0 דק' 70 דק'
קוהיבה
ארגנטינה
דו של הגבר מתחככת בידי בחשכה. עורו חם ומחוספס. שערו קצר, התלתלים מעוכים אל הראש באיזו משחה תוצרת בית שבוהקת אפילו באפלולית הקולנוע. ריחו מתפשט לכל עבר. הוא מלכסן אלי מבט ואני אליו. הכול אצלו חדש:...
קוהיבה
לוסיה פואנסו
16 דק'
האיים
ספרד
לנרקיס, מָגֵן הטובעים   בדרך לים הילדים עמדו על כך שנקנה מזרון מתנפח. הם בחרו את הכי גדול, משטח צהוב ועגול עם תבליט של סלעים וסרטן. במרכז עמד דקל שגם הוא מתנפח – שני מטרים של...
האיים
מרינה פרסאגואה
9 דק'
ההורים שלי והילדים שלי
ארגנטינה
"איפה הבגדים של ההורים שלך?" שואלת מָארגָה. היא משלבת זרועות וממתינה לתשובה. היא יודעת שאני לא יודע, ושאני צריך שהיא תשאל שאלה אחרת. מעבר לדלת הזכוכית, ההורים שלי רצים ערומים בחצר האחורית. "עוד מעט שש, חאבייר,"...
ההורים שלי והילדים שלי
סמנתה שוובלין
6 דק'
איש הברק
ארה"ב
בפעם הראשונה הוא הלך לדוג עם דני. דייג היה פולחן ועל כן, אחרי המכה, כשמוחו התבהר, נותר טעם הלוואי המטושטש של טקס: הטלת החכה שוב ושוב בעצלתיים, רחש החוט המתגלגל לאטו, קול נקישת סליל הגלגול, הפיתיון...
איש הברק
דיוויד מינס
14 דק'
ערוּת
ארגנטינה
לפני ששכבתי לישון הייתי סופר את השעות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, ומביט בשעון: השעה ארבע. ארבע ועוד שבע זה אחת עשרה, ואחת עשרה פחות שבע זה ארבע, אשן שבע שעות או ליתר דיוק,...
ערוּת
אוליבריו קואליו
14 דק'
הילד
ישראל
מרירות היא מחלת זִקנה, ואני הזדקנתי מוקדם ועד גיל שלושים ושש כבר פשו גרורותיה בכל איברי גופי. שנאתי את עברי באותה מידה שיראתי את העתיד. ברוב טיפשותי בעבר לא העמקתי בשום ענף אקדמי ובלי משים גזרתי...
הילד
רווה שגיא
5 דק'
שניים
ארה"ב
פגשתי את הגבר הראשון כשיצאתי מנשף במועדון של ותיקי המלחמות ועשיתי את דרכי הביתה. שני חברי הטובים הוציאו אותי משם. שכחתי שהחברים שלי באו איתי, אבל הם היו שם. ושנאתי שוב את שניהם. שלושתנו יחד הרכבנו...
שניים
דניס ג'ונסון
10 דק'
בִּילִי שוב מת
ישראל
בילי בא לבקר היא לא יכלה להסתכל עליו, אבל למה בעצם? הוא אף פעם לא הגעיל אותה ככה. נכון, לפעמים היא לא ממש נמשכה אליו, שהרי בילי (כבר הודתה לא פעם בפני חברותיה) לא היה בחור...
בִּילִי שוב מת
ארי ליברמן
8 דק'
דילוג לתוכן