את הסיפור הזה, על אודות אורפאוס ואורידיקה, סיפרו פעמים רבות אינספור. ובכן: פעמים רבות אינספור ועוד פעם אחת. ממלכת השאול חטפה מאורפאוס את אורידיקה היפהפייה שלו. הוא יצא לחפש אחר אהובתו. על כך מסכימות גם המיתולוגיה...
שנים שהוא לא התפלל. יונה יישר את רגליו החוצה מתוך תנוחת בייגלה והחל להתמתח ולפוקק חוליות ושאר מפרקים שצמאו ל'קנאק'. כבר לא רכן מעל מקלדת לפטופ בזוקת קשקשים. הוא קרא ברשת שקשקשים הם חלק מסממני דיכאון....
במרץ 1976 נעלם אבא. באוגוסט נולדתי אני, ב-23. ובנובמבר, יומיים לפני שנולדה בת דודתי לוֹלָהּ – שאיתה התחתנתי בגיל עשרים ושבע – נעלמה אמא. דוד שלי הוּגוֹ, אבא של לולה, אומר שב-78, מול משחקי המונדיאל בטלוויזיה...
כשהיא פתחה את הדלת וראתה אותו עומד שם היא שמחה יותר מאי פעם, וגם הוא, בזמן שנכנס בעקבותיה לדירת הסטודיו שלה, נראה שמח מאוד לבוא. "לא עסוקה?" "לא. רק מכינה תה." "ואת לא מצפה לאף אחד?"...
אין תמימות דעים בשאלה, האם האֶלְף הזה חי בזמנם של גרגר החרדל[1] ותרמיל השעועית, שבחלקם נפל הכבוד להכיר את ויליאם שקספיר, או שמא הוא סתם כך – בלי פגישות ופרידות – הסתובב ברחבי העולם במסעות האֶלפיים...
במסדרון שרצפתו מחופה פלסטיק אפור הוא היה מתהלך כקאובוי – קשת עגולה בין הרגליים, צעדים רחבים ובטוחים, אגודל תחוב בין החגורה לעצם הכסל. ייתכן שבכך ביקש להראות לעולם שמסדרון זה על קירותיו העירומים הוא ממלכתו. או...
מהדירה השכורה שלי ברחוב האלה עד לדוכן הפיס יש בדיוק 360 צעדים. פעם הייתי הולך לשם יום-יום אפילו עם גופייה וכפכפים, והמוכרת עם השיער חלודה הייתה אומרת לי: "הופה… מי זה בא? בוקר טוב איציק" ובימים...
כריסטינה מסיימת את התפילה. En el nombre del Padre y del Hijo y del Espíritu Santo. Amen. היא מסתכלת מטה אל בתה וצולבת את עצמה אט, מחכה שבתה, איזבל, תעשה כמותה. איזבל מסתכלת מעלה אל אימה....
אני בבועה. מחוצה לה, מתרחשת אטמוספירה בעלת רכיבים אחרים לחלוטין, האוויר בה לא נגיש למחזור הדם שלי באופן מוחלט וסופי. כפי הנראה אני כן מבחין בחלוף השעות והימים, מתלבש בהתאם למזג האוויר ומתפקד לא רע בכלל...
לפני מספר שנים קיבלתי אימייל שנשלח אלי מהמתרגם המצרי, מוחמד, שסיפר לי שבת זוגתו זכתה במלגה להגיע לברלין ושישמח להיפגש איתי. שמחתי גם אני. נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו כשהגעתי לקהיר. זה היה בשנת 2009 עוד לפני...
בבוקר הזה, מיכה התעורר שמח. ימי שלישי היו הימים בהם ביקר הנכד, ואין דבר טוב יותר מביקור הנכד. אשתו, שכובה על צידה לידו – פקחה את עיניה באיטיות השמורה לבקרים. שניהם חיכו עוד רגע ארוך במיטה....
אותו ערב התענג לו היועץ טומסה, אוזניות על הראש, והאזין בחיוך נלבב לרדיו המנגן יפה את הריקודים לדבוז'אק – זאת מוסיקה, אמר לעצמו בנחת – כאשר לפתע נשמע מבחוץ פעמיים קול נפץ ומהחלון שמעל ראשו נשרו...
מאז נעוריי היה לי הרגל, להיעלם מעת לעת ולצלול אל עולמות אחרים כדי לחדש את כוחותיי. היו מחפשים אותי אז, ורושמים אותי כעבור זמן מה כנעדר, וכששבתי והופעתי לבסוף תמיד נהניתי לשמוע את דעותיהם של מומחים...
הרכבת יצאה לדרך… שלושתנו התמקמנו זה לצד זה על המושב הרך של הקרון: אני ליד החלון, חברי יעקובסקי באמצע, ומימינו – פלוני שטרם הכרנו, בעל עיניים שחורות זריזות, הטבועות עמוק בארובותיהן הכהות הכחולות. הוא לבש מעיל...
"אורי שלנו," אני אומרת, "תישאר עוד קצת". ככה אני אומרת, מבקשת, מבינה היטב את המחיר. גם הוא, עם קצת מאמץ, יכול להבין. אפילו שהוא מזמן אחר, יש יאמרו הוא ממקום אחר. "אורי שלנו," אני חוזרת ואומרת...
לדנה שליו "את פזורה", הוא אמר. "התנועה שלך לא מוקפדת". הוא שם את הידיים על המותניים כמו איזה אמא כועסת, ואמר, "כוח הכבידה מטיל עליך אימה, ונגד זה – אני לא יודע מה אפשר לעשות. את...
כמאה צעדים מוואנדום, על גדות הלואר, עומד בית חום ישן שגגותיו נישאים, והוא כה מבודד עד כי אין סביבו לא בית מלאכה מצחין לבורסקאות ולא אכסניה עלובה, כפי שתראו בקרבת רוב הערים הקטנות. בחזית הבניין ישנו...
הוא הרג אותי די בקלות על ידי ריצוץ ראשי על חלוקי האבן. בום! אלוהים, כמה טיפשה הייתי! כל שנאתי השתחררה עם החבטה הראשונה ההיא; הייתי טיפשה לעורר מהומה רק מפני שמצאתי אותו עם אשה אחרת. ואיך...
צד א׳ ישבתי בדירה המפוארת באפר ווסט סייד וחיכיתי שההורים של דפני ורועי יחזרו. הדיסוננס בין העוני שלי והעושר שלהם הבהיל אותי לעיתים, אבל כשנזכרתי שהם משלמים לי בשביל להיות הבייביסיטר של הילדים שלהם –...
גווייתו של גוריסטר הייתה תלויה, מדולדלת מלוח הצבעים הוורוד; ללא תמיכה, תלויה גבוה מעלינו בתא המחשב; והיא לא רעדה ברוח הצוננת, המשומנה, שנשבה לנצח מבעד למחילה המרכזית. הגווייה הייתה תלויה, ראשה מטה, קשורה אל תחתית הלוח...
20-1 בנובמבר, שנת 1909 בחודש שעבר פסעתי לי על גשר איזמיילובסקי,[1] לעת דמדומים. היה קר, ורוח נשבה. לא היו הרבה אנשים. לפתע פתאום קלטתי – משהו אפל זינק אל המעקה, התהפך מעליו בכבדות וצנח אל המים...
זה היה ערב ראשון של סליחות בלוס אנג'לס ואני התפללתי עם העבריינים הישראלים בהמבורגר־בר בשדרות פיקו שהוסב לבית כנסת. דלפקי העץ היו מכוסים מפות לבנות, ואת התפריט הגדול הסתיר שלט עם טקסט התפילה של "מודים דרבנן"....
מי היה מאמין שאני הייתי פעם שֵׁד. אומרים על בן אדם שנכנס בו השד, ומייחסים את כל מה שהוא עושה לשד. אבל להיות שד, זה סיפור אחר. הדבר קרה בפורים. כולם חיפשו תחפושות ומצאו. אני תמיד...
השאקלפורד היה בית רדוף רוחות. אוושת העלים המתעופפים מעל המרפסת המרקיבה נשמעה למקומיים כלחשן המיוסר של רוחות רפאים. חריקות צעדים עלו ממדרגות העץ וקול התייפחות הדהד בין הקירות. קבלן מאטלנטה תכנן להרוס את הבית ולהפוך את...
כבר מאוחר, ואני לא מצליח להירדם. אני פותח חלון כדי לנשום קצת אוויר אביבי של פאלו אלטו, אבל זה לא עוזר. במיטה, בעיניים פקוחות, אני שומע לחשושים, מה שמזכיר לי את הנשיא, מפני שלרוב אנחנו מדברים...
רק בגלל שזה היה בירושלים, מקום שאין בו בדרך כלל ברווזים, כשראיתי ברווז בברכה של הכנסת, חשבתי לעצמי שזה לא יכול להיות מקרי וזו בשורה. אילמלא גרש אותי השוטר שעבר שם, הייתי בעצמי מתחילה לגעגע ולרדוף...
נניח כי היית אמור לטייל לאורך ברודווי לאחר ארוחת ערב, לרשותך עשר דקות להשלמת עישון הסיגר שלך, בזמן שאתה בוחר בין טרגדיה מבדרת לבין משהו רציני כמו מחזמר. לפתע מונחת יד על זרועך. אתה פונה להסתכל...
שוב איבדתי את אבא שלי. אחרי שאיבדתי שיווי משקל על האבנים הרטובות ליד הנחל ביער בדבון. לשם טסנו בחופשת הקיץ של גן טרום חובה לבקר את מולי, החברה הנוצרייה שלי מהגן בימק״א שהיה גן יהודי מוסלמי...
מכתבים לקורדליה השמש זורחת אל תוך חדרי בהירה ויפה, החלון פתוח בחדר הסמוך; ברחוב הכול שקט, יום ראשון אחר הצהריים. מבעד לחלון אני שומע בבהירות עפרוני שר בגנו של שכן, מקום שם העלמות שוכנות. ברחוב רחוק...
"דודתי תרד מיד, מר נטל," אמרה נערה בת 15 בשליטה עצמית ניכרת, "בינתיים יהיה עליך לנסות לסבול אותי." פרמטון נטל השתדל לומר את הדבר הנכון, שיחמיא לאחיינית על רגעים אלה מבלי להפחית מערכה של הדודה האמורה...
נספחים: הקדמה – כמה הבהרות אינני מעוניין להוליך את קוראיי שולל. הסיפור שאני עומד לספר כאן איננו בדיוני אף על פי שהוא עשוי להיראות כך. ככל סיפור, הוא מתחיל בכר דמיון מזובל ופורה מכדי להישאר בגזרת...
החלטתי לעזוב. השמועה על פוטנציאל להיכרות שכבר זרקתי למגירת ״בגלגול הבא״, קרצה לי. הצבע הסגול בדירתי העיק על מצב הרוח, ועשה לי כאבי ראש בבקרים. קוסטה ריקה נשמעת ״און גרנדה אידאה״ אמרתי לעצמי מול המראה. אני...
*הסיפור זמין להאזנה ללא עלות במסגרת 10 סיפורים בהמלצת משרד החינוך לחטיבה עליונה* בוקר ה-27 ביוני[1] היה בהיר ומואר שמש, שרוי בחמימות הרעננה של יום באמצע הקיץ; הפרחים לבלבו בשפע והדשא היה ירוק ביותר. תושבי הכפר...
א אני עובד בבית קפה. אין לי מקום בבית. כלומר, עכשיו יש לי אבל עד לא מזמן לא היה לי. אולי גם את זה צריך להסביר. עד לא מזמן הייתי נשוי ועכשיו אני כבר לא....
בראשית שנות התשעים ביקשתי לצאת לשנת שבתון. האקוורלים הקטנים, שהביאו לי אמנם רווחה כלכלית מסוימת, שעממו אותי. תכננתי להשתקע בסדרה חדשה: דיוקנאות אדומים של עוצמי עיניים, שמן מדולל על בדים גדולים. מיכאליס אמר שכדי לזכות בשבתון...
האיש שישב מולי בבית הקפה לא הפסיק להזיע ולדבר. הוא היה אמריקאי. האיש סיפר לי שכתב שלושה ספרים ושאחד מהם זכה בפרס מאוד חשוב עליו אף פעם לא שמעתי. הוא דיבר מהר, כאילו יש לו מדי...
אנחנו עומדים בדלת, אומרים שלום. את מביטה בי ואני מסיט את המבט. אני מפחד מהמבט שלך, ממה שהוא יגיד עליי. אני מפחד שלא תביני אותי, אבל גם מפחד שתראי דרכי. שתראי את כל הכישלונות שלי, שתביני...
הוא יכול היה להקיץ בכל מקום, בכל זמן, בתור כל דברשהו. כעכביש שעיר שתנודה חשודה הקפיצה אותו מרבצו, נגיד; כנער מקהלה חולמני שאיחר להתעורר, נאמר; או כגברת, למשל בשואה. או אז לאו היה זוכר את הגוף...
להארי הארלו היו גורי קופים. ולגורי הקופים היו שתי אמהות תותבות לבחור מביניהן. לאחת היה בקבוק בלי חיבוק. לשנייה חיבוק נטול חלב. הראשונה עשויה הייתה מחוטי תיל, והאחרת מספוג עטוף בבד מגבת. לצייר הייתה פעם אהובה...
שנים שהה מאחורי הוילון. כל ילדותו היה שוכן שם, אצל סבתו בסלון, והוא מעביר אצבעות על קפלי האריג הפרחוני, עוקב בעיניו אחר צללים מרקדים, כורך אותו סביבו, נעטף בו ונשמר בקרבו כגולם. לפעמים, כאשר צותת למבוגרים...
אורטל קצת יותר מנסערת. היא מקשיבה לקול הזך של סבתא שלה, הבוקע מתוך סרט דוקומנטרי שהיא עורכת כדי להציגו בברניאלה. היא מביטה בכוס התה השקופה, עם עלה ירוק של שִׁיבָּה, שסבתה מוציאה אחרי כמה דקות מהתה....
אף שכן או קרוב משפחה לא נתן לי סוכריות או כסף ובתמורה דרש שאנשק לו את הבּוּלבּוּל, לא היה שום אירוע כזה, אבל הייתי ילדה שחשבה כל הזמן על מין, יודעים מה, תשעים אחוז מהזמן לפחות....
זה היה ב־15 באוגוסט 1999, הבוקר לפני חתונתם של בנג'מין קארְן ומייטרייה שייפר. את הטקס והמסיבה התעתדו לארח הורי הכלה בביתם שבבת'ל, ורמונט, בארוחה שכל מוזמניה נדרשו להביא משהו. מעצבן, אמרה מורין, אימה של פרל, בעוד...
אבי האמין בקארמה מרקסיסטית כגורל מלהיב שנתפר לפי מידת גופו הנמוך והמוצק. הוא ראה את העולם בעיניים מתריסות ושוחקות, כמו ניחן ביכולת להבחין בניצוץ חמקמק של אמת בערפל. כשהיה נועץ בי את מבטו הרגשתי כאילו איבריי...
הכל קורה לי, כל מה שאני רואה קורה לי, כל מה שאני שומעת קורה לי, כל מה שאני קוראת קורה לי, כל מה שקורה קורה לי. הקצב בשוק חותך בסכין גוש בשר וכואבת לי הבטן. ברדיו...
למוח גחמות משלו, לאו דווקא אלה שלָךְ, וככה כל פעם שאני נזכרת בשבוע ההוא בעיירה מ’, בֶּליצקי נתקע לי לפני הכול – לפני הכנסיות הקטנות הלבנות בחוץ וזהובות בפנים, הסמטאות המרוצפות אבן כהה, המרכבות הצבעוניות כמו...
ידעתי, שלא ייתכן, כי הרץ ואשתו יושבים בשעה זו בביתם. בתוך ארנקי היה מוכן אפילו פתק: "ביקרתיכם ולא מצאתיכם. צר לי מאוד. שושנה". דבר זה טוב היה, שהוא עשוי לפטור אותי מביקור חובה משעמם בבית זה...
ממה שאני יודעת שקרה, דני היה אחרי לילה לבן של עבודה, יום לפני דדליין רציני. הוא וג׳ימי ישבו גמורים מול המחשבים, אנשים כבר התחילו להגיע לבוקר החדש. עד שמצא את קופסת האדוויל במגירה המבולגנת של יעלי,...
כולם צריכים להתוודות על משהו, אז גם אני. אני אוכל בסופרים כבר כמה שנים. בדרך כלל, אני עובד עם אלה מנשר. הם מרוכזים באזור התעשייה ויש שם המון קונים והעובדים לא שמים לב לכלום, כי הם...
האורות באולם הגדול כבו – זה דימוי שחוק אך בדוק לסיים אתו כתבה. המלווה מטעם רשות שדות התעופה נפרד ממני בפיהוק ובברכת "אתה כבר תדע איך לצאת?" ונעלם מבלי לחכות לתשובה, אבל אני התמהמהתי רגע נוסף...
צלצולי פעמונים שיגרו את הסנוניות למרומי הרקיע, וחג הקיץ בא לעיר אוֹמֶלָאס בהירת הצריחים השוכנת לחוף הים. על תרני הסירות בנמל התנוססו דגלים ססגוניים. ברחובות, בין בתים שגגותיהם אדומים וקירותיהם מסוידים, בין גינות עתיקות וטחובות ותחת...
איוואן קרמאזוב האתאיסט המלומד ואחיו אליושה הנוצרי האדוק מנהלים ויכוח על אמונה, כשאיוואן מתחיל לספר לאליושה פואמה שהמציא בימיו כסטודנט. "הלוא גם כאן אי אפשר בלי הקדמה, כלומר בלי הקדמה ספרותית, טפו!" צחק איוואן. "ואיזה...
אינני יודע אם הדבר הזה הוא סיפור שנדמה למעשייה או מעשייה שנדמית לסיפור; אני רק יכול לומר שבליבו עומדת אמת, אמת עצובה מאוד שאני כנראה אהיה אחד האחרונים להפיק ממנה תועלת, אם ניקח בחשבון את יכולות...