הַנְּסִיעָה חֲזָרָה נִמְשֶׁכֶת תָּמִיד זְמַן רַב מִדַּי. בְּמַעֲלֶה הָהָר שְרִירַי מְתוּחִים. הַכְּבִישׁ הַפְּתַלְתַּל, הַסִּיבוּבִי, מְעַנֶּה אוֹתִי. חוּט בִּלְתִּי נִרְאֶה מָתוּחַ מִמֶּנִּי אֶל טַבּוּר הַבַּיִת, וְהַמֶּרְחָק מַכְאִיב לִי. כְּכָל שֶׁהַדֶּרֶךְ מִתְקַצֶּרֶת מִתְקַצְּרוֹת גַּם נְשִׁימוֹתַי, עַד הָרֶגַע שֶׁבּוֹ...
כְּבָר לֹא אָמַרְנוּ מִלִּים כְּמוֹ: ״חָלַף״ וְ״אֵיפֹה״ הִפְסַקְנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה ״נוֹרָא״. הִמְשַׁכְנוּ לְהַצְבִּיעַ עַל מַרְאוֹת פְּשׁוּטִים וּרְאוּיִים: סִדּוּרֵי עֲנָנִים, גְּבָעוֹת נִבְלָעוֹת זוֹ בְּתוֹךְ זוֹ בְּתוֹךְ אָבִיב בָּהִיר. אָכַלְנוּ אֲרוּחוֹת בֹּקֶר מֵעַל הַדְּבַשׁ רִחֵף זְבוּב וְנִשְׁעַנּוּ עַל...