בפברואר 2001 מצאנו בדיוק מה שחיפשנו: בית עץ מחוץ למיאמי, עם חלונות גדולים, צמוד לתעלה שמימיה הירוקים נשפכו לאוקיאנוס האטלנטי. חשבנו שאנחנו בני מזל. הבית הוצע במחיר טוב במקום שקט ורחוק מהעיר. לא היו לנו שכנים,...
Son coeur est un luth suspendu; Sitot qu'on le touche il resonne.1– דה בֵּראנזֶ'ה לכל אורכו של יום סתיו אטום, אפל ואילם, תחת עננים נמוכים-לדכא, חציתי לבדי, רכוב על סוס, כברת-ארץ שָמֵמָה מאין כמותה, ולבסוף...
28 ביולי דוויין מוזֶר פּינְקֵיי דרייב מס' 1077 הנדרסון, נבדה 89015 מר מוזר היקר, בצהרי העשרים וחמישה ביולי, בסיבוב האחרון שלי ברַיוֹלייט, נסעתי בקֵיין ספרינגס רואד, כחמישה-עשר קילומטרים ליד בּיטי, ונתקלתי כנראה בשרידים שנשארו שם מתאונת...
המונית הסתובבה בכל העיר. הנהג כבר הביט בי בפרצוף אומלל, מרמז לי בבדיחות יבשושיות. חיכיתי עד שהסיגריה תיגמר. ביקשתי שיעצור בפינה של בר האוֹסידֵנטי. נשארנו שם עוד חמש דקות. הוא הסתובב וניסה להתחיל שיחה, ביקשתי שישתוק,...
באותם ימים דיברתי על נשק. היה אלכס, החייל הבודד שחי עם איזה זקנה, שלא ברור מה הקשר ביניהם, תמיד במרפסת בימי שישי אחר הצהריים, מנקה את ה-16-M המקוצר שלו, לבוש בבוקסרים ובגופייה, יושב שם בשמש, מעשן...
.Nil sapientiǽ odiosius acumine nimio Seneca[1] בערב סעוּר אחד בפאריז, בסתיו 18.., נהניתי עם רדת החשכה מפינוק כפול של הרהורים ומקטרת-חרס, בחברת ידידי ק' אוגוסט דוּפֶּן, בספרייתנו הקטנה – קיטון הספרים שבירכתי הדירה בקומה השלישית,...
שמי תומס, אני בן שלושים, אני גר עם אבא שלי. אנחנו שני אנשים בודדים בבית גדול שנתקלים זה בזה בשעות יוצאות דופן, אם כי קורה שאנחנו לא מתראים ימים שלמים. בימי חמישי באה אישה ושוטפת את...
Impia tortorum longas hic turba furores Sanguinis innocui, non satiata, aluit. Sospite nunc patria, fracto nunc funeris antro, Mors ubi dira fuit vita salusque patent.1 [מרובע שחובר בשביל שעריו של שוק, אשר נועד לקום באתר...
ברגע ששמע את הצעקה – כי את הירייה הוא לא שמע, או ששמע ולא פירש אותה כירייה, כי כידוע, כדי לשרוד בבליל הקולות האינסופי שעולה מחצר פנימית משותפת צריך לוותר אפילו על הניסיון לפענח אותם, ולפיכך...
"אתה חייב לראות אותה לפני שאתה עוזב," אמר לי וורדסוורת'. "זה משהו שאסור להחמיץ… אם יש לך אומץ, כמובן." וורדסוורת' נהיה מעצבן בשעות מסוימות לפנות בוקר, כשנשארנו רק הרווקים והאלכוהוליסטים-באמת בבר של הגרנד הוטל דה ואגון-לי....
ישבתי באוטובוס ליד החלון והסתכלתי לרחוב. פתאום כלב אחד התחיל לנבוח נביחות חזקות מאוד, סמוך למקום שעברנו בו. חיפשתי אחריו במבטי. נוסעים נוספים עשו כמוני. האוטובוס לא היה לגמרי מלא: כל המושבים היו תפוסים אבל רק...
לבסוף קצה נפשם של האיכרים ברוחות המתים והם נטשו את הכפר, והוא נהפך לנחלתם הבלעדית של התושבים הטמירים והנקמנים המגלים את נוכחותם בצללים הנופלים במלוכסן, כמעט בלתי מורגשים, צללים רבים מדי, אפילו בצהרי היום, צללים שאין...
למרטינגדייל הגענו באמצע נובמבר. המקום לא נראה לנו רומנטי או נעים כלל וכלל. השבילים היו רטובים וספוגי מים והעצים עירומים מעלים, בגן לא נראה שום פרח, פרט לכמה ורדים מאוחרים שפרחו בגן בוורוד. גשמים רבים ירדו...
זה היה אחד הלילות האלה שאתונה מבשלת אותנו במיץ של עצמה, תערובת של עשן אגזוזים, פלסטיק שרוף, גז מדמיע, ייאוש. השתדלנו לאטום את כל הפתחים, האוויר הסתנן מהמזגנים וצרב בנחיריים. העיניים התערפלו, נתקפנו בהלה, אבל הכי...
"להתראות, יקירי". "להתראות, אהובתי". אליכס מרטין ניצבה שעונה מעל השער הכפרי הקטן והביטה בדמותו המתרחקת של בעלה שהלך לאורך הדרך בכיוון הכפר. עד מהרה הוא פנה מעבר לעיקול ונעלם מן העין, אך אליכס נשארה באותה התנוחה,...
זהו, קיבלתי את העונש הסופי. כך זה נראה. אני רואה ושומע: איני צריך להוכיח זאת לעצמי, ואין ספק שזה אומר משהו. מיד אתן עדות לכך שאני אכן רואה ושומע. הנה: שמעתי קול אומר באנגלית שהראש שלי...
זאת הייתה החקירה האחרונה שניהל רב פקד ַפַסרוֹ אבל הוא לא ידע זאת אז, כשהשתהה במשך רגע קצר מול הדלת הסגורה, לפני שנכנס לחדר בצעד מהיר שנועד להסתיר את סערת הנפש שהיה נתון בה. כשהדלת נפתחה...
האובייקט הוא עמוד רֶזִין, שלושה מטרים גובה, מטר ועשרים קוטר. הוא מבריק מספיק, כך שאם האור מאחוריך, אתה יכול לראות את ההשתקפות שלך, אבל גם שקוף מספיק, כך שאם מישהו עומד מצדו השני, אפשר לראות את...
גַרסִיָה עמד מביט סביבו ונוקש באצבעותיו; פוֹרטוּנָטוֹ ישב בכיסא הנדנדה ובהה בתקרה; מריה לואיזה השלימה מלאכת תפירה ליד החלון. זה חמש דקות לא פצה איש מהם את פיו. לפני כן שוחחו על מזג האוויר, שהיה יפה,...
הרכבת נרעדה וגוועה בתחנת ליווינגסטון והוא ראה את הגבר לבוש חולצת חאקי בלויה שכפתורי כיסיה מכופתרים, ניצב בזרועות שלובות. ידו של הילד התרוממה מתוך דחף לא רצוני וחיוך עלה על פניו. הגבר החזיר לו חיוך כבד...
כשצמאים העולם מאבד צורה. הקרקע הופכת למרחב קמור וכל צעד שלך הוא כמו טיפוס במעלה הדרך. העצים רוכנים מעליך וענפיהם דוקרים לך את העיניים. העיניים צורבות, השפתיים מדממות, אתה מרגיש שכולך שק של דם שזלג אי...
במזרח סַלְטוֹ יש לי שני דודנים, בוגרים כיום, שבשנתם השתים-עשרה, בעקבות התעמקות בספרי ז'וּל וֶרן, הגו את הרעיון הנפלא לעזוב את ביתם וללכת לחיות ביער. היער נמצא במרחק שתי פרסאות מהעיר. שם אמרו לחיות חיים פרימיטיביים...
צפיתי בו הולך, עקבתי אחר צעדיו. הילוכו היה שאנן, רגוע. חסר אחריות, אפילו. לא הטריד אותו שהדבר הזה צורח כבר דקות, שעות. יותר מיום. בחנתי את בגדיו. מכנסי קורדרוי כחולים וז'קט ספורטיבי לבן. מתחת, חולצה משובצת....
העצים אינם יודעים לדבר ועומדים במקומם, ובכל זאת הם יצורים חיים. הם נושמים. הם צומחים בכל ימי חייהם. אפילו קשישי העצים הענקיים – גם הם צומחים בכל שנה לגובה, כמו ילדים קטנים. על העדרים שומרים רועים,...
רכבתי באדמות השפלה, פרסות סוסי שילחו אבק יבש אל האוויר. שמש אדומה מודלקת גחנה על קו האופק כמו עין חבולה, דולפת דמעות צהובות ואדומות ומחושים דמויי מוגלה של עננות לבנה. במרחק קבוצת גברים תלתה אוסמה. עצרתי...
סבתא שלי לא אהבה את הגשם, ולפני הטיפות הראשונות, כשהשמיים התחילו להשחיר, היא היתה יוצאת לחצר האחורית מצוידת בבקבוקים וקוברת אותם עד החצי, עם הפיה באדמה. אני הייתי יוצאת אחריה ושואלת אותה, "למה את לא אוהבת...
"חוש עסקי לא עובר בתורשה," אומרת אמי השכם והערב במין ביקורת סמויה כלפי, ואולי אפילו בקורטוב של צער. אבל לא היה שום מקום להצטער לפני שמלאו לי עשר שנים, שכן מספרים שעד הגיל הזה הייתי דווקא...
יושב הייתי בערוב היום, לאחר סעודת הערב, במלון קזינו סן סְטֵפָאנוֹ ברמלֵה.1 חברי אלכסנדרוס א', שהתגורר במלון, הזמין אותי ועוד בחור צעיר, מידידינו הקרובים, לסעוד עמו. מאחר שלא היה זה ערב מוזיקלי, הגיעו רק אנשים מעטים, והמקום...
דו של הגבר מתחככת בידי בחשכה. עורו חם ומחוספס. שערו קצר, התלתלים מעוכים אל הראש באיזו משחה תוצרת בית שבוהקת אפילו באפלולית הקולנוע. ריחו מתפשט לכל עבר. הוא מלכסן אלי מבט ואני אליו. הכול אצלו חדש:...
לפני ששכבתי לישון הייתי סופר את השעות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, ומביט בשעון: השעה ארבע. ארבע ועוד שבע זה אחת עשרה, ואחת עשרה פחות שבע זה ארבע, אשן שבע שעות או ליתר דיוק,...
פגשתי את הגבר הראשון כשיצאתי מנשף במועדון של ותיקי המלחמות ועשיתי את דרכי הביתה. שני חברי הטובים הוציאו אותי משם. שכחתי שהחברים שלי באו איתי, אבל הם היו שם. ושנאתי שוב את שניהם. שלושתנו יחד הרכבנו...
היה פעם במונמרטר, בקומה השלישית ברחוב אוֹרשָן 75 ב', איש מצוין בשם דוּטיוֹל, שבורך בכישרון יוצא דופן לחצות קירות בלי שהדבר יהיה עליו לטורח. היו לו משקפי מצבט וזקן תיש שחור, והוא עבד במחלקה השלישית של...