משאלה נידונה לאי־הגשמה. להגשים משאלה פירושו לגלות שהמשאלה לא התמלאה. להעלות על הכתב משאלה משמעו להסכים להשתהות בחוסר־וודאות.
מה שמניע את הצורך לממש משאלה הוא עימות מתיש עם האפשרות שמשהו יקרה; ידיעה פנימית שיש עולם אחר, ושהוא נמצא, כל הזמן, בתוך העולם הזה. אותו עולם אחר הוא מקום שאותו יכולים לראות או עליו יכולים לחלום אנשים המוכרים לנו כסופרים או כדמויות בתוך ספרים. אבל אין כוח בעולם שיכול להגשים משאלות, מהסיבה הפשוטה שהן משתנות מרגע לרגע, אנחנו משתנים מרגע לרגע, ורק האנשים הנמצאים עמוק בתוך דפיו של ספר או מהלכים בין שורות סיפור – משאלותיהם נוכחות תמיד ונשארות איתנו.
עובדה. סינדרלה מגיעה כל חצות.
ולנו, לנו יש משאלה אחת שאנחנו הולכים איתה ובכל תחילת שנה פורשׂים מחדש. אילולא היא, לא היינו יכולים להבטיח שמה שחוזר מן הנשייה אכן חוזר, ויכול שוב להישאל.
את קובץ הטקסטים הזה אנחנו מקדישים לתמי בצלאלי שיצאה מחיינו אל העולם האחר, אבל כשעוצמים עיניים, או כשמתבוננים באיורים שלה, היא שבה ומופיעה מתוכם, כדמויות וכנופים.
שנה טובה
קראו ב:
עברית
למוחרת היום שבו אחי הקטן מצא את הנפט בחצר שלנו, איש לבוש כפינגווין נקש בדלת.
אתה חייב את הנפט הזה לממשלה, הוא אמר.
בטח, אמר אחי. אני מתכוון לתרום אותו למדינה.
מחר תבוא הממשלה ותיקח אותו ממך.
והממשלה הגיעה בבוקר.
מאין לך הנפט הזה, שאלה הממשלה.
קברתי עצמות של חיות קדומות, שבלולים וענפים רקובים, וכבשתי אותם לנפט, אמר אחי.
רעיונות שייכים לממשלה. עוד היום תארוז ותשלח לנו.
איך לארוז את זה? שאל אחי הקטן.
שאלות אינן שייכות לממשלה.
בלילה התקבצו חיות קדומות, ואמרו, אנחנו מתנגדות.
אחי דפק על דלתי. לדעתךְ אני צריך להקשיב להם? שאל.
לא בטוח, אמרתי. החיות הקדומות היו מזמן, והממשלה היא היום.
אחי הביט בי בפקפוק. בכל זאת ארז את הנפט, ולקח לבית הדואר. במשך שלושה ימים היה אחי הולך לבית הדואר ושואל, הממשלה לקחה? והפקיד היה אומר, מה אתה חושב, שיש לממשלה זמן לכל ילד?
מה את מייעצת, שאל אותי אחי.
אמרתי, אולי צריך לשים להם את זה ישירות ביד.
אחי אסף את הנפט כדי לשים להם בידיים. השומרים בשער לא נתנו לו להיכנס. הם אמרו, רואים שהידיים שלך מלוכלכות, אי אפשר להיכנס ככה.
זה הנפט, אמר אחי.
לא חשוב איזה סוג לכלוך, אמרו השומרים. הממשלה לא יכולה לדעת לפני שהיא בודקת, ולא יכולה לבדוק לפני שהיא יודעת.
אחי אמר, אני מוכן לגלות לה.
ממשלה לא עוסקת בסודות, אמרו השומרים.
אחי הלך הביתה והחזיר את הנפט למקום. בלילה, באו החיות הקדומות. אחי קרא לי כדי שאראה אותן. הן אמרו, אנחנו לוקחות את הנפט בחזרה.
לא, אמר אחי, זה מאוד חשוב למדינה, זה זהב שחור.
החיות אמרו, ממשלה שלא יכולה לכבד חיות קדומות, לא ראויה לנפט.
אחי התחיל לבכות, הוא היה קטן, והחיות אמרו, מה זה בסך הכול ממשלה, זה כמה אנשים ששכחו איך העולם נראה.
אחי אמר, צריך להזכיר להם, והחיות אמרו, זה לא תפקידנו. אחי אמר, אבל בסך הכול הייתן רק עצמות, והחיות אמרו, עצמות זה העיקר, והן בלעו את הנפט בחזרה.
אמרתי לאחי, אל תצטער, אין לנו במשפחה שום גנטיקה של מפוצי ממשלה.
אחי אמר, אבל אולי הממשלה הייתה מתגמלת אותנו והיינו נוסעים בעולם, והיינו אוכלים גלידת בריאת העולם, ואני הייתי נעשה מאוד חשוב. ילד אחר במקומי היה בטח בוכה מאוד, אבל לא אני, כי אני מבין שעוד מעט החיות יתפרקו בחזרה ואולי אני אעשה מהן משהו אחר. אולי לא בשביל הממשלה. מה דעתך שנכין נזיד עצמות לשלמה המלך, שהיה עליו להאכיל אלף נשים ואת הילדים שלהן? אם אי אפשר קדימה אולי אפשר לאחור.
ואני עניתי לו, כן זה רעיון טוב.
רציתי רק לנחם אותו, מגיע לו, לא כל ילד מוצא נפט בחצר, ואחי אמר, אני מתחיל להכין נזיד כי התנ"ך הוא בגיל של החיות הקדומות.
והחיות שעוד לא נהיו נפט אמרו, כן, אנחנו זוכרות אותו, דווקא בחור נחמד.
ואני אמרתי, כי הייתי האחות הבכירה, בטח היה להם קר שם, כי לשלמה היו אלף נשים. איך אלף נשים יכולות להתחלק בחימום אחד, זה נשמע מוזר.
אבל החיות הקדומות אמרו, אל תדאגי, הרי הוא היה חכם מכל אדם.
אם ככה, אמרתי לאחי, אנחנו יכולים ללכת לישון, כי כבר היה לילה.
חיות, אל תבלעו את הנפט בינתיים.
כבר דלקו כוכבים מעל החצר שלנו. להם ולחיות הקדומות הייתה שפה משותפת, והם רמזו אלה לאלה, לילה טוב.
הערות