. הדלת נפתחה לרווחה....
כשאנחנו עולים למטוס אנחנו מחייכים בלי לדעת בדיוק למה. האפשרות שאנחנו מתגרים בגורל גורמת לנו להתפתות לאמונות תפלות: החיוך שלנו הוא לא חיוך של שמחה, אלא כישוף נגד אסונות. זה מה שחשבתי כשעליתי על מטוס מַדְחֵף...
מתוך ״ראינו לילה״ קבענו להיפגש בתחנת המטרו בַּגְרָטִיאוֹנוֹב כדי ללכת יחד לגוֹרְבּוּשְׁקָה, לשמוע להקת פּאנק מסיביר. גְרוֹמוֹב הסביר איך אזהה אותו: "אני מרכיב משקפיים, הגשר מלופף בחוט ברזל. הממ… ויש לי זקן." "גם אני מרכיבה...
כאשר נטרק מכסה הצוהר מעל לראשו והתעמעמו קולות האנשים שנשארו למעלה, ירד צ'ארלס דרווין בזהירות במדרגות, ביד אחת אחז במעקה שמירקו ידיים רבות, וביד השנייה לפת פמוט של נר שעווה עבה. כשירד במדרגה החורקת האחרונה, שיחרר...
אדון פ.ר מוֹנְטֵס שב לביתו כל ערב בשעה תשע. הוא התגורר בדירה מרווחת ברחוב אַרְמֵנְדָארִיז, שהיו לה חלונות גדולים הפונים לכיוון הים הבלתי-נגמר. אחרי שסגר מאחוריו את דלת המעלית, לרוב היה אדון מונטס מניח את התיק...
פעם נהגו לומר על הבאר הישנה — באר המים הקרירים קוראים לה — כי לא תיבש לעולם. אבל כיום היא חתומה ומשמשת רק ככיכר תנועה. ברחובות שסביב לבאר נמצאים כמה מרכזי מגורים של בני המעמד הבינוני....
טארָה היתה שמנה. בעלה הבהיר חד-משמעית שזו פגיעה קשה בתדמיתו ושהוא מתבייש להסתובב כך עם אישה שמתנודדת כמו ברווז בגושים רוטטים של שומן. "אני לא מתנודדת כמו ברווז," היא אמרה, בעלבון. "את כן," אמר אבְּהַאי, ובזה...
חיילים של צבא הרפובליקה הגדול1 עומדים לאורך פסי הרכבת. אלה חיילים של גנרל דודג', שמשגיחים על המסילה עד שרכבת לינקולן תגיע. אם אני עומדת בזווית הנכונה, השוליים של הכובע שלי הם כמו סכי עיניים ואני לא...
בזמן שהמתין שימלאו לו את המכל באחת מאינספור תחנות הדלק בתחילת כביש קאסיה, ביציאה מפירנצה, לא הפסיק עורך-דין אָדַמי להסתכל על הנערה בחולצה ובג'ינס הכחולים, שעמדה על שפת הכביש מעט לפניו. היא היתה גבוהה ומעודנת, שׂערה...
הוא התפרץ בדלת בקללות, נושא את הכלב בחיקו. הוא התהלך אנה ואנה ולבסוף נרגע והעמיד את הכלב במקומו, ליד שולחן הכתיבה. הוא מזג מים לקערה הקטנה, פיזר אוכל יבש בקערה השנייה, והתכופף כדי להיטיב לבחון את...
סבתא שלי לא אהבה את הגשם, ולפני הטיפות הראשונות, כשהשמיים התחילו להשחיר, היא היתה יוצאת לחצר האחורית מצוידת בבקבוקים וקוברת אותם עד החצי, עם הפיה באדמה. אני הייתי יוצאת אחריה ושואלת אותה, "למה את לא אוהבת...
התעוררתי רועד, לבד בחדרי. דביק מזיעה קרה. המזרן והסדין תחתי היו רטובים לגמרי. הסדין היה אפור ומלופף כמו חבל. נשמתי כאילו הרגע רצתי. לא יכולתי לזוז המון זמן. פשוט שכבתי על הגב, ידי פרושות לצדדים, מביט...
האור הירוק כבר נדלק ובני אינו מראה שום סימן שבכוונתו לחצות את הכביש. הוא מוסיף לעמוד על אי התנועה, עיניו מצטמצמות כנגד קרני השמש הניטחות בנו, ידיו מונחות על מותניו כאומר, מי יזיז אותי מפה. אני...
תבינו את בְּלוּ פוֹלְס, המפלים הכחולים, כיצד קבלו את שמם, איך בסתיו בשנות בצורת, המים מחליקים על שפת הסלע השטוחה, זורמים ביריעה אנכית, רחבה, מושלמת, שיום בהיר משתקף בה – כחול כמו גליל סאטן נפרש. אבל...
הוא שולח את ידו לאחור כדי להגיע אל הכסף שמושיטים לו הנוסעים. מבלי משים הוא מניח את הכסף בקופסה שלצדו, ותנועת התיעוב שלו מעוררת בי כעס. "המצב קשה, אבל זה זמני," אני ממלמל בניסיון לעודד אותו...
באותו 11 בספטמבר, כשיידיתי אבנים בשוטרים, לא העליתי על דעתי שיום אחד גם אני אהיה שוטר. זה היה ב-11 בספטמבר 1973. אני כבר לא זוכר איך שמעתי על ההפיכה בצ׳ילה ועל רצח הנשיא אַייֶנדֶה. מוזר, לא?...
התוכניות האהובות עלינו משודרות בכל ערב. הם אומרים שיהיה מרגש, וזה תמיד מרגש. הם נותנים לנו רמזים למה שהולך לקרות, ואז זה קורה, וזה מרגש. אם אנשים מתים היו מסתובבים לנו מתחת לחלון, לא היינו מתרגשים...
בדרכו לחוף ביום הראשון לחופשה, עצר הילד האנגלי באחד מעיקולי השביל והשקיף מטה אל מפרץ פראי וסלעי, ואחר כך אל החוף הומה האדם שהיה לו מוכר כל כך משנים קודמות. אמו המשיכה לצעוד לפניו, ובידה תיק...
זה התחיל בסופת ברד ב-1975, כשבֶּנִיטוֹ פִּיקוֹנֶה חצה בריצה את רחוב מַרקֶט ותיק המסמכים שלו מעל ראשו, מסוכך עליו מהשמים הנופלים ואגב כך גם מהביואיק המתקרבת. רגליו התקפלו על מכסה המנוע, כתפו שילחה רשת עכבישית של...
בשיממון, הזמן נתלש מהקיום ונעשה חיצוני לנו. (אמיל צ'וראן) זו היתה התפרצות של אור. זרמים של שמש חורפית, תוקפנית, ניתכו על רצפת הלינוליאום. וחוסר התכלית של הבוהק פצע את עיני הנערות. השמים, כחולים להפליא, הזמינו...
הגיל עושה את שלו: ביתר תכיפות אני מקיץ בלילה ומשהשינה סרה מעלי, הולך אל חדר האמבטיה, מתיישב על דופן האמבט ובוהה בבבואתי הנשקפת בראי. בעבר הייתי משוטט בבית, הולך מחדר לחדר, מדליק ומכבה את הטלוויזיה, פותח...
"חוש עסקי לא עובר בתורשה," אומרת אמי השכם והערב במין ביקורת סמויה כלפי, ואולי אפילו בקורטוב של צער. אבל לא היה שום מקום להצטער לפני שמלאו לי עשר שנים, שכן מספרים שעד הגיל הזה הייתי דווקא...
חנה ריטר ואני יושבים משני צדי המיטה הזוגית ומשגיחים על הפצוע. האור הצהוב של עששית הנפט משווה לחדר אווירת רפאים. למרות החלונות הגדולים הפתוחים לרווחה, החום עדיין בלתי נסבל גם באמצע הלילה. אני חש את החולצה...
סאביצקי, מפקד הדיוויזיה השישית, קם בראותו אותי, ואני השתאיתי ליפי גופו הכביר. הוא קם ובארגמן מכנסי הרכיבה שלו, בכובעו האדום כעין הפטל, השמוט לצד ראשו, ובאותות ההצטיינות שעל חזהו חצה את הבקתה לשניים, כדגל החוֹצה את...
1. קלאודיו מסדר את האוהל המגולגל ואת שקי השינה בתא המטען של הטנדר שלי. היום יפהפה: שמש ורוח ים קלה שמבשרת נסיעה נעימה. אַמפָּרוֹ, החברה שלי, נכנסת לטנדר ומדליקה את הרדיו. אתה מביא את הקסטות? היא...
1 (מפּיוֹטר איבניץ' לאיבן פֶּטרוֹביץ') אדוני רב החסד וידידי היקר מפז, איבן פֶּטרוֹביץ'! זה היום השלישי שאני רודף אחריך, אפשר לומר, ידידי היקר מפז, שהרי עלי לדבר איתך על עניין חיוני ביותר, ואיני פוגש אותך בשום...
רכבתי באדמות השפלה, פרסות סוסי שילחו אבק יבש אל האוויר. שמש אדומה מודלקת גחנה על קו האופק כמו עין חבולה, דולפת דמעות צהובות ואדומות ומחושים דמויי מוגלה של עננות לבנה. במרחק קבוצת גברים תלתה אוסמה. עצרתי...
דו של הגבר מתחככת בידי בחשכה. עורו חם ומחוספס. שערו קצר, התלתלים מעוכים אל הראש באיזו משחה תוצרת בית שבוהקת אפילו באפלולית הקולנוע. ריחו מתפשט לכל עבר. הוא מלכסן אלי מבט ואני אליו. הכול אצלו חדש:...
לנרקיס, מָגֵן הטובעים בדרך לים הילדים עמדו על כך שנקנה מזרון מתנפח. הם בחרו את הכי גדול, משטח צהוב ועגול עם תבליט של סלעים וסרטן. במרכז עמד דקל שגם הוא מתנפח – שני מטרים של...
"איפה הבגדים של ההורים שלך?" שואלת מָארגָה. היא משלבת זרועות וממתינה לתשובה. היא יודעת שאני לא יודע, ושאני צריך שהיא תשאל שאלה אחרת. מעבר לדלת הזכוכית, ההורים שלי רצים ערומים בחצר האחורית. "עוד מעט שש, חאבייר,"...
בפעם הראשונה הוא הלך לדוג עם דני. דייג היה פולחן ועל כן, אחרי המכה, כשמוחו התבהר, נותר טעם הלוואי המטושטש של טקס: הטלת החכה שוב ושוב בעצלתיים, רחש החוט המתגלגל לאטו, קול נקישת סליל הגלגול, הפיתיון...