צפיתי בו הולך, עקבתי אחר צעדיו. הילוכו היה שאנן, רגוע. חסר אחריות, אפילו. לא הטריד אותו שהדבר הזה צורח כבר דקות, שעות. יותר מיום. בחנתי את בגדיו. מכנסי קורדרוי כחולים וז'קט ספורטיבי לבן. מתחת, חולצה משובצת....
היא ישבה על כיסא בתספורת קצרה שחשפה את צווארה הדק. רציתי לבכות ולא ידעתי בדיוק למה. לא נכון, בעצם ידעתי למה. היא גרמה לי למחשבות המטרידות שיש לי תמיד כשאני מסתכלת על מישהי שאני רוצה לזיין...
היא היתה דדנית, עם רגליים דקיקות ועיניים כחולות. כך אני אוהב לזכור אותה. אני לא יודע למה התאהבתי בה, אבל התאהבתי כמו משוגע, ובהתחלה, כלומר בימים הראשונים, בשעות הראשונות, הכול הלך בסדר. אחר כך קלרה חזרה...
באחד מיערות ההימלאיה, בצל אלונים מכוסי טחב, רכב השוטר, ושמשו טפף בעקבותיו. "איזה עסק מכוער, בְּהֵר סינג'," אמר השוטר. "היכן הם?" "עסק מכוער בהחלט," אמר בְּהֵר סינג', "ובנוגע להם, אין ספק כי הם נצלים כעת באש חמה...
העצים אינם יודעים לדבר ועומדים במקומם, ובכל זאת הם יצורים חיים. הם נושמים. הם צומחים בכל ימי חייהם. אפילו קשישי העצים הענקיים – גם הם צומחים בכל שנה לגובה, כמו ילדים קטנים. על העדרים שומרים רועים,...
רק לעתים רחוקות שוכרים אנשים פשוטים כמו ג'ון וכמוני אחוזה משפחתית לימי הקיץ. וילה בסגנון קולוניאלי, נחלת אבות, הייתי אומרת בית רדוף רוחות ומרקיעה לפסגות של אושר רומנטי – אבל אי אפשר לדרוש מן הגורל יותר...
לטוס עם כוכב קולנוע פעמיים ישבתי במטוס ליד אדם מפורסם. הראשון היה ג'ייסון קיד מהניו-ג'רזי נטס. שאלתי אותו למה הוא לא טס במחלקה הראשונה והוא אמר שזה כי הבן דוד שלו עובד ביונייטד. "אז אפילו...
יש לי בתולת-ים בצנצנת שקווילטי קנה לי במכירה ביתית בעשרים וחמישה סנט. הבתולת-ים הזאת כל היום רק "אני שונאתותך שונאתותך שונאותך", אבל היא בתוך צנצנת, וכל עוד אני לא פותחת את המכסה היא לא תצא להרוג...
"היא תיילל כחיית פרא ותבכה כתינוק"1 לדבריה של אקסיניה הכל-יודעת, הסיפור הזה התחיל כאשר התאהב הפקיד פָּלְצִ'יקוֹב משָלוֹמֵטייבוֹ בבת האגרונום. האהבה בערה ואיכלה את לב האומלל. הוא נסע לעיר המחוז גְרָצֵ'בְקָה והזמין לעצמו חליפה. החליפה היתה...
הטמגוצ'י של הבן שלי חטף איידס. לא יותר משלושים פּיקסֶלים יצרו את חיית המחמד הווירטואלית על צג ה-LCD הקטן, אבל המחלה היתה ניכרת לעין. הוא נראה כמו חולה איידס, אתם יודעים? רזה יותר מקודם. כמה מהפיקסלים...
נקישה חרישית בדלת נשמעה מבחוץ: אחת. הפוגה. ושוב – בקול מעט חזק וגרמי יותר: שתיים. בתנועה מתורגלת, בלי לקום ממיטתו, הושיט גיבֵּנין את רגלו לקראת הנקישה, השחיל את בהונותיו אל תוך הידית, ומשך. הדלת נפתחה לרווחה....
כשאנחנו עולים למטוס אנחנו מחייכים בלי לדעת בדיוק למה. האפשרות שאנחנו מתגרים בגורל גורמת לנו להתפתות לאמונות תפלות: החיוך שלנו הוא לא חיוך של שמחה, אלא כישוף נגד אסונות. זה מה שחשבתי כשעליתי על מטוס מַדְחֵף...
מתוך ״ראינו לילה״ קבענו להיפגש בתחנת המטרו בַּגְרָטִיאוֹנוֹב כדי ללכת יחד לגוֹרְבּוּשְׁקָה, לשמוע להקת פּאנק מסיביר. גְרוֹמוֹב הסביר איך אזהה אותו: "אני מרכיב משקפיים, הגשר מלופף בחוט ברזל. הממ… ויש לי זקן." "גם אני מרכיבה...
כאשר נטרק מכסה הצוהר מעל לראשו והתעמעמו קולות האנשים שנשארו למעלה, ירד צ'ארלס דרווין בזהירות במדרגות, ביד אחת אחז במעקה שמירקו ידיים רבות, וביד השנייה לפת פמוט של נר שעווה עבה. כשירד במדרגה החורקת האחרונה, שיחרר...
אדון פ.ר מוֹנְטֵס שב לביתו כל ערב בשעה תשע. הוא התגורר בדירה מרווחת ברחוב אַרְמֵנְדָארִיז, שהיו לה חלונות גדולים הפונים לכיוון הים הבלתי-נגמר. אחרי שסגר מאחוריו את דלת המעלית, לרוב היה אדון מונטס מניח את התיק...
פעם נהגו לומר על הבאר הישנה — באר המים הקרירים קוראים לה — כי לא תיבש לעולם. אבל כיום היא חתומה ומשמשת רק ככיכר תנועה. ברחובות שסביב לבאר נמצאים כמה מרכזי מגורים של בני המעמד הבינוני....
רכבתי באדמות השפלה, פרסות סוסי שילחו אבק יבש אל האוויר. שמש אדומה מודלקת גחנה על קו האופק כמו עין חבולה, דולפת דמעות צהובות ואדומות ומחושים דמויי מוגלה של עננות לבנה. במרחק קבוצת גברים תלתה אוסמה. עצרתי...
חיילים של צבא הרפובליקה הגדול1 עומדים לאורך פסי הרכבת. אלה חיילים של גנרל דודג', שמשגיחים על המסילה עד שרכבת לינקולן תגיע. אם אני עומדת בזווית הנכונה, השוליים של הכובע שלי הם כמו סכי עיניים ואני לא...
בזמן שהמתין שימלאו לו את המכל באחת מאינספור תחנות הדלק בתחילת כביש קאסיה, ביציאה מפירנצה, לא הפסיק עורך-דין אָדַמי להסתכל על הנערה בחולצה ובג'ינס הכחולים, שעמדה על שפת הכביש מעט לפניו. היא היתה גבוהה ומעודנת, שׂערה...
הוא התפרץ בדלת בקללות, נושא את הכלב בחיקו. הוא התהלך אנה ואנה ולבסוף נרגע והעמיד את הכלב במקומו, ליד שולחן הכתיבה. הוא מזג מים לקערה הקטנה, פיזר אוכל יבש בקערה השנייה, והתכופף כדי להיטיב לבחון את...
סבתא שלי לא אהבה את הגשם, ולפני הטיפות הראשונות, כשהשמיים התחילו להשחיר, היא היתה יוצאת לחצר האחורית מצוידת בבקבוקים וקוברת אותם עד החצי, עם הפיה באדמה. אני הייתי יוצאת אחריה ושואלת אותה, "למה את לא אוהבת...
התעוררתי רועד, לבד בחדרי. דביק מזיעה קרה. המזרן והסדין תחתי היו רטובים לגמרי. הסדין היה אפור ומלופף כמו חבל. נשמתי כאילו הרגע רצתי. לא יכולתי לזוז המון זמן. פשוט שכבתי על הגב, ידי פרושות לצדדים, מביט...
האור הירוק כבר נדלק ובני אינו מראה שום סימן שבכוונתו לחצות את הכביש. הוא מוסיף לעמוד על אי התנועה, עיניו מצטמצמות כנגד קרני השמש הניטחות בנו, ידיו מונחות על מותניו כאומר, מי יזיז אותי מפה. אני...
תבינו את בְּלוּ פוֹלְס, המפלים הכחולים, כיצד קבלו את שמם, איך בסתיו בשנות בצורת, המים מחליקים על שפת הסלע השטוחה, זורמים ביריעה אנכית, רחבה, מושלמת, שיום בהיר משתקף בה – כחול כמו גליל סאטן נפרש. אבל...