"הוא חי!" החברה מעיין נכנסה בריצה. "הוא בריא, שמעתי אותו בוכה. קרה לנו נס חג הקציר. לא ראיתם את ההודעות?" פניהם של חמשת חברי הוועד המכונסים באולם הישיבות זהרו אך בחלוף רגע עטו ארשת חידתית. הם...
בשביעי באוקטובר התעוררתי ב – 11 בבוקר לרעש בלתי פוסק של הודעות בפלאפון מחברים ששאלו לשלומי. התעוררתי מאוחר כי ערב לפני הייתי במסיבה וחזרתי לפנות בוקר בדאון מהאקסטה שלקחתי. נכנסתי לרשתות החברתיות כדי לבדוק מה קרה,...
מסתבר שזה הנוהל אם מישהו מת בבית שלו. שוטר אחד דפק בדלת ופתחתי לו והוא ביקש שאלך איתו למרפסת ואז הוא סגר את דלת הזכוכית. הוא אמר במבטא אמריקאי, ספרררי לי מה קרררה בלילה? ואז סיפרתי...
היא הייתה מנחה זוטרה בערוץ הקניות כבר שנה, כשעפו הטילים בשש עשרים ותשע. בסוף האודישן שעשתה בשנה ג' של בית הספר למשחק, אמרו לה שאהבו את התום שקרן ממצחה החלק והגבוה, שאצבעות ידיה אלגנטיות אך לא...
א. לולו שכבה עירומה מפני שאהבה להתלטף בסדינים וגם הכביסה עלתה ביוקר. אנרי מיחה בתחילה: לא שוכבים עירומים במיטה, זה לא נאה, זה מלוכלך. אף-על-פי כן, בסופו של דבר עשה כמעשה אשתו, אבל אצלו זה היה...
הוא נחת על אדן חלונה ללא רחש. כה קטנטן היה, אילו התכדר היה יכול להצטנף בתוך שתי כפות ידיים צמודות. ברגע הראשון חשה כאילו נחת משמי הלילה. לחייה הצטמררו. היא הרגישה שהופעתו קשורה בדרך כלשהי למְנָשִׁי....
על קיברו של סגן ניצב עופר רגב, ראש מחלק חקירות במשטרה, נחרט לבקשתו המשפט: “שום דבר אינו כפי שהוא נראה" מקלט הבית הטורי המוארך של רוטשילד 44 נִרְאֶה בתפוסה כמעט מלאה בהתייחס לעובדה שרק לפני...
גרטה נשכבה על הספה הנפתחת ובהתה בתקרת הממ"ד בעוד 'הילדים', כפי שנהגה לכנות אותם בינה לבין עצמה, השתרעו על המזרונים, שנזרקו ללא סדר על הריצפה החשופה. השכם בבוקר התראות צבע אדום עקשניות החלו לפלח את דממת...
איני זוכר מה בדיוק הוביל את קרוביי לרעיון להפוך אותי לבורר: האם הם ניחנו בסגולה העילאית לגלות את הייעוד החבוי באדם, או שמא לא מצאו מישהו אחר להטיל עליו טרחה זו? כך או כך, הסכמתי ברצון,...
את הסיפור הזה, על אודות אורפאוס ואורידיקה, סיפרו פעמים רבות אינספור. ובכן: פעמים רבות אינספור ועוד פעם אחת. ממלכת השאול חטפה מאורפאוס את אורידיקה היפהפייה שלו. הוא יצא לחפש אחר אהובתו. על כך מסכימות גם המיתולוגיה...
שנים שהוא לא התפלל. יונה יישר את רגליו החוצה מתוך תנוחת בייגלה והחל להתמתח ולפוקק חוליות ושאר מפרקים שצמאו ל'קנאק'. כבר לא רכן מעל מקלדת לפטופ בזוקת קשקשים. הוא קרא ברשת שקשקשים הם חלק מסממני דיכאון....
במרץ 1976 נעלם אבא. באוגוסט נולדתי אני, ב-23. ובנובמבר, יומיים לפני שנולדה בת דודתי לוֹלָהּ – שאיתה התחתנתי בגיל עשרים ושבע – נעלמה אמא. דוד שלי הוּגוֹ, אבא של לולה, אומר שב-78, מול משחקי המונדיאל בטלוויזיה...
כשהיא פתחה את הדלת וראתה אותו עומד שם היא שמחה יותר מאי פעם, וגם הוא, בזמן שנכנס בעקבותיה לדירת הסטודיו שלה, נראה שמח מאוד לבוא. "לא עסוקה?" "לא. רק מכינה תה." "ואת לא מצפה לאף אחד?"...
אין תמימות דעים בשאלה, האם האֶלְף הזה חי בזמנם של גרגר החרדל[1] ותרמיל השעועית, שבחלקם נפל הכבוד להכיר את ויליאם שקספיר, או שמא הוא סתם כך – בלי פגישות ופרידות – הסתובב ברחבי העולם במסעות האֶלפיים...
במסדרון שרצפתו מחופה פלסטיק אפור הוא היה מתהלך כקאובוי – קשת עגולה בין הרגליים, צעדים רחבים ובטוחים, אגודל תחוב בין החגורה לעצם הכסל. ייתכן שבכך ביקש להראות לעולם שמסדרון זה על קירותיו העירומים הוא ממלכתו. או...
מהדירה השכורה שלי ברחוב האלה עד לדוכן הפיס יש בדיוק 360 צעדים. פעם הייתי הולך לשם יום-יום אפילו עם גופייה וכפכפים, והמוכרת עם השיער חלודה הייתה אומרת לי: "הופה… מי זה בא? בוקר טוב איציק" ובימים...
כריסטינה מסיימת את התפילה. En el nombre del Padre y del Hijo y del Espíritu Santo. Amen. היא מסתכלת מטה אל בתה וצולבת את עצמה אט, מחכה שבתה, איזבל, תעשה כמותה. איזבל מסתכלת מעלה אל אימה....
אני בבועה. מחוצה לה, מתרחשת אטמוספירה בעלת רכיבים אחרים לחלוטין, האוויר בה לא נגיש למחזור הדם שלי באופן מוחלט וסופי. כפי הנראה אני כן מבחין בחלוף השעות והימים, מתלבש בהתאם למזג האוויר ומתפקד לא רע בכלל...
לפני מספר שנים קיבלתי אימייל שנשלח אלי מהמתרגם המצרי, מוחמד, שסיפר לי שבת זוגתו זכתה במלגה להגיע לברלין ושישמח להיפגש איתי. שמחתי גם אני. נזכרתי בפגישה הראשונה שלנו כשהגעתי לקהיר. זה היה בשנת 2009 עוד לפני...
בבוקר הזה, מיכה התעורר שמח. ימי שלישי היו הימים בהם ביקר הנכד, ואין דבר טוב יותר מביקור הנכד. אשתו, שכובה על צידה לידו – פקחה את עיניה באיטיות השמורה לבקרים. שניהם חיכו עוד רגע ארוך במיטה....
אותו ערב התענג לו היועץ טומסה, אוזניות על הראש, והאזין בחיוך נלבב לרדיו המנגן יפה את הריקודים לדבוז'אק – זאת מוסיקה, אמר לעצמו בנחת – כאשר לפתע נשמע מבחוץ פעמיים קול נפץ ומהחלון שמעל ראשו נשרו...
מאז נעוריי היה לי הרגל, להיעלם מעת לעת ולצלול אל עולמות אחרים כדי לחדש את כוחותיי. היו מחפשים אותי אז, ורושמים אותי כעבור זמן מה כנעדר, וכששבתי והופעתי לבסוף תמיד נהניתי לשמוע את דעותיהם של מומחים...
הרכבת יצאה לדרך… שלושתנו התמקמנו זה לצד זה על המושב הרך של הקרון: אני ליד החלון, חברי יעקובסקי באמצע, ומימינו – פלוני שטרם הכרנו, בעל עיניים שחורות זריזות, הטבועות עמוק בארובותיהן הכהות הכחולות. הוא לבש מעיל...
"אורי שלנו," אני אומרת, "תישאר עוד קצת". ככה אני אומרת, מבקשת, מבינה היטב את המחיר. גם הוא, עם קצת מאמץ, יכול להבין. אפילו שהוא מזמן אחר, יש יאמרו הוא ממקום אחר. "אורי שלנו," אני חוזרת ואומרת...