"הָיָה פַּ'ם יוֹם חֹרֶף אֶחָד," אָמַר הַדּוֹד רֵמוּס בְּעוֹד הוּא מוֹשֵׁךְ בִּזְהִירוּת אֲפוּפַת מַחְשָׁבוֹת בִּשְׂפָמוֹ, "שֶׁבּוֹ אָמַר דּוֹן שׁוּעָל לַ'צְמוֹ שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁכְּדַאי לוֹ לָרוּץ הַחוּצָה לַשָּׂדֶה וְלִשְׁתֹּל חֶלְקָה שֶׁל בָּטְנִים. וּבַיָּמִים הָהֵם, חֲמוּדִי, הַסִּיסְמָה הָיְתָה...
הוּא בְּדִיּוּק בָּנָה אַרְמוֹן כְּשֶׁהַחֲדָשׁוֹת הִגִּיעוּ, וְהוּא הִשְׁאִיר אֶת כָּל הַלְּבֵנִים מְפֻזָּרוֹת עַל הָרִצְפָּה כְּדֵי שֶׁהָאוֹמֶנֶת תְּסַדֵּר אַחֲרָיו – אֲבָל הַחֲדָשׁוֹת הָיוּ יוֹצְאוֹת דֹּפֶן לְמַדַּי. אַתֶּם מְבִינִים, נְקִישָׁה נִשְׁמְעָה בַּדֶּלֶת הַקִּדְמִית וְקוֹלוֹת דִּבְּרוּ בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת, וְלָיוֹנֵל...