האובייקט הוא עמוד רֶזִין, שלושה מטרים גובה, מטר ועשרים קוטר. הוא מבריק מספיק, כך שאם האור מאחוריך, אתה יכול לראות את ההשתקפות שלך, אבל גם שקוף מספיק, כך שאם מישהו עומד מצדו השני, אפשר לראות את...
הסבתות – עשרות סבתות – מוצאות את עצמן בלב ים. אין להן מושג איך הגיעו לשם. שעת אחר צהריים כנראה, ובוהק השמש מאלץ אותן לכווץ את עיניהן. הן משוטטות בזהירות, עם מקלות הליכה ומדרסים, על סיפון...
1982. בלעדיה, כבר שנים, מלמלי, "מה?" "הא?" "ששש" אל המקרר המפשיר, שחורק, דואב, נאנק, עד שגוש הקרח האחרון נושר כמובס מתקרת המקפיא. חִלמי, ובחלומותייך ירחפו בין צמרות העצים תינוקות עם אישיות כלבלבית, כרסתניים כמו בלונים במצעד....
קו 42 לפידמונט. אוטובוס איטי לכיכר ג'ק לונדון. עוזרות ונשים זקנות. התיישבתי ליד זקנה עיוורת שקראה כתב ברייל, אצבעה מחליקה על הדף, איטית ושקטה, שורה אחרי שורה. מראה מרגיע, הקריאה מעבר לכתף שלה. האישה ירדה ברחוב...
יש לי בתולת-ים בצנצנת שקווילטי קנה לי במכירה ביתית בעשרים וחמישה סנט. הבתולת-ים הזאת כל היום רק "אני שונאתותך שונאתותך שונאותך", אבל היא בתוך צנצנת, וכל עוד אני לא פותחת את המכסה היא לא תצא להרוג...
הכול אמור היה להתחלק בשליש. אני הייתי אמור לקבל שליש על ההדפסה, היא הייתה אמורה לקבל שליש על העריכה, והוא היה אמור לקבל שליש על כתיבת הרומן. היינו אמורים לחלק גם את שכר הסופרים לשלושה. שלושתנו...
התוכניות האהובות עלינו משודרות בכל ערב. הם אומרים שיהיה מרגש, וזה תמיד מרגש. הם נותנים לנו רמזים למה שהולך לקרות, ואז זה קורה, וזה מרגש. אם אנשים מתים היו מסתובבים לנו מתחת לחלון, לא היינו מתרגשים...
חיילים של צבא הרפובליקה הגדול1 עומדים לאורך פסי הרכבת. אלה חיילים של גנרל דודג', שמשגיחים על המסילה עד שרכבת לינקולן תגיע. אם אני עומדת בזווית הנכונה, השוליים של הכובע שלי הם כמו סכי עיניים ואני לא...
פגשתי את הגבר הראשון כשיצאתי מנשף במועדון של ותיקי המלחמות ועשיתי את דרכי הביתה. שני חברי הטובים הוציאו אותי משם. שכחתי שהחברים שלי באו איתי, אבל הם היו שם. ושנאתי שוב את שניהם. שלושתנו יחד הרכבנו...
בילי בא לבקר היא לא יכלה להסתכל עליו, אבל למה בעצם? הוא אף פעם לא הגעיל אותה ככה. נכון, לפעמים היא לא ממש נמשכה אליו, שהרי בילי (כבר הודתה לא פעם בפני חברותיה) לא היה בחור...
אנדֶרס הספיק להגיע לבנק רק ממש לפני הסגירה, אז ברור שהתור היה בלתי נגמר, והוא נתקע מאחורי שתי נשים שהשיחה הקולנית והטיפשית שלהן הכניסה אותו למצב רוח רצחני. בין כה אף פעם לא היה לו מצב...
בפעם הראשונה הוא הלך לדוג עם דני. דייג היה פולחן ועל כן, אחרי המכה, כשמוחו התבהר, נותר טעם הלוואי המטושטש של טקס: הטלת החכה שוב ושוב בעצלתיים, רחש החוט המתגלגל לאטו, קול נקישת סליל הגלגול, הפיתיון...