איליה גרגורייביץ' ארנבורג (1967-1891) היה סופר, משורר, פעיל חברתי, עיתונאי ומתרגם. נולד במשפחת מהנדס יהודי בקייב. עוד כנער השתתף במהפכת 1905, עזר בהקמת בריקדות וביצע משימות שונות של המפלגה. הוא נמשך אל הבולשביקים והיה מיודד עם ניקולאי בוחרין, שמאוחר יותר הפך לאחד ממנהיגיהם. ב-1907 נעצר בשל פעילותו הפוליטית, וב-1908 היגר לצרפת. בפריז הוא התחכך בציירים, מוזיקאים וסופרים, ובהם אמדאו מודליאני ודיאגו ריברה. הוא המשיך בפעילותו המהפכנית והכיר את לנין ובולשביקים רבים אחרים. 

בשנים 1917-1914 היה כתב מטעם עיתונים רוסיים בחזית המערבית, וכך החלה פעילותו העיתונאית. ב-1917 חזר לרוסיה, ותחילה לא קיבל את מהפכת אוקטובר. בין השנים 1923-1918 הוציא לאור חמישה ספרי שירה. 

במהלך שנות ה-20 כתב ארנבורג יותר מעשרים ספרים, ביניהם אוסף הסיפורים "שלוש עשרה מקטרות", ו"חייו הסוערים של לאזיק רויטשוואניץ" שיצא לאור ברוסיה רק בשנת 1989. 

לפרסום אמיתי זכה בשנות מלחמת העולם השנייה. הוא שירת ככתב צבאי בעיתון "הכוכב האדום", וטוריו וכתבותיו התפרסמו בכל העיתונים שיצאו בברית המועצות ואף מעבר לה. בשנות המלחמה פרסם יותר מ-3,000 כתבות. נימתו האנטי-פשיסטית בכתבות אלה הייתה כה חריפה, שאפילו סטלין נאלץ לעצור אותו מקריאותיו לנקמה. 

ארנבורג המשיך בפעילות ציבורית עד סוף חייו. בין השנים 1948-1942 היה חבר ב"ועד היהודי האנטי-פשיסטי". יחד עם וסילי גרוסמן וקבוצה של עיתונאים סובייטים עבד על איסוף מסמכים ועדויות לפשעים נגד העם היהודי בשטחים הכבושים של ברית המועצות ופולין. הספר נגנז על ידי המפלגה הקומוניסטית, אך עותק שלו הגיע לישראל, למוסד, כתב היד תורגם לרוסית ולאנגלית, וב-1991 ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד. 

ארנבורג נפטר ב-31 באוגוסט 1967. הוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה, וכעבור שנים הוצבה על קברו מצבה, שעליה חברו פאבלו פיקאסו חרט את צדודיתו.