למוח גחמות משלו, לאו דווקא אלה שלָךְ, וככה כל פעם שאני נזכרת בשבוע ההוא בעיירה מ’, בֶּליצקי נתקע לי לפני הכול – לפני הכנסיות הקטנות הלבנות בחוץ וזהובות בפנים, הסמטאות המרוצפות אבן כהה, המרכבות הצבעוניות כמו...
ידעתי, שלא ייתכן, כי הרץ ואשתו יושבים בשעה זו בביתם. בתוך ארנקי היה מוכן אפילו פתק: "ביקרתיכם ולא מצאתיכם. צר לי מאוד. שושנה". דבר זה טוב היה, שהוא עשוי לפטור אותי מביקור חובה משעמם בבית זה...
ממה שאני יודעת שקרה, דני היה אחרי לילה לבן של עבודה, יום לפני דדליין רציני. הוא וג׳ימי ישבו גמורים מול המחשבים, אנשים כבר התחילו להגיע לבוקר החדש. עד שמצא את קופסת האדוויל במגירה המבולגנת של יעלי,...
כולם צריכים להתוודות על משהו, אז גם אני. אני אוכל בסופרים כבר כמה שנים. בדרך כלל, אני עובד עם אלה מנשר. הם מרוכזים באזור התעשייה ויש שם המון קונים והעובדים לא שמים לב לכלום, כי הם...
האורות באולם הגדול כבו – זה דימוי שחוק אך בדוק לסיים אתו כתבה. המלווה מטעם רשות שדות התעופה נפרד ממני בפיהוק ובברכת "אתה כבר תדע איך לצאת?" ונעלם מבלי לחכות לתשובה, אבל אני התמהמהתי רגע נוסף...
צלצולי פעמונים שיגרו את הסנוניות למרומי הרקיע, וחג הקיץ בא לעיר אוֹמֶלָאס בהירת הצריחים השוכנת לחוף הים. על תרני הסירות בנמל התנוססו דגלים ססגוניים. ברחובות, בין בתים שגגותיהם אדומים וקירותיהם מסוידים, בין גינות עתיקות וטחובות ותחת...
איוואן קרמאזוב האתאיסט המלומד ואחיו אליושה הנוצרי האדוק מנהלים ויכוח על אמונה, כשאיוואן מתחיל לספר לאליושה פואמה שהמציא בימיו כסטודנט. "הלוא גם כאן אי אפשר בלי הקדמה, כלומר בלי הקדמה ספרותית, טפו!" צחק איוואן. "ואיזה...
אינני יודע אם הדבר הזה הוא סיפור שנדמה למעשייה או מעשייה שנדמית לסיפור; אני רק יכול לומר שבליבו עומדת אמת, אמת עצובה מאוד שאני כנראה אהיה אחד האחרונים להפיק ממנה תועלת, אם ניקח בחשבון את יכולות...
"דובי, ספר לי איך היה שם. איך היה עם האיש הזקן?". בהרת מוכת יגון. בהרת אילמת. הוא לא משתף בדבר. הלוואי והיה מספר לי על קורותיו. אני מיטיבה את החזקתי בו. הוא מונח בזרועותיי, הידיים כרוכות...
אחר צהריים אחד ישבתי בחוץ, בקפה דה לה פא, מתבונן בהדרם ובעליבותם של החיים הפריזאיים. עוד אני בוהה מעל כוסית הוורמוט שלי בתצוגה המוזרה של גאווה ודלות החולפת על פניי, שמעתי מישהו קורא בשמי. הסתובבתי וראיתי...
בנובמבר הרוח שינתה כיוון באחת וסתרה בפניו של אווז הבר בדרכו מסיביר לאֶסֵקְס אשר בדרום-מזרח אנגליה. החורף הגיע. האווז ניתק לרגע ממבנה הווִי של להקו והסתבך לו בענן שלא היה לו מה לחפש בגובה כזה. כששבו...
"אני רוצה להכין דגים. לך לשלמה ותגיד לו שירשום, עכשיו". וגם להביא חצי כיכר לחם לבן ושקית חלב, וזוג נעליים שקנתה וביקשה להחליף מידה, וכשהיתה חסרה – גם נורה. היתה פוקדת עליי, תמיד טרודה, ואני, ילד...
בכל זמן שתתעורר, תשמע דלת נסגרת. מחדר לחדר הלכו, יד ביד, מרימים פה, פותחים שם, מוודאים – זוג רוחות. "כאן השארנו את זה," היא אמרה. והוא הוסיף: "הוא, אבל גם כאן!" "זה למעלה," היא מלמלה. "ובגן,"...
אילו כולנו הכרנו את עצמנו (במובן רחב יותר מזה המקובל לגבי אמירה זו), יש לי חשד שהיינו מגלים, כי האומנות והמטפלות שלנו נושאות באחריות לרוב הפינות האפלות שאליהן אנו נאלצים לחזור בניגוד לרצוננו. הטיפוס השטני הראשון...
ובכן, נשארתי לבדי. מסביבי – עלטת נובמבר ופתיתי שלג מתעופפים בתוכה. הבית כוסה כולו, מתוך ארובותיו בקעה יללה. את כל עשרים וארבע שנותי ביליתי בעיר הגדולה והייתי סבור כי סופת שלגים מייללת רק ברומנים. הערבים כאן...
בקיץ שבו התאהבתי בבינה מלאכותית התאהבתי גם בנ׳, ושני הדברים לא היו בלתי קשורים. בתחילת הקיץ מכונה שבנתה נ׳ עלתה בפיד שלי, שוב ושוב. נהגתי כמו שנהוג: בפעם הראשונה התעלמתי, בפעם השניה חיבבתי, בפעם השלישית כבר...
"הצעיף הזה מגוחך," אמרה קטיה. "חם נורא." "זה צעיף קיץ דק – הוא עשוי משי." "אתה נראה בו כמו משורר, לא כמו סופר." "הוי, כמה שלא מתחשק לי ללכת לשם." "אפשר לעזוב אחרי שתסיים לקרוא." לילה...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבת ביניים* זה סיפור על נהג אוטובוס אחד שאף-פעם לא היה מוכן לפתוח את הדלת לאנשים שאיחרו את האוטובוס. הנהג הזה לא היה מוכן לפתוח...
אבא שלך הוא זה שלימד אותך להסתכל. ולא רק שלימד הוא גם אמר מפורשות "אני מראה לך איך להסתכל", הרים את סנטרך בשתי אצבעות ואמר לך להביט תמיד לשמיים. אולי זאת הייתה עצה. אולי פקודה. אולי...