רוברטו בולניו נולד בסנטיאגו, בירת צ'ילה, ב-1953. ב-1968 עקר עם משפחתו למקסיקו ונעשה טרוצקיסט ועיתונאי. עם בחירת איינדה לנשיא צ'ילה ב-1973 שב למולדתו, הצטרף למפלגתו של איינדה, אך כעבור פחות מחודש תפסה החונטה הצבאית של הגנרל פינושה את השלטון, ובולניו נעצר ונכלא בכלא קונספסיון הידוע לשמצה. לאחר שחרורו שב למקסיקו, משם עבר לפאריז ולבסוף השתקע בקטלוניה, שם עבד כשוטף כלים, מלצר, שומר לילה, פועל ניקיון, סוור ואיש מכירות, עד לשנות ה-80 שבהן הצליח סוף-סוף להתפרנס מכתיבה. שמו התפרסם לראשונה ב-1990, עם הופעת הרומן שלו, "הספרות הנאצית באמריקה", שעורר התרגשות רבה ברחבי העולם הדובר-ספרדית. רומן רחב-יריעה אחר, "בלשי הפרא", זיכה אותו בשניים מהפרסים הנחשבים ביותר בזירה ההיספאנית: פרס אֶרלְדֶה לשנת 1998 ופרס רוֹמוּלוֹ גַליֶגוֹס לשנת 1999, שנחשב לפרס נובל של אמריקה הלטינית (בעבר זכו בפרס זה גבריאל גרסיה מרקס ומריו ורגס יוסה). רוברטו בולניו מת בברצלונה ב-2003, ממחלת כבד, והוא רק בן חמישים. הוא הותיר אחריו יצירה נכבדה ומוערכת: תשעה רומנים, שני קבצי סיפורים וחמישה ספרי שירה. הוא השאיר אחריו אישה ושני ילדים.
